סכמש

ובכן, זה היה שבוע מדהים. אני מאושר ממנו.

הוא התחיל ביום ראשון כמובן (בהתחלה, וכשהגעתי לחמישי הוא נעצר, הזכרתי פעם שאני אוהב את אליס בארץ הפלאות? הוא המצת שלי למחשבה פילוסופית ומתמטית).

יום נחמד מאוד. ראשון ושני היו שיגרתיים להחריד. באחד עבדתי ובשני למדתי תיכנות.

הייתה לי שיחה מעניינת עם הבחורה שהוביל לכתיבה על גיבורי העל שלי.

למה כתבתי עליהם? נטו כי עניין אותי היחס בין בגרות למסכה. האם ללבוש מסכה זה ילדותי? האם העובדה שאתה צוחק ונהנה כמו ילד עושה אותך ילדותי?

נכנס לפה עוד אספקט, יש אצלנו מישהו שעובד איתי בצבא שאני מגדיר אותו כילד קטן ולא בוגר (לא בוגר אפילו מהאנשים שנראים יותר ילדותיים בבסיס שעובדים איתי). הוא מתיימר לנהל עסק, להבין בעולם, להיות מבוגר.

היא שאלה אותי למה אני חושב שהוא ילד ולא ידעתי מה לענות. חשבתי שיהיה מעניין להסביר את זה כי ההגדרה של בגרות העסיקה אותי כאמור.

ראשית, זאת שיחה שדיברנו בה. סיפרתי לו על המאמן שלי שלא מרוויח כסף רב כי הוא מאמן לאומנויות לחימה והוא מאוד לא רועש. הוא אמר לי שהוא פראייר כי הוא עושה משהו שלא מכניס כסף. אמרתי לו שכסף זה לא הכל בחיים ושהוא אוהב להקדיש את החיים שלו לאומנויות לחימה, משהו מאוד לגיטימי. הוא התקשה להבין את זה. בעיני זה כבר מכניס אותו למסגרת ילדותית.

הוא מחזיק באגו מנופח מאוד. אני אוהב לנפץ גם את האגו הזה הרבה. הוא טוען שהוא מנהל עם אחיו עסק טלפונים, שהוא יודע לגרום לנשים לפסק רגליים עבורו ולצד זה הוא בכללי מאוד דעתן בתחומים רבים (היי טק, טלפונים, פוליטיקה). ראשית, בפוליטיקה ונושאים ברומו של עולם הגעתי למסקנה שהוא ריק מתוכן. הוא לא מבין כלום בכלכלה וזה אני יודע בבירור, לא בפוליטיקה יותר מדי (כי אדם שאומר שהתקשורת הישראלית מגלה לחמאס מידע מודיעיני חשוב ממש לא יודע איך המדיה בארץ עובדת ובחיים לא דיבר אפילו חמש שניות עם איש תקשורת ישראלי אמיתי ואדם שטוען שרוסיה הייתה מוסרית במלחמת העולם השנייה וניצחה בגלל הברקות אסטרטגיות ולא כי היא חיילה אזרחים לכדורים גרמנים רק כי הוא רוסי וזה טוב לאגו של המולדת לא מבין כלום בהיסטוריה) ובהחלט לא במדע (והקטע הוא? שכשאתה מראה לו בבירור שהוא טועה הוא לא מוכן לקבל את זה). אחד המשפטים האהובים עלי שלו: "שתדע לך, הראו כתבה על זה בחדשות שזה מוכח ש80% ממה שכתוב בויקיפדיה זה חרטא אחד גדול". אני לא יודע איזה חלק מהמשפט יותר בינוני, מפוקפק וחראטא ^^. אבל הוא גבר טיפוסי. וגבר טיפוסי חייב להחזיק דעה בהכל. אין דבר כזה "אין לי מושג", "אני לא יודע", "לא למדתי מספיק". לפעמים מאשימים אותי שאין לי ענווה או שאני מתיימר לדעת הכל. אנשים כאלו בפירוש לא ניהלו איתי דיון רציני. העסק הוא של אחיו והוא מכניס ממנו סכומים זעומים (להבנתי פחות מ2000 בחודש). הנשים? אני יכול להאמין. הוא משדר ביטחון ובגרות ונשים נמשכות לזה. בינתיים אבל ראיתי שהוא מצליח להשחיל רק בלונדיניות מכוערות וטיפשות. רק אחת מהבנות שבאמת זיין ועזב ואני מכיר אני באמת מכבד ולא מבין מה היא עשתה איתו. אבל גם היא לא מבינה. היא גם מבינה מה עומד מאחורי החרטא שלו אז אני לא מבין מה חשבה לעצמה.

ואז יש את הנושא של הדרך שלו להתמודד עם העולם. הוא לא מחבב את המפקד שלו והדרך החכמה שלו לגשת לנושא היא התנצחויות אין סופיות איתו. הוא גם עצלן ולא יודע לעבוד. תארו לעצמכם מה זה כשהוא עושה עבודה מחורבנת, מפשל, לא מבצע פקודות ואז מתווכח שעות עם המפקד שלו על כלום במקום לומר שהוא לא היה בסדר?

לבסוף יש את הדברים הקטנים. הוא רצה מיטה טובה בבסיס כשסגרנו יחד. מה שעשה זה נעל אותה עד שירצה לישון כדי להשיג אותה. בהחלט בוגר.

אם כן, אני יודע מה בעיני לא בוגר.

אגו מנופח, רעש מבורות, אי הכרה בטעות, ריבים והתנצחויות מיותרות, בירבורים גרנדיוזים שאין בהם כלום, התחייסות ילדותית לנשים. אם אעשה את אחד מאלה אדע שלא נהגתי בבוגרות.

עדיין אין לי הגדרה מדויקת מה זה בוגרות. אני בכל זאת חושב שאני בוגר וזה שאני נהנה להשתעשע מהמערכת לא עושה אותי ללא בוגר.

אז זה יום ראשון.

יום שני הגעתי לפריצות דרך משמעותיות בתיכנות. אמשיך הסופ"ש. אני מאוד מצפה לזה.

הגעתי במהלך השבוע גם לפריצות דרך במבצע חיסכון.

כשאני חושב עליו יותר ויותר אני מגלה כמה הוא לא טוב. אבל אני חייב להמשיך איתו. זה פרויקט שאין דרך חזרה ממנו. אני אאסוף את הכסף. זה ישמח אותי בסוף

אז יש לי תאריכים לסבב משמרות שובר ראשון שלי בן שבוע. תוך כדי אלחץ עליו לתת לי גם להיכנס למלצרות. כסף כסף כסף.

יום שלישי, רביעי, חמישי...

הממ... מה לכתוב?

ובכן, כתבתי את זה ועכשיו נותרה רק יצירה אחת להשלים את הפרויקט: אנליזה שלי של הנתונים.

הבעיות שכתבתי בטקסט והמענה שלי אליהן.

יש לי שתיים על ראש הקשקש:

הילדים והיחס שלי לאימי.

הראשון דרך הטיפול קלה. לסגור פחות ולהיות איתם יותר.

השני באמת אני לא יודע. אני אצטרך ניתוח פסיכולוגי יותר מעמיק בשביל זה. אני לא טוב בזה מספיק.

אני סוגר פעמיים בתחילת שבוע הבא. ראשון ושני. אחרי זה אני מפסיק לחלוטין עם סגירות מיותרות. לא עוד. אתחיל ללמד את הקטן יותר אייקידו ובגדול אחבוט יותר היגיון.

כל כך שמחתי כשסיימתי את הסאגה הזאת.

שאפתני זה שם הפרויקט. הוא היה שאפתני רצח ואני לא יודע אם השיג הכל. הוא השיג משהו פסיכי. אני יודע את זה. אני מקווה ומאמין בזה.

הוא ניסה לסכם 19 שנה במשהו כמו שלושים עמודים. כל אדם שם וכל אירוע חייב התייחסות בפני עצמו בת מספר קטעים ארוכים. אבל הוא שם מחשבות שצפו אצלי על כתב. אני מאושר מזה.

כשסיימתי לכתוב אותו זרקתי את היומן על הרצפה מאושר. רציתי לדפוק סבב בעיטות מרוב שמחה ואנרגיה. עד היום המשיך האושר כשסיימתי את העריכה לחלוטין והעליתי למחשב. אני רואה שצריך לתקן בו גם שגיאות כתיב אבל כנראה שאשאיר אותו כך.

במפתיע כתבתי את הרוב ביום אחד. נעלמתי רוב היום והייתי ממוקד בכתיבה. היו הרבה אידיוטים מסביבי שעשו לי רעש והסתכלו מוזר שאני כותב ביומן אבל הם מוזמנים להתפגר.

לא קראתי ולא ניגנתי במפוחית. רק כתבתי. מהסגירה של אותו יום הייתי גם מאוד מרוצה. היא הייתה תחת לו"ז לחוץ.

גילחתי את הראש לכבוד יום שלישי, התאמנתי ושברתי שיא אישי על חבל וכתבתי. ישנתי עייף ומרוצה.

חמישי שיחררו אותי הביתה מוקדם כדי לצ'פר אותי על זה שאני טוחן סגירות ועבודה כל הזמן. הייתי מופתע אבל שמח. זה נתן לי השראה לכתוב את הסוף. כשהשמש מחייכת ואני נהנה ממנה אחרי הרבה זמן שלא הייתי מסוגל.

מי היא השמש או הטבע בטקסט? ייתכן ואימי. ייתכן והבחורה. אין לי מושג. זאת בחורה שהייתי מגעיל אליה כי אני לא מסוגל לאמץ את החום שהיא נתנה לי. זה מתקשר לשתיהן. לאחת למשך הרבה זמן ולאחרת כי הייתי דוחה אליה באותו יום. אצליח להיות טוב אליה. אני יודע את זה. אצליח לשמור עליה. אצליח לרפא את עצמי מהבעיות שלי. זה ידרוש מאמצים ממני אבל אני מסוגל לעשות את זה ורוצה לעשות את זה. להיות המלאך השומר עליה.

אז יש לי שני פרויקטים. האחד הוא מיצוי נתונים והשני מעניין. אני רוצה להעלות את כל מחשבות הבלהות שלי על כתב. יש לי רבות שמטרידות אותי. הן לא מחשבות שגרתיות או אפילו רלוונטיות ליומיום. הן פשוט משונות. אם כבר אני מוציא דברים החוצה בכזה דחף בואו נוציא אותם גם לשחק. שהעולם יראה כמה פסיכופת אני מסוגל להיות.

ניצלתי את זה כדי לסיים את הטקסט ואז הלכתי לאייקידו. אימון טוב לסיכום.

באמת אימון טוב. למדתי ומנגד נרגעתי מאוד.

זה התחיל כשצפיתי באימון MMA שהיה לפנינו. אני שונא שהם מתיימרים להיות טובים במשהו ומציגים עבודה כל כך סוג ב'. היה להם חולצה שכתוב עליה אבולוציה ואז ראו התפתחות משיטות קלאסיות לMMA. אם זה הדבר אליו התפתחנו אז אנחנו בבעיה. הם עבודה על הפלה לרצפה מאוד פשוטה. אתה תופס את השקע של הברך של היריב, נע לעברו ומפיל אותו. המאמן חשב שמדובר בטכניקה שאתה פשוט נע לכיוון היריב במהירות הישר. זה ביצוע מטופש של טכניקה יפה.

אם תיכנס דוך ביריב הוא יכול לסיים את זה בקלות בברקייה. יותר מזה, אין לו סיבה ליפול. אתה מפעיל כוח בכיוון שהוא הכי חזק בו. או שילך אחורה איתך ואתה לא תפיל אותו או שידפוק לך מכות קדימה.

זה יעבוד אולי אם תגרוף את שתי רגליו אבל אז זו הפלה שונה לרצפה.

יש מושג הנקרא הרגל השלישית. המיקום של רגל שכביכול הייתה נמצאת והייתה נותנת לנו יותר שליטה על הקרקע אם הייתה קיימת. לשם אתה מכוון את הטכניקה הזאת. זה המיקום בו העמידה של היריב הכי חלשה בו. בעמידה של קרב סטנדרטית זה הכיוון המאונך לחזה שלו בדרך כלל. כלומר, לא דוך ישר אלא ישר והצידה. שם הוא הכי חלש ולשם יהיה קל להפיל. כשראיתי אותם מבצעים את הטכניקה העלובה שלהם ראיתי שמי שהפילו באמת הניעו לשם. הם חשבו שזאת הדרך שלהם.

חשבתי לעצמי בהנאה כמה זה אייקידו וכמה זה פשוט כשעושים את זה נכון. כי אייקידו זה הפעלת כוח מינימלי בכיוון הכי פשוט.

אייקידו זה לא להילחם עם כוח אלא ללכת לדרך הכי חכמה.

אייקידו זה שימוש נכון בפיזיקה ובמכניקה של הגוף האנושי. תמיד יש נקודה בה הוא לא יציב. צריך למצוא אותה ולנצל אותה.

זה המשיך בכך שראיתי חגורה לבנה חדשה באימון בחימום. למה היא מיוחדת? כי הבחור נכנס לדוג'ו מוקדם, לפני כולם, מתי שבדרך כלל רק אני נמצא בדוג'ו והתחיל לבצע טאי סאבאקי. אני אוהב את זה. זה מתאמן רציני. אני מקווה שימשיך עוד שנים כי אלו סוג האנשים שאני אוהב להתאמן איתם ולאמן אותם. נתתי לו הערות על העבודה כי חיבבתי אותו. העבודה שלו מגושמת כמו עבודה של כל מתחיל אבל הוא ילמד אם ישאר. אני אלמד אותו אם צריך.

היה אימון מהנה. המוח שלי היה ריק מכל הפרעה מלבד האימון. תירגלנו טכניקות ולמדתי.

דבר אחד תיסכל אותי הוא שכשביצעתי אננקו לא הייתי מסוגל לתת אגרופים. הבנתי שגם לאחר מנוחה של שבוע, היד כואבת. אתן לה לנוח עוד. אני מקווה שזה יפתר במנוחה. אין לי זמן לכירופרקט.

דיברתי עם אבא שלי היום. כתבתי על זה בין השאר. שיחה שגרתית שניתקתי את עצמה ממנה. לא רציתי לדבר איתו.
נודע לי שהכלבה שלי (שגרה אצלו ואני מתגעגע אליה מאוד) מזקנת. מבחינת אישיות. היא כבר לא קופצת ומשחקת כמו פעם. ייתכן והגיע הזמן. היא בת 9. היא הייתה מאוד ילדותית ואהבה מאוד לשחק עד גיל מבוגר מאוד. היא תמיד התנהגה כמו גור כלבים. שזה מצחיק כי היא אלסקן מלמוט ענקית ושרירית. הכלבה הקודמת שלנו מאותו סוג בהחלט התנהגה בבגרות הרבה יותר מוקדם מזה.
חבל לי שהיא מזדקנת ושהיא תיעלם.
היא עברה איתנו הרבה מצבים קשים והרבה מצבים משמחים. הייתה במשבר הכלכלי אפילו. ראתה הרבה אנשים באים ועוזבים את הבית. כל פעם שאבא שלי נעלם, או שאנחנו נעלמנו היא נכנסה לדיכאון לתקופה מסוימת ולא הייתה אוכלת.
באמת חוותה המון שינויים בבית שלנו.
תמיד הייתה הגורה שלי. אני זוכר כשראיתי אותה בפעם הראשונה. התעוררתי שבת אחת והלכתי בבית. ראיתי אותה יוצאת מחדר. גורה קטנה בת חודש. ביישנית ולא יודעת איפה היא. היא בהחלט גדלה מאז.
אחח הכלבה שלי.

אז זה היה השבוע.

הסופ"ש אני מסדר את החדר שהתבלגן בשבועיים שלא סידרתי אותו (סגרתי סופ"ש ויש לי נוהל סידור חדר כל סופ"ש שאני לא סוגר), מתכנת, מבטל יציאה מעצבנת לבר עם חברים שתיכננתי כי אני נזכרתי שאני לא רוצה לראות אנשים באמת ובכנות אין לי גרוש על התחת בשביל זה (מת להשתכר בשביל הכיף עוד פעם אבל... אולי אציע לבחורה להיפגש על בירה עוד פעם בקטע אפלטוני, אני מתגעגע לאלכוהול בשביל כיף), מתאמן עם אחי הקטן והולך לארוחת שישי אצל סבא וסבתא שלי.

בקיצור, הולך להיות לי סופ"ש רגוע, חופשי ומהנה.

שבת שלום פיפול.