סופיה

סופיה בת הפייסטוס. הטבע העניק לי עפרה לא מלוטשת ובתוכה אבנים טובות. כי כך מגיע החוכמה. חבויה תחת מעטה סלעי. אבן אפורה ומשעממת שמסתירה דברים גדולים. ילד שנראה פשוט.

זיהיתי אותך מגיל צעיר. בעיניים הסקרניות כשהקראתי לך סיפורים במיטה לפני השינה שרעבות לדפים היפים של הספר, בשאלות המשונות "אבא, מה יש אחרי המוות?", "איך אנחנו יודעים שמה שאנחנו רואים באמת קיים?", "אם את כל זה אני חולמת, איך אני יכולה להתעורר מזה?". שאלות שקשה להבחין מה מסתתר מאחוריהן. צריך להיות רגיש לתנודות בשטח כדי לזהות את הילדים עם הפוטנציאל הגדול ביותר.

בגן העדפת ספרים על אנשים. מתכנסת בעצמך וחוקרת עולם פרטי וקטן. אינפנטילי ומתאים לרמה שלך באותה תקופה.

תפקידי היה להוציא את הזהב ממך, לחשל אותך ולעזור לך להפוך להיות הדבר שאת הכי ראויה להיות.

סופיה יקירתי, אל תבכי מאנשים. אל תתני להם לפגוע בך. הם מעליבים אותך כי עדיין לא רואים את מה שחבוי בתוכך. את מתכנסת בתוכך במקום לחלוק את עצמך עם שאר הילדים והם לא אוהבים את זה. את שונה מהם וזה מכאיס אותם.

אל תפקפקי בעצמך בגללם. במה שאת יודעת בתוכך שנמצא.

תסתמכי על ההוכחות המועטות שיש בידייך כדי להמשיך להאמין במה שאת יודעת. שאת חכמה מהם.

יום יבוא וזה יהיה ברור לכולם כולל לך.

סופיה, אל תפחדי. אני לא מאוכזב. אני יודע למה את לא משקיע בלימודים. אל תחשבי שזה כי את טיפשה. הם כולם מדברים הבלים, חוזרים שוב ושוב על מה שהבנת כבר. מעבר לכך, כשאת מבליטה את היכולות שלך מסתכלים עליך מוזר.

קשה להקשיב כשרוב הזמן הם לא מלמדים. קשה להתרכז. קשה להצליח כשמחיר ההצלחה הוא ריחוק משאר חבריך.

חוכמה לא מספיק להצלחה ובנה. זה משהו שאת מתחילה להבין. חריצות היא חלק חשוב מהמתכון והעצלנות היא האויב הגרוע ביותר לאנשינו.

סופיה ילדתי, תיזהרי במעשיך. אני רואה את המשחק שאת משחקת ויודע מה את עושה. את מתחילה לקרוא אנשים. ברגע שמבינים את החוקים שלהם ואיך הם עובדים מתחילים להנות לשחק איתם. לשלוט בהם כמו בובות. במיוחד בבני המין השני. תיזהרי כי הם גם משחקים והם מסוכנים יותר משנראה לפעמים.

לעיתים העובדה שאינם מכירים את החוקים גורמת להם לבצע מהלכים שפוגעים בכולם. כולל בך.

שדייך מתחילים לבלוט, גופך מקבל צורה, קולך משתנה. את כבר לא יכולה לשחק עם כל חבריך כמו ששיחקת פעם. הדברים משתנים. את כבר מתחילה לראות את מה שתמיד אמרתי שחבוי בך. אבל את מסתירה אותו מהאחרים. נערים לא מסוגלים להעריך זהב בגיל צעיר. זה מפחיד אותם לראות את כוחך. את מעדיפה להיראות כמו עוד סלע פשוט.

אח סופיה, את כבר לא ילדה כי אם אישה. אני רואה אותך כבר מפותחת וחושבת לבד. העצה שלי לגיל זה פשוטה, אל תתנתקי מהעולם החומרי. אני מכיר את דרכיך ורואה לאן המחשבות פונות. עולם הרוח מעניין יותר אבל הוא לא מציאותי, יומיומי או אנושי. אל תתנתקי מהאנושיות. היא חשובה להצלחה.

רק כך את מסוגלת לתקשר עם שאר בני האדם.

את בצומת חשובה עכשיו. זה מבלבל מאוד. יש לך זהב רב בכיס ואת יודעת שכל דרך שתלכי בה תוביל להצלחה. את רוצה ללכת עם חבריך לבינוניות הבטוחה אבל לא בטוחה שזה נכון. תעקבי אחרי החלומות שלך סופיה. אחרי משאלות ליבך. החיים קצרים מדי כדי לבזבז אותם על משהו מלבד החלומות.

סופיה ביתי, אני מסתכל עליך בגאווה. את מנצלת סוף סוף את האוצר שהיה בלום בתוכך. הפכת לפלדה מחושלת וחזקה ואת כרגע גורפת הצלחה ולועגת לאלו שהכשילו אותך. אף על פי שאנחנו עוד מנהלים מערכת יחסים של אב ובת, כבר אין לי מה ללמד אותך. את חכמה ממני. רק תזכרי תמיד, בחרב אפשר להשתמש לטוב ולרע. תיזהרי לא לנצל את המתנה שלך ואם תבחרי בצעדי רוע תהיה מודעת למה שאת עושה. תמיד תזכרי מי את.

סופיה, אל תשנאי אותי. שנינו ידענו שתתעלי עלי. זה ברור לכל. פגעתי בך כי אני כבר זקן וליבי קשה. אני מבקש שתסלחי לי ותביני אותי. תעזבי אותי ותני לי למות. תמשיכי לחיות את חייך באושר.

סופיה, את כבר זקנה. שערות שיבה תמיד משכו אנשים חכמים אבל כשרואים אותם מקרוב מבינים מה המשמעות שלהם. כיליון. מיצית כבר את כל יכולתיך ונותרת רק חלב מחלידה. אם תנסי לתקוף, תהרסי.

החרב נראית עדיין חכמה אבל היא רק צל של מה שהייתה בעבר. מדקלמת משפטי עבר. חלקם עוד מבינה וחלקם שכחה.

תיכנעי. זהו טבעם של אנשים להירקב ולהיעלם. תשמחי על שהגשת ותני לטבע לעשות את שלו.

לילה טוב סופיה.

Down in the city streets, see all the folk go racin racin

No time left, to pass the time of day

The people turned away. 

My dad turned away

so far away

Out in the country, hear the people singin

Singin bout their progress, knowin where they're going

The people turned away

כתבתי את הטקסט הזה היום בצהריים.

סופיה היא אלת החוכמה (sofia, sophisticated). הטקסט מתאר חלקית אותי ואת תהליכי ההכרה שלי של חוכמה.

הייתי בדיכאון בצהריים היום אבל למזלי אני יודע לטפל בדיכאון.

לד זפלין לא מוערכים דיו. אנשים לא יודעים שהם לא רק stairway to heaven וblack dog.

הם גם thank you, down by the seaside, no quarter, the battle of evermore, since i've been loving you, dazed and confused, Achilles last stand ועוד ועוד ועוד ועוד. הם כל הספקטרום החשוב של הרוק.

והכי חשוב, הם כותבים דברים שעוברים עלי עם אנשים. הם פשוט יודעים לבטא את העולם כל כך טוב עם גיטרה ומיתרי קול.

אמרו לי לאחרונה שאני רודף שמלות. לא במילים האלו. אני לא. אני ממש פאקינג לא. כל השנים האלו אני מחפש אישה נורמאלית לזוגיות נורמאלית בין החרא והבינוניות. אני מתוסכל מנשים. אני מתוסכל שנשים שאני רוצה להסניף את הגוף שלהן ולעשן את האישיות שלהן רוצות אותי רק בתור אוויר ריק. איזה ידיד מזדיין שהן אוכלות לו את הראש על הבעיות שלהן. שלוש ידידות. שלושה אסים ששרפתי. מבוגרת, מיתולוגית וממשית. שילכו שלושתן להזדיין ולא לומר לי למה אותו זיון מעצבן אותן לאחרונה כי הוא נורא מרוחק.

אלו היו יומיים מעניינים.

אני מתבאס שאני לא מעשן בשביל ימים כאלו. אני לא מעשן כי אני נותן לכבד שלי מספיק עבודה וחושב שהריאות צריכות לנוח. יש ימים אבל שאתה צריך את הרוגע שסיגריה משרה.

אני אעלם עד לשישי כנראה. הבלוג אומנם כלי חזק אבל אני מתעסק פה בפאקינג שטויות במקום לגעת בדבר האמיתי והחשוב. הגיע הזמן שאכתוב כל מה שאני חושב על ההורים שלי והמשפחה שלי. אצטרך זמן לחשוב על זה טוב. על הכל. זה צריך להכיל את הכל לפני שאפרסם את זה.