מה אני חושב עליך? מה אני פאקינג חושב עליך?!
טוב, אני קרוע עכשין בין מספר החלטות.
אני יכול לעשות את מה שאמרו לי רוב האנשים שדיברו איתי ופשוט להתעלם ממה שג'ימי הצרצר צועק לי, אני יכול לעשות החלטה קצת יותר חדה וכואבת אבל שעשויה להניב תוצאות ואני יכול להמשיך בסטטוס קוו שזו החלטה בפני עצמה. יישפך דם היום. חייב להישפך. חייב להגיע למסקנה כל שהיא.
פאק אני לא יכול לחשוב צלול אבל זה חייב להיעשות היום.
דווקא כשאני מספיק שיכור כדי להיות כל כך פתוח.
פשוט חייב.
אז מה לעשות?
אני לא מתכוון לזיין איתו את המוח. הוא חושב שיש לו מה ללמד אותי ואני שונא שהוא מדבר איתי על נשים ומה אני צריך לעשות כדי להיות איתן או על תיכנות או למעשה כל חרא אחר.
אני שונא לדבר איתו על שיחות חולין. אני אדם של תאכלס. תאכלס עד הסוף. ברמה הכי גרוע שלו. ברמה שאם מישהי תזיין לי את המוח בשיחות חולין אני אשאל אותה מה התכלית כדי שתגיע למה שהיא רוצה.
ברמה של, אני אומר לבחורה שאני מתחיל איתה בזמן שאני מתחיל איתה למרות שזה פוגע בסיכוי שלי איתה רק כי אני לא אוהב לזיין את המוח.
ברמה של, במידה וזה יתחיל להיות משחק של זיוני מוח ומה היא חושבת ואיך להשיג אותה זה יוציא לי את החשק.
ברמה של, אם נזיין את המוח במקום לדבר על זה שזיינת אותי אישית, וזה לא משנה אם זה בעקיפין ולא ישירות על ידי רצון מכוון לזיין אותי בכך שדפקת את המשפחה שלי, דפקת את כל העתיד שלי, דפקת את הכסף שלי, דפקת את סבא שלי, דפקת את אמא שלי אז מצידי פאקינג תמות. כי אני לא זונה ואני לא נטחן בתחת על ידך.
פאק אני לא מסוגל לראות את אחותי מזיינת איתו את המוח כשהיא יודעת יותר מכל מה קרה.
בשביל מה? שיהיה לך אבא? מה זה שווה אם אתה משקר מול הפנים שלו ומעמיד פנים שהיחסים ביניכם בסדר.
איזה מין פאקינג אבא הוא אם את לא בוטחת בו, מבינה שהוא מחרטט, לא מעריכה אותו ואפילו שונאת אותו וכועסת עליו?
הוא לא אבא שלך.
הוא לא אבא שלי.
הוא אדם קרוב שאני מכיר שאני לא יודע כמה קרוב אני רוצה אותו עכשיו.
ייתכן והוא ישרת את האינטרס שלי בעתיד כי הוא מבין בעסקים אבל גם בזה אי אפשר לבטוח בו. הוא דפק כספים של אנשים אחרים כבר והוא נכשל פעמיים קשה בעסקים.
פאק אפילו המוח שלי אומר לי שההחלטה ההגיונית תהיה להכניס אותו רק כדי שיהיה לי עוד מישהו שאני יכול לנצל אחר כך.
אבל אין טעם. כבר החלטתי מה שאני הולך לעשות.
השאלה היא אם אני אעזוב את הזיוני מוח איתו בסערה או פשוט אתעלם ממנו.
"תדע יותר: מדוע אני לא יכול להגיע לארץ, מה הסיבה שאתם שם ואני כאן, מדוע הניתוק שלי מאימא וכו. יכול להיות שלא תסכים או לא תקבל אבל לפחות תבין.
בשבת אנסה להתקשר אליך, מקווה שתענה"
אתה לא מבין שאני לא רוצה לדעת יותר? שאם אדע יותר, אם אהיה סיכוי שאיך שהוא אתחבר אליך, אתחיל לקבל דברים שאני לא רוצה?
כתבתי, אני מפחד להתעמת איתך. החדר מסתחרר. העייפות גוברת. האלכוהול הופך ממסיבה לילית מהנה לרצון חזק להקיא. אם אתעמת ייתכן ותצא צודק. אבל אתה לא צודק. אני יודע שאתה לא צודק. גם אם תשתמש בכל הרטוריקה שלך ותצליח למכור לי את הסיפור, אתה תטעה.
זאת עוד סיבה שאני לא רוצה לדבר איתך.
כי אני לא רוצה שתעלה בי ספקות לגבי הגרסה שלי. די ראיות נאספו שמראות שאתה גוש חרא. יכול להיות שאתה צודק, אבל אם הצדק איתך הוא עקום מאוד. כי אותו צדק הוביל לחורבן של המון אנשים בגלל המעשים שלך.
אני לא יכול להסתכל לך בעיניים.
אני לא יכול לדבר איתך ולזיין איתך את המוח.
לא כל עוד אני יודע שאתה נשארת אתה.
כל עוד לא עברת טיפול וטיפלת בעצמך.
כל עוד אני בקושי מסוגל להתמודד עם המשפחה שלי פה, בטח שלא עם אחת בחו"ל.
והאפשרות השנייה? לומר לו את המילים שאני כל כך רוצה לומר.
מה זה החרא הזה? זה היה אמור להיות מילים אליו. איך הכנסתי אותך לגוף שלישי? אתה חוזר לגוף שני. אני צועק עליך עכשיו.
תשב על הכיסא המזדיין שלך ותקשיב לכל מילה שאני אומר לך. כל עוד הבלוג הזה קיים ויש לי מקום לכתוב את מה שלא אומר לך אתה, דמות פיקטיבית שמייצגת אותו, תקשיב לכל דבר שאני צועק עליך.
לומר לך את זה חד וחלק: תשיג טיפול, תחזור לארץ, תגדל את אחים שלי או שלא תראה אותי.
אבל הוא יאמר שהוא יעשה את זה.
הוא יסבן אותי.
אחפש רצון אמיתי לעשות את זה דבר ראשון.
לא בשבילי, אני לא צריך אותו.
אני באמת לא צריך אותו יותר. אני כבר מבוגר מדי בשבילו. אנשים לא משפיעים עלי עד כדי כך.
אחים שלי צריכים אותו וסבא וסבתא שלי צריכים אותו.
זאת אפשרות מצוינת.
אבל פאק. בני זונות. אומרים לו להילחם על הקשר בינינו. כולם. מה אתם מתערבים חארות? הקשר הצבוע שלכם איתו יותר טוב?
הוא שלח לי וודקה, הוא מנסה כל הזמן ליצור איתי קשר.
אני נאטם. הוודקה שלו עוברת עכשיו בורידים שלי. אני לא מאמין ששתיתי ממנה.
שפשוט יעלם.
שינסה. אני אתעלם ממנו חזק יותר. אני לא צריך לדבר איתו.
ההחלטה הזאת הטובה ביותר. אבל איך אנסח את זה? זה טקסט יותר קשה לכתיבה מכל דבר שכתבתי בחיי. אצטרך לחשוב על זה. אצטרך להיעלם לתקופה ארוכה מהחיים, מהמשפחה, להשתקע בבסיס ולכתוב.
אבל אין לי זמן לזה. יותר מדי עבודות ופרויקטים. חייב להניע את החיים הלאה.
וזה כה נחרץ. איני בטוח שהתגובה שלי נכונה.
היא רעה, קרה, חרא.
אולי אני רוצה שירגיש כך. בודד, עצוב. שישתכר כל לילה. שיסבול. ואז יחזור על ארבע.
מה אם הוא לא יעשה את מה שאני אומר? מה אם זה יפגע במישהו?
אני לא יכול לחשוב על זה.
זאת התגובה הטובה ביותר.
אני אימפולסיבי מדי היום. אני שיכור מדי. אולי דם לא ישפך. אולי זה אכזרי מדי.
אבל אני צריך תשובה היום. היום? היום הוא מטלפן מחר. אני צריך עוד שוט.
עוד לחשוב על זה.
אולי אתעלם ממנו גם מחר. פאק זה היה כל כך פטתי היום. הטלפון צילצל. ננעלתי בשירותים כי הייתי צריך לחרבן. ברחתי. פאקינג ברחתי.
הלוחם הגדול. אייקידוקה אימתני. נושך ומכה ושובר. פאקינג בורח. אף אחד לא קנה את זה כמובן. מי יקנה את זה שברחתי ככה?
סססעמק.
מה פאקינג לעשות?
אני צריך יותר ראציונל פה אבל אין.
פעם האמנתי בחשיבה קרה לחלוטין של יתרונות וחסרונות. אבל אין כזאת. חלק מזה זה מה שיעשה לך הרגשה טובה. ואולי הראשון יעשה לי הרגשה טובה? אולי אצליח להתעלם מהכל בסוף כשאדבר איתו? אבל איזה מין אדם אהיה?
המטרה של התקופה הזאת לערוך שינוי בחיים שלי. מוחלט. להתנתק מכל החרא. להתנזר.
כבר נהיה מאוחר.
אני לא יודע מה לעשות.
אני אחשוב על זה כל הלילה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה