זה משהו ידוע אצלנו בדוג'ו שאימונים זה כמו פונקצית סינוס (ניסוח שלי של זה), יש תקופות בהן אתה מרגיש כמו ברוס לי ויש תקופות שאתה מרגיש כמו סטיבן סיגל בסרטים האחרונים שלו שהוא חרא בהם (כאילו, אין בעיה שהמשחק והעלילה חרא, אף אחד לא מחפש אותם בסרטים של סטיבן סיגל, אבל איפה לעזאזל האייקידו והג'ו ג'יטסו?! מה הטעם בסרט סטיבן סיגל בלי אייקידו וג'ו ג'יטסו?).
לא הייתה לי תקופה לאחרונה שהרגשתי שהעבודה שלי מזעזעת. למעשה, בשנה וקצת האחרונים לא הייתה לי אף פעם את התחושה הזאת. אבל היום הייתה ירידה. וזה הגיוני, היה לי אימון ממש מוצלח אתמול. אימון ממש מוצלח זה בוסט לאגו. אגו זה האויב הכי גדול של לוחם.
רק ברגע שאתה מתנתק לחלוטין מהיומרה אתה מסוגל להילחם כמו שצריך.
בתור אדם שניגש לאימון עם אגו, הרנדורי שלי היה לקוי. הרגשתי את זה. עבדתי גרוע אפילו עם מישהו בחגורה לבנה. אין דבר. רק אומר שצריך פחות אגו.
מעניין אותי למה זמן כה רב לא חשתי תקופת יובש. אולי כי אני כבר עברתי מספיק כאלו כדי לדעת שאי ידיעה ומבוכה זה חלק מהאימון אז אני מקבל אותם בהבנה. יכול להיות הגיוני מאוד.
עוד משהו שהבחנתי בו, ככל שעובר זמן אני ניגש יותר לטכניקות בסיסיות. כשהתחלתי אייקידו, בשנה הראשונה, נורא התלהבתי ללכת לדברים המסובכים. הטכניקות היפות והמורכבות שמתרגלים בחגורות מתקדמות. באחת כזאת אעסוק פה כשאגיע לתאר את אימון הקראטה. היום? היום אני מתרגל בעיקר את הטאי סאבאקי הראשון ואת השומן נוצ'י (התקפה לראש בסיסית) שלי. אני לומד מהם המון. יש בהם המון מרכיבים שהופכים אותם מגרועים לטובים ומטובים ליוצאים מן הכלל. תזמון, עבודת נשימות נכונה, תנועה מסונכרנת של מותן-ידיים-רגליים. רק חלק מהדברים. זה בעיקר מה שאני מתרגל בחימום שלי.
אגב, פה יש משהו מתסכל. אף על פי שאני לא מרגיש מבוכה, אני גם לא מרגיש השתפרות חיובית כל כך. כנראה שיש ואני לא שם לב אליה. אני מקווה לפחות. אני לומד דברים חדשים. אין ספק בכך, השאלה כמה הם גדולים בהשפעה שלהם.
כל אופן, אחרי הרנדורי ניגשנו לטכניקה.
המאמן היה צריך לצאת לשיחת טלפון והוא השאיר חגורה שחורה מאוד בכירה ללמד. הוא אדם שאני מעריך. הוא יודע המון אייקידו ויש לו המון מה ללמד. העבודה שלו מאוד חכמה.
אף על פי כן, אני לא אוהב ללמוד ממנו או לעבוד איתו. הוא מופשט, פילוסופי ומתוחכם מדי לדעתי. אני לא מאמין שמה שהוא עושה יעבוד ברחוב עם לוחם קצת פחות זורם ורגיש.
זה מזכיר לי דוג'ו שלמדתי בו בבולגריה מספר שיעורים. אני זוכר שראיתי שאדם בכיר מבצע טכניקה וזרמו איתו מאוד אבל בעיני היא הייתה מאוד לקויה. ניסיתי להוסיף מעט התנגדות כשהוא ביצע אותה עלי כדי לראות איך הוא יתמודד איתה. היא לא עבדה לא מן הסתם. המאמן לקח אותי לצד והסביר לי שאני לא עובד בצורה של אייקידו. באייקידו הטבע זורם והכל מאוחד והקי עובר מדבר לדבר ואייקידו מדמה את הטבע.
אהא.
אז אני נזכר שאייקידו זו אומנות לחימה שפותחה כדי להילחם. זה היה הגיוני אם היה מאחורי זה את אותה פילוסופיה מדידטיבית של טאי צ'י אבל אייקידו נוצר כדי להפיל אויב בצורה חכמה בלי לגרום לו הרבה נזק. אני מרחם על אדם שמאמין שהאגרוף של איזה שיכור שחושב שהסתכלת על חברה שלו צריך לזרום ככה שהוא יפול בהתאם לרוח של מקבל האגרוף. סביר להניח שפשוט הטבע יסדר לך אף שבור.
אייקידו זו לא פילוסופיה חובקת יקום שמסבירה איך הוא עובד. זה לא פסבדו מדע מטומטם. זו פרקטיקה שבאה מההשקפה הנכונה שלא צריך לשבור יריב כדי לנצח אותו.
היא באה מההבנה שיש דרכים חכמות לנצח אותו עם מינימום נזק ושאתה השולט.
ואז, היא מנצלת אותם.
והיא יותר יפה כשמבינים שזה לא איזה בולשיט חובק יקום. כי אז אתה יכול לחשוב איך אני גורם ליקום להסתדר לפרקטיקה הזאת. ואז אתה מפתח שיטות מאוד חכמות לשלוט באויב בלי לפגוע בו או בך.
אם נחזור לנושא, הוא לא גרוע כמוהם. הוא מבין שאייקידו נועד להיות פרקטי. פשוט הוא נורא נכנס חזק לפילוסופיה שזה מטשטש אותו.
זה למה אני אוהב את השילוב בין אייקידו לקראטה. קראטה מקרקע אותך חזק לקרקע כדי שלא תשכח מה אתה עושה פה. בלי קשר לכך שאייקידו יותר חכם, קשה להתמחות אבל יעיל יותר מקראטה בעיני.
לאחר מכן עבדנו על דברים פחות מעניינים אבל חשובים.
כעת לאימון קראטה ^^
אני אוהב את המאמן שלי לקראטה. זו קבוצה של המאמן שלי לאייקידו אז לפעמים הוא מאמן ולפעמים המאמן לקראטה מגיע. המאמן לקראטה הוא גם אייקידוקה ותלמיד של המאמין שלי לאייקידו. לצד זה הוא אדם בעל רקע רב בלחימה ובלימוד לחימה (שני דברים שונים לחלוטין).
הוא פסיכופת אמיתי. ולא מהסוג הבדיוני של טירוף ברוטלי לשבור כל דבר. פסיכופת אמיתי זה אדם שמסוגל לקרוע למישהו את היד מהמקום ושהלב שלו יפעם כאילו הוא רואה עכשיו טלויזיה. וזה הוא. אדם שמתרגש מאלימות שסובבת אותו ואת האימונים שלנו כמו לשלוח פקסים.
הוא כמו ברק בעיני. אם הוא יתקוף זה יהיה במהירות אדירה וברעש מחריש אוזניים. זה יפתיע אותך כי הוא נראה אדם שקט ורגוע. אבל זה יהיה קטלני כמו מכת חשמל.
אני זוכר את הפעם הראשונה שפגשתי אותי.
הוא החליף את המאמן לאייקידו בשיעור אייקידו. התיישב מולנו במבט הרגוע שלנו ואמר לנו שהיום נלמד חניקות. הוא הראה לנו מגוון של חניקות מאוד מגניבות ברוגע הזה שלו. הוא מאוד אוהב חניקות דמים. אלו חניקות שאתה נרדם מהן בלי פחד או התרגשות. כמו לישון.
באותו הרגע האמנתי שחניקות זו ההתגלמות האמיתית של אייקידו. הרי, ממה שלמדתי עד אותה תקופה בה הייתי חסר ניסיון לחלוטין, אייקידו זה לשתק את האויב בלי לפגוע בו. איזו דרך יותר טובה להשיג את זה מלהרדים אותו? אין נזק, אין התנגדות מיותרת.
אני עדיין אוהב מאוד חניקות אבל מבין שזה היה ממש לא נכון מה שחשבתי.
היום קיבלתי מכה מאוד חזקה בלסת. תרגלנו עבודה יחסית מורכבת. משהו שזכור לי במיוחד היה טן שי נאגה.
למי שלא מכיר, זאת טכניקה שבאה מג'ו ג'יטסו או אייקידו ולא מקראטה.
שמיים וארץ קוראים לה ביפנית.
מאחוריה עומד קונספט מאוד פשוט אבל מורכב. שליטה בהפכים. שמיים וארץ. יין ויאנג. מעלה ומטה. גבר ואישה.
הגוף שלך צריך לעבוד בצורה מושלמת על שני צדדים מנוגדים ואז להפגיש ביניהם. רק אז הטכניקה היפה אבל המורכבת הזאת תעבוד.
אם תשלוט בהפכים, אם תשלוט בצורה מושלמת בגוף שלך, תוכל להפיל בעזרת הטכניקה הזאת כמעט כל תוקף.
באמת טכניקה מדהימה. באמת מעל ליכולות שלי.
אני מאמין גם ברעיון הזה כאמור בשילוב בין אייקידו לקראטה. אייקידו הוא שמיים וקראטה הוא הארץ. כל אחד מהם חשובים לבניית האומן המושלם.
דבר אחרון הוא פחד. הדוג'ו שלנו בגבעתיים במשבר כלכלי כרגע ולצערי ייתכן והקבוצה של הקראטה תעבור למקום אחר. הפחד הוא שאאבד אותם כי לא אוכל לעמוד בשעות שהם רוצים כנראה לשנות. זה עצוב מאוד אם זה יקרה עבורי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה