עלו לי לאחרונה שתי סצנות בראש. אחת בדיונית ואחת אמיתית לחלוטין.
אירועי עבר שכעת יש לי מקום לחלוק. זה כלי חזק הבלוג כזה.
זה היה במיונים לאיזו תוכנית בת שנתיים בחול. הם חיפשו כמובן מנהיגות, מודעות פוליטית סוציאליות ושאר התכונות הללו. אני כבר הייתי מיומן במיונים כאלו. עד כדי כך שהכרתי המון מהבדיקות שלהם. נתקלתי בפנים מוכרות.
גרתי בעבר ביישוב קהילתי. עברתי בכיתה ו. כל פסיכולוג שיצביע על אבא שלי בתור הבעיה אצלי לא שווה אגורה כי הם היו מקור כל הבעיות שלי. יישובים קהילתיים של יוצאי צבא גרועים יותר מקולוניות של היפים. מקום שבגידות, מאהבים, סקס וריכולים צומחים שם יותר מאזוב במקלחת. אני טוען שזה נובע מהאידאליזציה והמסקולניזציה של טייסים. האגו שלהם כל כך מטופח שהם מאמינים שהם מתנת האל לנשים. אלו מין קופי אלפא הם יהיו אם הם לא יפיצו את הזרע שלהם לכל עבר?
יוצאים מהמקום ילדים מסוממים. בתיכון גדל מריחואנה ובגני שעשועים מזרקים. האווירה הפסטורלית הרגועה רק מסתירה את הצרות שבפנים. כמובן בתור אריסטוקרטים מסריחים הדרך לטיפול בבעיות נורא פשוטה. כסף. הילד מפגר? שיעורים פרטיים, הילד במצוקה רגשית? תרופות פסיכיאטריות, הילד צריך דמות אם? בייביסיטר.
ההורים שלי לא בגדו. ידעתי זאת בבירור. בית הספר הוא המקום בו אתה נחשף ראשונה לבני אדם. בתור מתבודד מטבעי זה לא היה בריא במיוחד שהקבוצה שאחשף אליה ראשונה תהיה ילדים עם מצוקות בבית. אף על פי שדפקו אותי קשות, רציתי לדעת תמיד מה הולך איתם. תמיד חיפשתי לדלות מידע על מה שהם הפכו.
פגשתי במיונים מישהי משם. דיברנו, שמעתי על מה היא עושה את ההרצאה שלה, הסתדרנו. זאת הייתה תקופה של פריחה חברתית אצלי. הייתי מסוגל להצביע על הישגים חברתיים רבים. נבחרתי בתקופה לנאום בגרמניה בבית ספר מול המון תלמידים באנגלית. כל התלמידים במשלחת אהבו אותי. אבל זה לא היה נכון. עבדתי על אותם תלמידים. עבדתי על הממיינים שלי, על הסגל על כולם. לא הייתי אותו בחור חייכן עם ביטחון ומנהיגות שהעמדתי פנים שהייתי.
זה תמיד הטריד אותי. כשדיברתי עם מישהי במשלחת כשהם הגיעו לארץ שאלתי אותה בעניין מה חשבו עלי כולם. אני מסוגל להכניס אנשים לטרנס של כנות. היא אמרה לי שכולם אהבו אותי והתחברו אלי. לא אהבתי את התשובה.
כל אופן, הצלחתי להרשים אותה גם. מההתרשמות שלי הייתי גם טוב יותר ממנה במה שחיפשו. היא אמרה לי שכולם שם נשארו אותו הדבר, ילדים, בעצב רב בעוד שהיא רואה אותי ומאמינה שממש התבגרתי ובניתי את עצמי.
באמת? הסתכלתי על עצמי במקלחת. זיהיתי כל צלקת שהם גרמו לי. בגוף מחוטב כעת ולא בגוף של ילד. גוף שהתחשל, נבנה, סבל רגעי רעב, קור וחום. אבל הצלקות נשארו. כל העלבה, חרם, נידוי, פגיעה. אני זוכר פעם שהסתכלו עלי חבורה והעמידו פנים שאני חרק. הסתכלו עלי בגועל ובפחד. כל מה שרציתי הוא פשוט להיעלם. נשענתי בפינה חשוכה וקרה ורציתי להיעלם. שיעזבו אותי בשקט. שתהיה דממה. אני מכיר את הגיבן מנוטרדאם היטב. אני שיחקתי את הדמות נאמנה במשך שש שנים ואף יותר.
ברבות השנים כשהתחלתי לחקור קצת פסיכולוגיה והבנתי את עצמי יותר טוב התחלתי להבחין בצלקות. לא רציתי להיכנס לפוליטיקה כדי לסייע למדינה. רציתי להיכנס לפוליטיקה כדי להראות לכולם ובמיוחד לילד ההוא מה אני שווה. לקחת הכי רחוק את תפקיד האלפא החברתי. הרחקתי מעצמי בני אדם, שנאתי בני אדם אבל הייתי רעב ליחס ולהערכה שלהם. עד היום אני מרחיק מפני כל מי שמנסה להתקרב אלי יותר מדי. עד היום אני בועט בהם. למעשה, רק היום עשיתי את זה.
את תהליך הריפוי התחלתי בתיכון. הוא הואץ בסוף בית הספר כשהייתה לי הזדמנות סוף סוף לקצת התנזרות מאנשים. תמיד הייתי טיפוס שאוהב להיות לבד ואת השקט שלו. עם או בלי הצלקות. זה תרם לי להזכיר לעצמי את זה.
ולכל אותם אנשים שמתעצבנים שאני אוהב את עצמי או מעריץ את עצמי אני אומר בשפה גסה שק לי בתחת. עברתי חרא גדול יותר מרובכם ונשארתי עומד. יותר מעומד, סימנתי וי על כול הקריטריונים שלכם להצלחה. אני חכם ממכם, פיקודי ממכם ובכושר יותר ממכם. אז כן, אני מאוהב בעצמי ואני פאקינג אל יווני. אני לא הגיבן אלא הפייסטוס. זרקתם אותי מהאולימפוס שלכם וחשבתם שאשבר אך הפכתי לגדול מכולכם. רב אומן. כעת אעסוק בדברים שאני רואה בהם הצלחה. אפתח ספר, אקרא, אכתוב, אעריך מזון טוב, יין ומוזיקה, אתכנת, אלמד מתמטיקה.
כאמור התחשלתי. מילד הפכתי לנער ומנער לגבר. אמת היא שמי, ביטחון עצמי הוא שמי האמצעי ואושר הוא שם משפחתי.
אני צוחק בזילזול לעולם ולבני האדם שמאכלסים אותו. לעצב ולקושי שלכם שאני כבר מעליו.
הם מסתכלים עלי ולא יודעים איך להכיל אותי ואני נהנה מזה. זה הניצחון שלי על העולם. שאני מסוגל לעשות כל דבר משונה בלי להרגיש עם זה רע, בלי להרגיש עם זה בושה. לקרוא מה שאני רוצה, לדבר איך שאני רוצה, ללכת איך שאני רוצה, לבשל מה שאני רוצה, להתאמן במה שאני רוצה וללמוד מה שאני רוצה. לחיות. זה מה שרציתי והיה חסר לי כל כך בתיכון. לחיות את החיים המשונים והמשעשעים שלי בלי להרגיש עם זה בושה. לפרוץ החוצה בהנאה צרופה. לזלזל בכל מי שמסתכל על זה משונה. והמפתיע? שאנשים אוהבים את זה. אני שובר להם את שגרת החיים העקומה והמונוכרומטית שלהם. אני נהנה להיות השבירה.
אני מתגעגע לשליטה בידיים. להנהיג אנשים מתחתיי, להדריך ולהתנדב. אעשה זאת ביום מן הימים אבל לא כמו שעשיתי בתיכון. לא בצורה ממסדית ושיגרתית ואפורה. בדרך שלי.
כאמור התחשלתי. מילד הפכתי לנער ומנער לגבר. אמת היא שמי, ביטחון עצמי הוא שמי האמצעי ואושר הוא שם משפחתי.
אני צוחק בזילזול לעולם ולבני האדם שמאכלסים אותו. לעצב ולקושי שלכם שאני כבר מעליו.
הם מסתכלים עלי ולא יודעים איך להכיל אותי ואני נהנה מזה. זה הניצחון שלי על העולם. שאני מסוגל לעשות כל דבר משונה בלי להרגיש עם זה רע, בלי להרגיש עם זה בושה. לקרוא מה שאני רוצה, לדבר איך שאני רוצה, ללכת איך שאני רוצה, לבשל מה שאני רוצה, להתאמן במה שאני רוצה וללמוד מה שאני רוצה. לחיות. זה מה שרציתי והיה חסר לי כל כך בתיכון. לחיות את החיים המשונים והמשעשעים שלי בלי להרגיש עם זה בושה. לפרוץ החוצה בהנאה צרופה. לזלזל בכל מי שמסתכל על זה משונה. והמפתיע? שאנשים אוהבים את זה. אני שובר להם את שגרת החיים העקומה והמונוכרומטית שלהם. אני נהנה להיות השבירה.
אני מתגעגע לשליטה בידיים. להנהיג אנשים מתחתיי, להדריך ולהתנדב. אעשה זאת ביום מן הימים אבל לא כמו שעשיתי בתיכון. לא בצורה ממסדית ושיגרתית ואפורה. בדרך שלי.
וכשהעת תגיע אם תגיע אנהיג אתכם כפי שהנהגתי דומים לכם. אשלוט בכם כמו מריונטות כשתעשו את דבריי. אהיה המנצח שלכם ואהנה לראות אתכם רוקדים עבורי. ותעריצו אותי. כמו שקודמיכם העריצו אותי. תאהבו אותי, תעריכו אותי ותרצו להיות כמוני. אהיה לכם כמו אבא אוהב. אדריך אתכם ואנחה אתכם. אך לא אוהב אתכם באמת.
כעת אגש לשני במספר.
זה האמת די חיובי.
זה בקשר לידידה. משום מה היא לא הייתה בטוחה בעצמה אף פעם. היו לה ציונים גבוהים מלי, היא הוציאה יותר בפסיכומטרי ובכל זאת לא חשבה שהיא חכמה או מוצלחת כמו שאני חשבתי. היא גם הייתה מאוד לא בטוחה במה שתעשה בעתיד. תמיד אמרתי לה שתצליח בכל מה שתשים ליבה אבל היא אף פעם לא שמה אותו בשום דבר. הייתה פעם ששאלה אותי ביאוש מה אני חושב שהיא צריכה לעשות בעתיד.
היו פעמים רבות שהתייעצה איתי בפוליטיקה. היא האמינה שיש לי יכולת חיזוי טוב של מאורעות וזה מאוד ניחם אותה לדעת מה אני חושב כשקרה אסון.
רציתי לבצע ניסוי חברתי. תפקידו להגביר את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות. הוא מורכב משני חלקים.
הראשון הוא משהו שמישהו העביר לי לפני מבחן החגורה שלי באייקידו. הייתי לוקח אותה בל"ג בעומר לרחבה מבטון שאפשר להדליק בה מדורה ואין בה איש.
הייתי אומר לה כך:
"עצמי את עיניך. דמייני שיש מלפניך ומשני צדדיך חישוקים שבנויים מאנרגיה. תנועי לעבר הימני. כעת תנשמי את כל מה שהוא מכיל ותנשפי. את חשה רגועה יותר מתמיד. כל שריר בגופך רפוי למעט מה שנדרש לך כדי לעמוד. תנשמי ותנשפי שוב.
פקחי את עיניך. את עכשיו הכי רגועה שאת מסוגלת להיות.
עצמי אותן שוב.
תנועי לחישוק השמאלי. תנשמי ותנשפי. את שומעת כל רחש קטן מסביבך. המודעות שלך לסביבה גוברת עשרות מונים. את מודעת לכל ריח, רחש ותנודה מסביבך. תנשמי ותנשפי.
פקחי את עיניך. את רואה הכל עכשיו גם בלי למרכז את מבטך לעברו. גם כשאני שם את היד שלי בצד הזה, את מסוגלת להבחין בה.
עצמי אותן שוב. תחזרי למרכז ואז תצעדי קדימה.
תנשמי ותנשפי. תרגישי את עצמך מכניסה כל חלקיק לגופך. את מסוגלת לעשות כל מה שתרצי עכשיו בלי לפחד. תרגישי שאת נושמת כל חלקיק אומץ לגופך.
תחזרי למרכז.
כשאומר לך עכשיו לפקוח את העיניים תרגישי שאת מכילה את כל שלושתם. את רגוע, מודעת להכל ומסוגלת לעשות הכל. תנשמי ותנשפי בפעם אחרונה."
אפרוס את החלק השני ואז אומר לה לפקוח עיניים.
הכנתי פחמים חמים בצד ופרסתי אותם על הקרקע.
אומר לה לבטוח בי שהיא מסוגלת לצעוד עליהם למרות שנראים חמים כי היא באמת מסוגלת לעשות הכל. אחזיק את ידה ואוליך אותה דרך הפחמים.
הליכה על פחמים זו טכניקה שקראתי עליה לאחרונה והייתי רוצה לנסות. היא האמת די פשוטה גם.
זה ניסוי חברתי שאצטרך לעשות מתי שהוא רק לשם החוויה.
זה האמת די חיובי.
זה בקשר לידידה. משום מה היא לא הייתה בטוחה בעצמה אף פעם. היו לה ציונים גבוהים מלי, היא הוציאה יותר בפסיכומטרי ובכל זאת לא חשבה שהיא חכמה או מוצלחת כמו שאני חשבתי. היא גם הייתה מאוד לא בטוחה במה שתעשה בעתיד. תמיד אמרתי לה שתצליח בכל מה שתשים ליבה אבל היא אף פעם לא שמה אותו בשום דבר. הייתה פעם ששאלה אותי ביאוש מה אני חושב שהיא צריכה לעשות בעתיד.
היו פעמים רבות שהתייעצה איתי בפוליטיקה. היא האמינה שיש לי יכולת חיזוי טוב של מאורעות וזה מאוד ניחם אותה לדעת מה אני חושב כשקרה אסון.
רציתי לבצע ניסוי חברתי. תפקידו להגביר את הביטחון העצמי ותחושת המסוגלות. הוא מורכב משני חלקים.
הראשון הוא משהו שמישהו העביר לי לפני מבחן החגורה שלי באייקידו. הייתי לוקח אותה בל"ג בעומר לרחבה מבטון שאפשר להדליק בה מדורה ואין בה איש.
הייתי אומר לה כך:
"עצמי את עיניך. דמייני שיש מלפניך ומשני צדדיך חישוקים שבנויים מאנרגיה. תנועי לעבר הימני. כעת תנשמי את כל מה שהוא מכיל ותנשפי. את חשה רגועה יותר מתמיד. כל שריר בגופך רפוי למעט מה שנדרש לך כדי לעמוד. תנשמי ותנשפי שוב.
פקחי את עיניך. את עכשיו הכי רגועה שאת מסוגלת להיות.
עצמי אותן שוב.
תנועי לחישוק השמאלי. תנשמי ותנשפי. את שומעת כל רחש קטן מסביבך. המודעות שלך לסביבה גוברת עשרות מונים. את מודעת לכל ריח, רחש ותנודה מסביבך. תנשמי ותנשפי.
פקחי את עיניך. את רואה הכל עכשיו גם בלי למרכז את מבטך לעברו. גם כשאני שם את היד שלי בצד הזה, את מסוגלת להבחין בה.
עצמי אותן שוב. תחזרי למרכז ואז תצעדי קדימה.
תנשמי ותנשפי. תרגישי את עצמך מכניסה כל חלקיק לגופך. את מסוגלת לעשות כל מה שתרצי עכשיו בלי לפחד. תרגישי שאת נושמת כל חלקיק אומץ לגופך.
תחזרי למרכז.
כשאומר לך עכשיו לפקוח את העיניים תרגישי שאת מכילה את כל שלושתם. את רגוע, מודעת להכל ומסוגלת לעשות הכל. תנשמי ותנשפי בפעם אחרונה."
אפרוס את החלק השני ואז אומר לה לפקוח עיניים.
הכנתי פחמים חמים בצד ופרסתי אותם על הקרקע.
אומר לה לבטוח בי שהיא מסוגלת לצעוד עליהם למרות שנראים חמים כי היא באמת מסוגלת לעשות הכל. אחזיק את ידה ואוליך אותה דרך הפחמים.
הליכה על פחמים זו טכניקה שקראתי עליה לאחרונה והייתי רוצה לנסות. היא האמת די פשוטה גם.
זה ניסוי חברתי שאצטרך לעשות מתי שהוא רק לשם החוויה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה