רגע של להט זועם

כתבתי היום שלוש טקסטים. אחד סיימתי ופירסמתי שהוא חרא ואני לא מבין למה אני מפרסם אותו, אחד סיימתי וקרעתי ושמרתי בכיס כי הוא חרא אבל חרא שאני אומר לעצמי שהיה יכול לצאת טוב ואחד ששמרתי בכיס שהוא חרא ואני לא מאמין שאני שומר אותו כי הוא גנרי.

אני חושב שאם לא הבלוג הזה כל מה שכתבתי ופורסם פה היה הולך לפח. פשוט כי אני לא מסוגל לראות דברים שכתבתי אחרי שסיימתי. הם חרא. הם לא טובים. הם פיסות זבל שאני כותב.

הם רפלקטיבים אבל לא מוצלחים מספיק.

זאת בעיה רצינית אצלי. אני פרפקטציוניסט לא מנוסה. העבודות שלי לא טובות כי חסר להן תרגול אבל אני מלקה את עצמי כל פעם שאני עושנ אותן.

זאת מחלה שלי גם באימונים. בשישי קפצתי בחבל והקצב שלי ירד מהרגיל אז השלכתי בעצבים את הדילוגית הצידה והפסקתי. באייקידו הרבה פעמים אני מתעצבן אם איבדתי שיווי משקל חלקיק שנייה במהלך ביצוע טכניקה. לא אסיים אותה כך. אפסיק באמצע פשוט.

בכללי היה יום מעצבן היום. אתמול היה לא רע בכלל. הייתי בהיי של אחרי אימון, סיימתי ספר וקבעתי לעצמי מה אני עושה בקשר לדילמה שעלת לי. הדילמה היא מה שאמרתי לבחורה. זה היה קשה מדי. אני חושב גם שהיא לא הבינה אותי כשאמרתי שאני לא רוצה לדבר איתה. אני אוהב שיש לנו רגעים של שיחה ורגעים של שתיקה. זה עובד טוב. כאילו זה חולה כי אני רוצה אותה עדיין אבל אני נהנה מזה והיא נהנית מזה. היא עצבנית עלי ואני לא יודע אם זה טוב. מחד ייתכן שזה יגרום לי להתגבר עליה. אני לא חושב כרגע אבל נו שווין. מגיסא אני לא אוהב לפגוע בה ואוהב לדבר איתה.

חשבתי מה לעשות ובסוף החלטתי שאקנה לה קפה.

אז אתמול היה יום מהנה.

היום לעומת זאת התחיל בזה שלא היה לי קפה בבוקר והחליטו לסגור את בית הקפה בגלל הצום המזדיין. ישנתי מעט אתמול וזה היה חיסול בשבילי. אז גיליתי את מידות הכעס שלה עלי.

מצד אחד אני אומר לעצמי שתזדיין ותכעס ומתעצבן בכלל על כל הסיטואציה ומצד שני קשה שלא להרגיש רע. הייתי דוחה אליה אבל מעצבן אותי שהיא ציפתה שאמרתי את זה שאלך אחריה ואתנצל. מעצבן אותי שאכפת לי. מעצבן אותי שזה לא יכול להיות פשוט כמו שני רוצה. אני מתחייב אבל לשכתבתי ואומר שזה היה סופש מעולה.

מאחר והיה סגור בבית קפה הייתי צריך גם לשבת ליד אנשים אחרים היום לארוחה שזה כמובן פוצץ לי וריד. כשאני כותב פה לבד פתאום החליטו לבוא, להתיישב, לעשן ולזיין תמוח מסביבי עוד אנשים. מה לגיטימי בזה חבורת סתומים?!

כל פעם שקראתי את הספר שלי בא אלי איזה מישהו שהחליט שזה לגיטימי לדבר עם מישהו שקורא. צריך להרוג אנשים כאלו. להחליף להם את הפה בפי טבעת. יצא משם דברים די דומים אבל לפחות שקטים יותר.

עשיתי גם עבודות מעצבנות היום.

הקטע הכי מעצבן הוא הטקסטים. הם לא טובים. אני לא סובל שיוצא ממני משהו לא טוב. מה הטעם בזה?

סוף היום פגשתי מישהו שגם רוצה אותה. יש קטע כזה אצל גברים שהם מעט מאוד פעמים סובלים דחייה. איך שהוא כשהסיפור מוגש מהצד שלהם אז היא לא מה שהוא חיפש או לא זורמת. ואין לזה שום קשר לכך שהיא אמרה לך לא. אני משוכנע שזה קשור לזה שיש לך תוכניות יותר גדולות לקשר הפיקטיבי ביניכם כמו שאתה אומר. 

הקטע המפחיד הוא שאני מפחד שאני דומה לו באיזו שהיא צורה. בסקס אפיל האפסי שלו, באישיות הדורקית או בתחכום היומרני. אני מקווה שלא. שאני לא עוד כבשה בתלם. אני מסתכל במראה ורואה שלא. השאלה היא אם אחרות רואות אותי כך או לא.

אני רואה מחזרים אחרים שלה, ולא חסר, ומתפלל לאלוהים שאני לא כמוהם. שאני לא עוד איזה אס הול מטריד שחושב שיש לו משהו שאין לו. שאני לא דורך על אחרים ומפגין דומיננטיות וידע על גברים אחרים מול הפנים שלה רק כדי להרשים אותה כמוהם. שאני לא פוץ יומרני עם אפס תחכום מאחורי הכל. שאני לא סתם רועש כשעמוק בפנים אני כלום חסר ביטחון. כשאני מסתכל עליהם זה מה שאני רואה. זה מחליא אותי. אני לא אהיה כמוהם גם אם אצטרך לכרות אשך בשביל זה.
מקווה שאני לא מחזר איתה כך. אני מודע לכך שהיא לא רוצה ודוחה אותי אבל אומר לעצמי שזה חייב להיות כי היא הכי טובה שפגשתי עד כה.

לבסוף יש את התהייה הלא מובנת של מי לעזאזל צופה בשטויות שאני כותב פה? הוא לא מגיב אף פעם, הוא לא מתייחס אבל הוא צופה. 300 צפיות מחודש שעבר. מי קורא את זה? מה זה מעניין מישהו? זה חייל מתבכיין על כמה שקשה לו. יש מקומות שאפשר למצוא את זה ביותר טוב כנראה ובאותו מחיר אפסי.

אם אותו אדם קורא את זה, אין לי בעיה. אני אפילו שמח אם הוא נהנה. אני רוצה רק שיגיב. שיכתוב ביקורת שמפרקת את האמאמא של הפוסטים פה. אני רוצה להשתפר במה שאני כותב, באיכות ובניתוח שלי של המציאות. זה אפשרי רק עם דעה מנוגדת וביקורת.

זאת לא היא. היא הפסיקה כנראה לקרוא פה. לא ראיתי כניסות מהלינק הקבוע שלה. שמח ועצוב בו זמנית על כך. בעיקר עצוב. וואט קן יו דו. אשמור על הכבוד ולא אפרסם פה טקסטים עליה.

קרן השמש ביום הזה היה ההמשך של תשעה נסיכים לאמבר. מאוהב בכתיבה ובדיאלוגים. העלילה פחות מעניינת אותי. כמו שעלילה בסרט פורנו זה פשוט קישור שמחבר בין הסקס, פה היא מקשרת בין דמויות ממש ממש טובות, כתיבה מגניבה ודיאלוגים אורגזמים. אני אוהב במיוחד את הדמויות הנשיות בספר. לפעמים הן חלשות מדי אבל הזוגיות בינן לפרוטגוניסט אמיתיות.

אני מתחבר לראש של הסופר. זה כנראה מה שמושך אותי לספר. זה לא שהעלילה לא טובה אלא בדיונית מדי עבורי. מעבר לכך אני רוקד בראש כל פעם שאני קורא את הספר. כמו ההרגשה של לסעוד בארוחה ממש טובה בלי העובדה שאני שיכור ומלא אחרי.