חברים

לפני שנתחיל, היום התעוררתי מספר פעמים עם כאבים חזקים ביד. היאח הידד ^^ אני עדיין לא יכול ללכת לרופא. זה כבר נהיה לא בסדר.

ראש חובט בשולחן בייאוש.

אני שונא את החברים שלי.

אני ממש צריך למצוא חברים חדשים.

פעם בירח מלא, כשכל הכוכבים, מתיישרים, בתקופת הרבייה של האריות באפריקה, אני מרגיש ריקנות שאפשר למלא רק עם שלושה קנקני הוגארדן, להתחיל עם בנות שמנות בברים, לדבר על דברים מטומטמים ושיכורים והליכה עקומה ברחוב. אני מוציא את החברים שלי מהארון, לובש רצף כל שהוא שעושה הגיון של ג'ינס וחולצה, שם קלווין קליין ומכריח אותי לצאת ליציאה הזאת. למה? כי אני אוהב להשתכר ולצחוק ומנגד לא אוהב לצאת מהבית כדי לשוחח עם אנשים.

אתמול הייתי צריך לעשות את זה. אתמול ביטלתי את זה.

למה? כי אני שונא את חברים שלי.

זה, וכי אין לי כסף אבל בעיקר כי אני שונא אותם.

כאילו, הם מצחיקים בקטע ילדותי כזה. אני חושב שהצלחנו לחשוב על כל וריאציה מתוחכמת ובתולית לבדיחות כוס וזין. אנחנו יודעים ליצור מצחיק בקטע הכי רדוד וסיטקומי שאפשר.

זה יכול להתחיל עם משפט מפתח כמו: "אתה יודע, אני חושב שויקינגים הם האנשים הכי גבריים בעולם"

ואז חודשים להסביר עד כמה ויקינגים הם אנשים גבריים ואת החור בקיר שויקינג יכול לעשות עם פינו האדיר ולצייר אילוסטרציות ומודלים וסיפורים עם ויקינגים. כן, אנחנו מאוד לא בוגרים.

הם לא מסתכלים בחדשות, לא מתעניינים בפוליטיקה (יש בזה גם יתרון, אני פשוט לוקח את הקולות שלהם בבחירות ומצביע למועמד שאני רוצה), הם משחקים איתך עדיין בריבים של ילדים קטנים, לא מתעסקים בדירה או זוגיות מורכבת או חיים יותר מורכבים מלגדול תחת ההורים, לא יצחקו איתך על משהו יותר מורכב מההומור המפגר שלנו. וזה עובד יפה. זה מכבה כל תא במוח שצריך לעבוד לכמה שעות של טמטום מוחלט.

פעם קודמת הייתי שיכור לחלוטין ואחד מהם ליווה אותי לבית ובדרך עצרנו מול אופניים וחזרנו שוב ושוב ואמרנו "לא, זה פשוט לא בסדר!" ואז המשכנו ללכת ולהתלונן על האופניים. זה לא הגיוני.

וזה לא שהם טיפשים. יש להם מוח טוב מאוד. הם פשוט ילדים שגרים אצל ההורים ולא נוגעים בעצמאות או בגרות עם זין של ויקינג אפילו (וזין של ויקינג מאוד ארוך, זה העם הכי גברי בעולם, כל כך גברי שאפילו הויקינגיות גבריות יותר ממך והוגינה שלהן עשויה מסטייק ומזילה בירה).

אבל הנה מה שמפריע לי: אני בשלב בחיים שלי שזה לא מספק אותי מספיק. אני מחפש אנשים שמתבכיינים על החיים המורכבים שלהם וצוחקים איתי על משהו שהם ראו בחדשות ועל זוגיות כושלת ומתייעצים על דברים של מבוגרים. אני מחפש אנשים בני 21 ולא ילדים בני 18 עם מוח של בני 16. אני נהנה לדבר עם אנשים בני 21. שכנים שלנו, שותפים לדירה כשהיו לנו, ידידות כוסיות של אחותי, שותפים לעבודה, אקדמאים וכו'. גם כשהם סטלנים והמוח שלהם מחוק לחלוטין הם עדיין מדברים על דברים יותר מתוחכמים מויקינגים. וגם כשמדברים על ויקינגים זה לא רק על ויקינגים. זה חרא בעבודה, זין של ויקינג חעחע, בדיחה על זה שיצאת עם בוצ'ית.

קשה להסביר מה אני מחפש. אני פשוט מתאכזב כשאני נהנה איתם כי זה ילדותי. יציאות שאני חוזר מהן שפוך, שר במדרגות הביתה איזה שיר בקול רם, מצחצח שיניים ונוחת למיטה וחושב לעצמי "איזה מטומטם אני שיצאתי לזה".

אבל קשה עוד יותר לחפש את מה שאני רוצה במקום אחר. בואו נעזוב את העובדה שרוב בני האדם נפסלים כי הם טיפשים ורוב בני ה18 נפסלים כי הם עדיין לא עברו את גיל ההתבגרות. איך אתה מתחיל בכלל חברות עם מישהו? אתה מציע לו ללכת איתך לבר? מה זה מין דייט כזה? יש אתרי הכרויות לחברים נורמלים?
כשאני חושב על זה, עוד בגיל 17, 18 לא חיבבתי אותם עד כדי כך. הסתובבתי איתם כי הם היו האופציה היחידה וכי באמת היינו בראש מאוד מאוד זהה בתקופה. היום אני חושב שיש לי יותר במשותף עם אחותו של אחד החברים שם מאשר עם החבר עצמו.

אני אקבע איתם לשבוע הבא רק כי אני ממש חייב בירה ואכריח אותי עם כל כוח הרצון שלי לצאת לדבר הזה.

אולי אצא עם הידידה במהלך השבוע לבית קפה או שנשב בבית שלי על וודקה. היא באמת בוגרת. איתה באמת אפשר לתקשר במישור אנטי ויקינגי. מאידך היא אחת הנשים שאני הכי פחות רוצה להיפגש איתן היום.