מתעורר בארבע וחצי בלילה. פק"ל.
אותה הרגשה מזופתת של עייפות, תקווה, פחד, כעס ואשמה. אותו צורך עז, לא מובן, לבדוק את האס אמ אסים שלי כדי לראות אם את כתבת לי. כנראה שלא. את אף פעם לא.
אבל הפעם זה שונה. אני מרגיש את הידיים שלה מחבקות אותי. אני מסתכל ורואה אותה ישנה. שקטה, יפה. פנים של מלאך מחייכות. נושמות ברוגע.
היא מחממת אותי, מרגיעה אותי. סוף סוף. סוף סוף קצת שקט כשאני יכול לומר שאני מחזיק בורד בלי להיפצע. כה עדינה ויפה. מונעת ממני לגשת לטלפון ולחפש אותך. אני כבר לא צריך. אני מלא כעת.
הקיץ הגיע. פריחה מדהימה של זוגיות חדשה. סוף סוף קצת חום. לשכב על הדשא ולהירגע.
אני מלטף אותה וחושב לעצמי שברגעים אלו שווה להיות בן אדם. שאתה יכול לחבק אדם אחר ולהיות כה קרוב אליו וכה לאהוב אותו.
רגע שאני רוצה שימשך לנצח. רגע של שקט שבו אני שלם עם מה שעשיתי.
רגע איתך.
ואחרי הקיץ יבוא הסתיו. האווירה תתקרר, היחסים יעברו שינוי. מאהבה חמה, גלי חום רווים בהתפרצויות של זרע, קרבה עזה, שיטוטים ללא מטרה ביחד ברחוב. לאט לאט נצא פחות, נחיה פחות. נתרגל זה לזה. נכיר זה את זה. העלים שלך יפלו ואראה אותך ערומה. כשאת.
ואחריו יבוא החורף הקשה. וויכוחים קשים, קור עז. אנחנו נשכח את הקיץ שעברנו יחד. נייחל לקיץ חדש. לעוד טיפת חום. המילים שלי ינפצו אותך לרסיסים, הרעמים יבעירו אותך. לא ארצה בכך. זאת דרך הטבע.
כך לא ישאר כלום ממך. לא מהעצים, העשבים, החום, האהבה, המגע, הקרבה.
ואז האביב יבוא. פרחים יתחילו לצוץ תחת המעטה הכבד שיצרתי כדי לגונן עליהם. פרחים שמחפשים שוב חום אישה. את השמש. מישהי להסתובב סביבה.
אבל החום לא יהיה מספיק. אשאף לעוד מגע, עוד קרבה. עוד קיץ חמים.
אל תדברי. אל תהרסי את הרגע השקט בינינו. הרגע שעושה את הקיץ הזה לכל כך יפה. שאנחנו לא מכירים זה את זה מספיק כדי לשנוא זה את זה. אין לך חסרונות. לא שאני מודע אליהם. את יכולה להיות האישה המושלמת עבורי עדיין. יש את הסיכוי הזה.
וככל שאשמע יותר ארצה פחות. כך תמיד הגלגל מסתובב.
איתך זה שונה. הקיץ ישאר לנצח. ואם לא זה, העונות יפגעו בנו פחות. כי שנינו מאוחדים ואוהבים זה את זה. אני חייב להיאחז בתקווה הזאת כדי שהקיץ תמיד יחזור.
וזו החוויה שלי ממך. זה החום שהיה לי איתך היום.
חזרתי הביתה, זרקתי את המפתחות לשולחן וחשתי את אותה תחושת עייפות ומיאוס שאני מרגיש אחרי כל יציאה עם אנשים. הסתכלתי על תמונות שלך בטלפון ושמחתי שהיציאה הזאת לא הייתה ביזבוז מיותר של האנרגיות שלי. נהניתי איתך ואת אדם שאני באמת רוצה להיות איתו.
אך חזרתי לקרקע האמיתית. לצרות האמיתיות. לענק שאני נלחם איתו.
האחים כבר ישנים במיטה. אני מסתכל על אחי הקטן שוכב שקט סוף סוף. אני אוהב לראות אותו ישן. זה מרגיע אותי.
היד שלו כואבת בגלל שטות שהוא עשה היום. אני שמח שהוא ישן לפעמים ולא צריך לדאוג שהוא יעשה משהו מטומטם. אבל אני אוהב אותו כי הוא עושה דברים מטומטמים.
אז אני ניגש למחשב וחושב. מוזג כוס וודקה וחושב. מה אני כותב לך עכשיו אבא? על הדבר המטומטם שעשית הפעם.
חובט בראש וחושב.
יודע שהלילה תתבצע החלטה חשובה.
הלילה ייתכן וישפך דם על המקלדת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה