אשם אשכחך ירושלים...

בואו נדבר על מדינת ישראל.

קצת rage. חשוב להבין מאיפה זה מגיע. הרגשתי שהמדינה הזאת היא המקום הבטוח והטוב ביותר, הייתי ציוני והייתי יהודי. במשך כשש שנים לאט לאט השכבות התקלפו והזהות הזאת שלי מתה. בהתחלה הבנתי שהמדינה הזאת חרא ומנוהלת עלוב. זה משהו שקשה להתעלם ממנו. לאחר מכן, אי שם קצת לפני קורס חובלים איבדתי את הציונות. האמנתי שצריך להישאר פה כדי לשקם את המדינה ולתקן את העוולות שלה. התווכחתי הרבה עם אבא שלי שכמובן לא הסכים איתי. ככל שעבר הזמן הבנתי עד כמה זה חולמני וכמה מלחמות צריך כדי להשיג פה את מה שאני רוצה. עדיף לחיות בחו"ל.

עכשיו אני הייתי בקורס קצינים. אנשים שמוכנים לחתום קבע במדינה הזאת כי הם מאוהבים לה בתחת. חלקם אפילו לא אומרים שרע פה. קשה לענות להם על השאלה למה אתה חייל בודד? למה ההורים שלך עזבו?

הסברתי תמיד שבסופו של יום שם הרבה יותר טוב מפה (מה שנכון בהחלט) לגדל משפחה. ואז התגוננתי ואמרתי שאבא שלי היה מאוד ציוני והתגייס לטיס ובלה בלה בלה.

בפועל זאת דוגמה לעוד סיבה שלא הייתי שייך לחובלים. לא הייתי ציוני ואהבת הארץ לא הייתה חלק ממני בתקופה הזאת. נכנסתי לשם כי פשוט רציתי לעשות משהו מאוד מגניב בצבא שבוחן את היכולות שלי. ידעתי שכשאני מסיים את הצבא אני טס מפה במהירות האור כדי לגור עם ההורים שלי בחו"ל. אין לי מה לחפש בקורדיסטן הזאת אחרי הצבא.

כשהגעתי לקורס של האוכלוסייה הבאמת מקומית בארץ, לא קצינים בקרבי אלא אנשים עממיים, הבנתי שאני לא רוצה כל קשר לעם היהודי. אם אני מרגיש קשר חזק עם מישהו זה כי הוא בן אדם ממש אחלה או חכם. לא כי אולי סבא רבה רבה רבה רבה שלו היה אח של סבא רבה רבה רבה שלי. אולי עם יהדות אירופה שאת ההיסטוריה שלה והתרבות שלה אני אוהב. וגם זה אני לא בטוח.

התגלגלה שיחה בארוחת שישי.

"מה תעשה אחרי הצבא?" שאלו אותי,

"כנראה אעבור לארה"ב או גרמניה או בולגריה". 

"למה גרמניה?" סבא שלי שאל. "הם הכי אנטישמים שם".

"הם כבר לא כאלו אנטישמים, זאת מדינה מאוד ליברלית".

ואז הוא סיפר לי איזה סיפור על יהודי שחי בברלין בשנת 1800 וסבל מאנטישמיות.

זה עיצבן אותי. קשה לספור את כמות הפעמים שהייתי צריך לחזור על הריב הזה עם קרובי משפחה, אנשים בצבא, חברים, סתם אנשים ברחוב שמחליטים לריב איתי ועוד המון אידיוטים שמאמינים שפה באמת כזה טוב או ששם פחות טוב לנו או שקר כל שהוא.

וזה לא בסדר לומר את מה שאני חושב לאיש בן 90 שבנה את המדינה הזאת אבל יש דברים שקשה להתכחש אליהם.

חרא פה.

הרעיון של מדינה יהודית נכשל. הוא היה צריך להגן על היהודים? זה נכשל.

בפועל בישראל מתים יותר יהודים מבכל מקום אחר בעולם ובפועל בישראל יש ליהודים פחות זכויות מיהודים במדינות מערביות.

הם לא יכולים להתחתן עם מי שהם רוצים, לא יכולים לנסוע בשבת אם הם רוצים, לא יכולים לאכול חמץ מתי שהם רוצים, לעשות איזה טקס של איזה זרם יהודי שהם רוצים. בצבא זה בכלל בולט השליטה הדתית הזאת שמגבילה את היהודים. יש לנו פחות זכויות.

עושקים את האזרחים פה. באמת עושקים. הם נותנים יותר ומקבלים פחות מבמדינות נורמאליות והם לא רואים את זה. המיסים פה מטומטמים לחלוטין, המחירים פה אפילו יותר מטומטמים, יש לך איזה שלושה סופרים שמתואמים ביניהם ששולטים בצרכן הישראלי ודופקים לו בתחת איזה מחיר שהוא רוצה ובתעשיית הרכב, החשמל, הספנות והאוטובוסים זה לא שונה. היה אפשר אולי לשנות את זה קצת. אתם יודעים, כמו שעשו עם חברות הטלפונים. אבל פשוט לא אכפת לאף אחד מספיק. שהאזרח הקטן יזדיין. האזרח הקטן מספיק טיפש כדי לתת לזה לקרות. וזה רק העושק היומיומי.

תמיד כואב לי לחשוב על ניצולי השואה שהגיעו ארצה וקיבלו זונדה. הגרמנים נתנו להם כסף פיצויים שמגיע להם וגנבו אותו מהם. המדינה.

זאת ממש לא הפעם הראשונה שהמדינה עושקת כך אזרחים חלשים וחפים מפשע.

ובשביל מה הוא קורע כל כך את התחת? בשביל מה הוא משלם מחירים כאלו גבוהים? אתה מצפה שבמדינה יקרה כמו בישראל יוצא לאזרח הקטן משהו מזה. אבל לא.

החינוך פה על הפנים, אין ביטחון, אין אוכל טוב (תסמכו עלי, לכו תטעמו ירקות בכל מדינה אירופאית, תבדקו את המגוון של מוצרי החלב, האוכל פה ברמה הרבה יותר ירודה).

אז בשביל מה אנחנו פה? לא עדיף לי לגדל את הילדים במקום בו אני משלם פחות ומקבל יותר?

לא לא! אתה שוכח! זאת מדינת היהודים! פה אפשר להיות יהודי בלי לחשוש מאנטישמיות! פה אפשר להיות יהודי בלי להיפגע.

אבל האבסורד הוא שזה לא נכון.

כן. יותר קל פה להיות יהודי אורתודוקסי או יהודי כיפה סרוגה. לא. יהודים ממש לא בטוחים פה. ברוב האירוניה פה הם הכי פחות בטוחים.

מה אתה מצפה אבל? יש לנו מדינות ערביות מסביבנו!

האמת? צודקים. אז מתי בדיוק יהודים יהיו פה בטוחים? כנראה שאף פעם. כנראה שתמיד יהיה פה איום של טילים.

ועם הצורה שמטפלים באיום כנראה שגם ימותו פה הרבה אנשים. למה? כי הצבא שלנו פאקינג מטומטם. זה גוש סרטני שמן וטיפש עם נצילות מהתחת. ובצדק. הוא יכול להיות לא יעיל. הרי מישהו יאמר לו משהו על זה? מישהו יאיים לקצץ לו את התקציב אם לא יהיה יעיל? הצבא לא מחפש להתייעל או להיות חכם. הוא בזבזן.

אתם מבינים שבתחילת המבצע הזה מתו לנו חיילים כי שלחו נגמ"ש לא תקין לשם? זה נראה למישהו הגיוני? זאת לא פעם ראשונה שחיילים מתים מפאשלה צה"לית. צה"ל פשוט לא מתפקד והוא יכול להרשות לעצמו כי מי יאמר לו משהו? מי יבקר אותו?

לא חבר'ה. לא מתו 64 אנשים כדי שיהיה לנו בטוח. הם מתו כי במקום להמטיר על עזה פגזים עד שנותר מדבר העדיפו להכניס לשם חיילים. הם מתו כי אנחנו לא מוכנים להיות תוקפניים עד הסוף כשתוקפים אותנו.

וזה למרות שאין שום דרך להפוך אותנו לאיש הרע בכל הסיפור הזה כי נכנסו להסכמים והם זיינו אותם כל פעם מחדש. אין שום דרך שהתקשורת העולמית תוכל להציג את הנתונים כך שאנחנו יוצאים רעים. מי שרואה אותנו במבצע הזה כרעים אלו רק אנשים שלא היינו יכולים לשכנע אותם אחרת לפני כן כי הם כבר משוכנעים שאנחנו רעים.

אז למה לא ניצלנו את זה כדי לתקוף כמו שכל מדינה אחרת הייתה תוקפת? למה הרגנו חיילים?

למה ממשיכים לההרג חיילים גם כשאין מבצעים בגלל פאקים צה"ליים?

למה גם מוות של 64 חיילים לא דאג לביטחון שאתם מזיינים את המוח שהושג?

תיכנסו כבר כמו מדינה נורמאלית חבורת מוגי לב.

אז מתים פה אנשים. אנשים לא מקבלים ביחס למה שהם נותנים. אנשים לא מקבלים זכויות כמו במדינות אחרות.

אז למה שאחיה פה? למה שהילדים שלי יגדלו פה? אם ארצה להנחיל בהם ערכים יהודיים אנחיל אותם גם בלי המדינה. אולי עדיף כי אז גם ירשו לי להכניס תכנים חילוניים שמתאימים לרוח שלי.

אתם יודעים, לא ישקרו להם בשיעורי תנ"ך ויציירו להם מציאות שמנוגדת למחקר הארכאולוגי, לא יספרו להם שהסיפורים שם קרו באמת, לא ידחפו להם לראש במשלחת לפולין שחייבים להתגייס לקרבי ולמות למען המדינה, יתנו להם ללמוד מדע ואת תיאורית האבולוציה אם ארצה.

לצד ארוחות שישי שבהם אקריא להם טקסטים שאני אוהב כמו אשת חיל או שאלמד אותם על ההיסטוריה היהודית הבאמת מרתקת.

זה כי אנחנו, תושבי המדינה, ציונים? כי נוכל לבנות את המדינה? אני מצטער אבל זה חרטה. הגידול הדמוגרפי פה של הגוש הסרטני לא מאפשר שינוי. כמות החארות בחליפות פה לא תאפשר את זה. ובהחלט שאני לא רואה את אותם ציונים מתחילים להיכנס לפוליטיקה ולהילחם בשחיטות. כי אנשים מעדיפים לחיות את החיים שלהם. אנשים לא רוצים להיות בטמן ולהציל את היום. הם רוצים להסתכל על הילד שלהם הולך לבית הספר, לנשק את האישה שלהם בתחילת היום, לעבוד בעבודה ולהנות עם החבר'ה שם, לחזור הביתה ולחנך את הילדים, אולי לשאול אותם איך היה ולשמוע סיפורים מצחיקים, לעשות איתה סקס בלילה (עם האישה, לא הילדים) וללכת לישון. אולי לצאת עם חברים בשישי.

לנהל חיים משעממים ושמחים וממסדיים ולא להילחם לייבוש קרקעות והפלת ש"ס. ווואלה? גם אני רוצה את זה קצת. כאילו חיים קצת יותר דפוקים מזה ויותר ספונטנים ומשונים עם אישה ספונטנית דפוקה ומשונה וילדים משוגעים ונוירוטים אבל גם אני רוצה קצת את החלום המשעמם.

וגם אם לא, רוב האנשים לא ידעו את הדבר הראשון באיך לדאוג שהמדינה תהיה בריאה. זה לא אמור לעניין אותם.

אז מה המניע שלהם להישאר פה? הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו היא העובדה שקשה להעתיק את המקום שלך ובטח שקשה להיפרד ממה שמוכר. כולל החברים. המדינה מחזיקה כבני ערובה את החיים שלנו כדי להשאיר אותנו בחור המזדיין הזה. זה לא מתאים לי.

אני אדאג לצאת מפה.

וכל מה שהיה לאיש הקשיש לומר לי הוא "לא יהיה מקום בטוח יותר מהבית היהודי לנו". כשהוא נאחז ברעיון הזה שפג תוקפו כבר.

הקטע העצוב הוא שאני לא רוצה כל זכר לרקע היהודי שלי. לא כי אני לא אוהב חלקים ממנו. חגים, מאכלים, סיפורים, שמות, מועדים, היסטוריה. פשוט ההיסטוריה מוכיחה שבלהיות יהודי כרוך הרבה סבל. כל עוד יש זכר ליהדות שלי יש סכנה גדולה שירדפו אחר הילדים שלי ושינסו להרוג אותם.

אני חושב הרבה על ילדים לאחרונה. ועל התמסדות. ועל קריירה. מה לעזאזל קורה לי?
אני נהנה מהמחשבות האלו ובמיוחד מהמחשבה של סוף סוף להיות מבוגר ולהחזיק את החיים במושכות אבל יודע שכשזה יגיע, זה הסוף. אכנס למרוץ העכברים סופית ויש עוד הרבה להספיק. בכל זאת, אני מת לטעום מזה. מת לגעת בדבר הכל כך אמיתי הזה.




לסיום, אבא שלי הנהדר.
התקשר היום לבשר שהוא לא ידבר איתנו בארוחת שישי כי הוא יוצא לבקתה לסופ"ש. אני שמח בשבילך אבי היקר שאתה כבר מרגיש בנוח לבשר לנו שהלכת להזדיין עם אישה אחרת.
האמת נחמד. יותר עדיף מזה שיבלשט אותנו שהוא כל יום עובד ואז חוזר הביתה בדיכאון וחוסר מעש.