שני מאורעות שלטו ביום הזה.
הראשון, טיפול בבעיה.
חשבתי שאצליח להשתיק את זה אבל היא העסיקה חלק במוח שלי לזמן ממושך.
זה מצחיק אבל הפיתרון להורדת המסיכה היא טיפול בבעיות יותר אמיתיות וגדולות. כשהן קיימות אתה פשוט לא יכול לעסוק בשטויות.
האשליה של מלך העולם הייתה, השמחה לא.
כתבתי גם את הטקסט ההוא כפי שרואים. זה טקסט על הרגשות שלי לגבי קליפורניה. היא הזדמנות מצוינת אבל לא מה שאני רוצה.
אני רוצה לחיות בגרמניה או יפן. זה ברור. האווירה האמריקאית מטמטמת אותי, האוכל שלהם חורע לי והפוליטיקה מנפחת לי וריד עצבני. אבל לא אוכל לסגור דיל באותם תנאים שם. אם כן, מה הפתרון?
אמשיך ללמוד גרמנית. אין ברירה מבחינתי. אאסוף את הכסף שאצליח לדבר.
אני חייב לברוח.
אני מת שזה יהיה לשם.
חשש נוסף הוא הדבר המשעשע הזה: אני אוהב נשים ישראליות. זה מפגר לחלוטין וסטריוטיפי אבל ההיחשפות שלי לנשים גרמניות ואמריקאיות גרמה לי להבין את זה. החוויות האישיות שלי זה משהו מאוד אידיוטי לבסס עליו עמדה ובמיוחד שאני לא אוהב את כל הישראליות אלא סוג מאוד ספציפי.
אותן ישראליות כמו מרווין, הבחורה המבוגרת, הבחורה מהטינדר ועוד מספר בנות שלא ציינתי פה כי הן לא היו רלוונטיות אבל אני מנחש שאוכל לכתוב אליהן מתי שהוא.
חריפות, חכמות והכי חשוב, לוהטות. מסוכנות כמו סכין.
כשאני מדבר עם הבחורה המבוגרת אני הולך על האצבעות כדי לא לעורר אצלה את המחאה הפמניסטית. היא מסוכנת ותפתח עלי ג'ורה.
הומור וולגרי אבל חכם וציני.
משהו ישראלי בעיני בכל אלו ועוד שקשה לתאר.
כך שאני רוצה שהבחורה שאהיה איתה תהיה ישראלית. זה גם יעזור לנו ליצור שפה משותפת, וויכוחים משותפים ובעיות דומות שנובעות מזה.
אני מצמצם מאוד את הבחירה שלי ככה. יש כ-3.38 מיליארד נשים בעולם. מתוכן כ-2.254 מליארד בטווח הגילאים של 15-59.
בישראל יש כ-3.755 מיליון נשים. מתוכן 2.158 מיליון בטווח גילאים זה.
קיצצתי את כמות הנשים הפוטנציאליות שלי בכ-1000.
מעבר לכך שסביר להניח שאמצא נשים גרמניות שאני מחבב. זה אבסורד לחשוב כך. ובכל זאת, המחשבה שהיא לא תהיה ישראלית מפריע לי.
חשבתי על כל זה (לא כולל החישוב, אותו ביצעתי עם נתונים של האו"ם עכשיו), כשהתיישבתי היום על הדשא בפינה האהובה עלי ואז הגעתי למסקנה שהוא מקום מצוין לשיחת הטלפון שאני רוצה לבצע לקווי התמיכה. ברגע ששיחררו אותי הביתה עליתי לשם וביררתי את הטלפון. התקשרתי. ממש התמודדתי עם הבעיה הזאת פנים אל פנים. ו... גיליתי שהם פתוחים רק מ-19:30.
התכנון הנוכחי שלי הגיוני מאוד. יום חמישי אני מגיע לצבא ורביעי יש לי יום חופש כדי לעבוד. אגיע בשבע וחצי, כשאין גם אף אחד במפקדה גם ככה ואעשה את הצרכים שלי. אפילו יותר טוב מהטלפון שרציתי לעשות היום. אילו מרווין היה סוגר זה בכלל היה פנאן. כנראה שארצה לדבר איתו אחרי זה. ככה להרגשה טובה.
כשטילפנתי הרגשתי את העולם קופא לרגע. נהיה קר. דברים השתנו. הזדמנות לפרספקטיבה חדשה.
אני חושב על ארבעת הבעיות. עם השלישית והרביעית אני יכול לחיות. הן חמורות רק אם הן ממש יחמירו. במיוחד הרביעית. התקף שלה יכול להוביל לבעיות רציניות. אבל ביומיום, הן ממש לא מהוות בעיה.
ואז חשבתי יותר עמוק, האם הראשונה באמת בעייתית?
אני הולך להתייעץ עם הפסיכולוגית לגביה. זה יעניק לי נקודת מבט חדשה עלי. הגדרה נוספת ומעניינת ל"מי אני?". כשאני מסתכל על הילדות שלי וגם עלי ההווה אני רואה תסמינים לבעיה מסוימת שאני מכיר. אבל אני לא בוטח בעצמי לתת דיאגנוזה מהימנה, בשביל זה יש בעל מקצוע. לכן, אתייעץ כמובן עם בעל מקצוע.
האם היא בעייתית? רק היבט אחד, נטייה להסתגרות והתבודדות חברתית.
אני לא יודע אם אני רוצה לטפל בזה. אולי כדאי, זה יעזור לי להגיע להצלחה בחיים. מנגד, זה חלק אינטגרלי מהאישיות שלי.
האם הבעיה השנייה משפיע עלי? כן. אין ספק. היא עשויה לשנות את חיי אם אקבל תשובה אחת או אחרת.
אני שמח שאני מתייחס אליה גם סוף סוף כי זה מאפשר לי לרשום הכל ולהסתכל על זה בעין יותר מודעת.
חבל שאני עדיין לא בוטח בעצמי לכתוב על זה.
אולי היחידה שאני בוטח בה עם זה היא הידידה המבוגרת כי אין לה מה לעשות עם המידע הזה. אנחנו לא בקשר מטורף.
חזרתי הביתה, ראיתי סימני סריטות על אח שלי הקטן.
מצחיק שמסתבר שזה דבר טוב. באופן יחסי.
הוא הלך מכות היום. אמרתי לו בעבר שאם מישהו ממש מגזים בהתנהגות כלפיו, אף אחד לא יכעס עליו אם הוא יעשה משהו. וכך היה. מישהו לקח את הטלפון שלו ואז ניסה לדרוס אותו עם האופניים שלו.
אח שלי נתן לו אגרוף, אחרי זה כאפה.
הוא ניסה לבעוט בו ואז הוא עשה משהו שאני לימדתי אותו, תפס לו את הרגל והרים אותה למעלה כך שייפול. הוא ניסה לתפוס אותו כדי לא ליפול וסרט אותו תוך כדי.
כל נקודת המבט שלו למכות שונה בגלל מה שלימדתי אותו.
אמרתי לו שאין מה להתגאות במה שעשה והבהרתי שזה בסדר לעשות את זה אך ורק בנסיבות מסוימות אבל שמחתי שכך הגיב.
אימא של אותו ילד התקשרה לטלפון של אחי הקטן. זאת לא פעם ראשונה שיש ביניהם חיכוכים. הבן שלה פרך. חסר תרבות ברברי. חצפה בכלל שהיא חושבת שהיא יכולה להתקשר אל ילד קטן כדי לנהל איתו מלחמות.
אמרתי לה בדיוק מה שאני חושב עם רמת עידון שתאפשר לנו להתגונן במידה והיא תנסה להביא את זה בפני בית הספר.
שהבן שלה שקרן (כי הוא סיפר לה משהו אחר וכבר ידוע לנו מחיכוכים אחרים שהוא משקר, בית הספר צידד איתנו בנושא), שהוא לא יודע לשלוט על עצמו וההתנהגות שלו מביעה מצוקה מהבית ושראוי לחנך אותו יותר טוב.
אני רוצה לראות אותה מתקשרת אל אח שלי עוד פעם.
בקיצור, יום מעניין. מחר גם יהיה מעניין כנראה.
אני מצטער להעלות את זה לאינטרנט אבל אין לי ברירה. האם מעולם לא האמנתי בכישופי אהבה או לחשים עד שפגשתי את הקוסם הזה כשביקרתי את חברי בישראל לפסגה עסקית השנה. אני פוגש אדם בשם ד"ר אפטה היה ממש חזק, והוא יכול היה לעזור עם לחשים שיחזירו את האבודים, האוהבים וכסף הקסם, קסם או קסם לעבודה טובה או אושר. אני שמח עכשיו. אני מעידה כי הגבר שרציתי להתחתן איתו עזב אותי 5 שבועות לפני החתונה והחיים שלי התהפכו בגלל שהקשר שלנו נמשך 3 שנים. מאוד אהבתי אותו, אבל אמא שלו הייתה נגדנו ולא הייתה לו עבודה בשכר טוב. כשפגשתי את הקוסם הזה, סיפרתי לו מה קרה והסברתי לו את המצב. בהתחלה התלבטתי וחשדנית, אבל פשוט ניסיתי. ובעוד יומיים, כשחזרתי לגרמניה, התקשר אליי חבר (היום בעל) ובא אליי והתנצלתי שהכל סודר עם אמו ומשפחתו וקיבלתי ראיון עבודה חדש להתחתן. לא האמנתי כי ד"ר אפטה רק שאל את השם שלי ואת השם של החבר שלי וכל מה שרציתי. ובכן, עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו השתפרו בהרבה. המייל שלו הוא: עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו נעשו הרבה יותר טובים. המייל שלו הוא: עכשיו אנחנו נשואים באושר ומצפים לתינוק הקטן שלנו וגם לבעלי יש עבודה חדשה והחיים שלנו נעשו הרבה יותר טובים. הדואר האלקטרוני שלו הוא: drapata4@gmail.com אתה יכול גם ליצור איתו קשר דרך WhatsApp / viber עם מספר זה +1(425) 477-2744
השבמחק