סיכום מהיר.
אז היו ימים לא רעים אבל מבאסים.
שני ושלישי אני במין חוסר מעש.
סוף סוף דופקים לי משמרות ברבאק. אני עובד השבוע ארבע פעמים, אחת מהן גם בתפקיד יותר טוב.
נתחיל להוציא יותר כסף.
לא שלחתי לאבא שלי את המכתב ולא דיברתי עם המש"קית. הפחד משתק אותי. אני צריך להתגבר אליו באיזה שהוא אופן.
הסדרתי את כל הדברים שאני צריך ואני נוסע לעמק הסיליקון בסוכות. כיף גדול. אני עוד לא יודע אם אני מעדיף להישאר בארץ או לא. אין לי ברירה אבל. גם כי הכל כבר מוסדר וגם כי, כפי שכתבתי, זאת התוכנית שלי לאחרי הצבא.
לא דיברתי עם הבחורה יומיים. אני לא יודע מה לעשות. האגו שלי גדול מדי כדי לדבר איתה. אני לא יכול לומר שהיא פגעה בי רגשית. לא נפגעתי מזה או נעלבתי. זאת פגיעה באגו שאני לא מקבל אבל. יותר נכון אני לא מקבל בלי סימני חרטה. הרבה אנשים מזיינים לי את המוח עליה בצבא. גברים חושבים שהם יודעים הכל. במיוחד עם נשים. אז הם מזיינים לי את המוח כל הזמן גם כשאני לא מבקש מהם.
בוא נאמר גם שההצעות שלהן מפגרות לחלוטין.
אני שמח השבוע? ובכן, דברים זזים כמו שאני רוצה. אבל התחושה הזאת של חוסר האונים משגעת אותי. אני צריך לשלוח את המכתב ואני צריך לדבר עם הת"ש. אני צריך לעשות את זה.
הטקסט האחרון עלוב. באמת עלוב. הוא לא מתאר כלום.
אני צריך לגשת עוד לנושא של קנאביס ודתות. זה מה שחשוב השבוע.
אני צריך לעבוד עוד אל התיכנות.
עם הבחורה מהטינדר אני יוצא שבוע הבא.
התחלתי גם עם מישהי בסיקרט. זה מעניין הקטע הזה שאין לי מושג מי היא אבל אני יודע שהיא מהחברים שלי בפייסבוק. לא בהכרח דבר טוב. נראה. מסתבר שכל קהילת הדייטים עברה מטינדר לצ'אטים האנונימיים הסוטים האלו. מה זה דייטים? פשוט קהילת הסקס המזדמן. אין בעיה עם זה. זה פשוט חולה בעיני.
כן, זה סיכום קצר. אני מבואס מהתחת וקשה להסביר למה. דברים הולכים הרי כפי שאני רוצה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה