10,787 שקלים חדשים.
10,787 שקלים ב10 חודשים בצבא.
שלוש הכנסות כאלו ואני יכול לממן עם זה תואר בארץ. אני לא אצטרך. אני עובד על מלגה. אני לא מסוגל, אני לא אהיה חייל בודד ואצטרך לממן את זה מכספי עבודה והמענק הצבאי.
10,787. חצי מהחוב שלנו לבנק. אולי עדיף להיות חייב לצבא. חוב לצבא פחות מסוכן מחוב לבנק. לא מוכנים לקחת את הכסף הזה ממני. כבר אמרתי את זה. אשלם איתו את החוב לצבא. אם בכלל אצטרך.
אולי אני חייב יותר לפרויקט חיסכון מ-4,400 שקל מסריחים. בכל זאת, יש לי 10,787 שקל בחשבון. גנבתי יותר כסף. אבל לא הכל גנוב מהכסף הזה. חלק קיבלתי ביושר כחייל בודד.
אני שונא כסף.
אני כל כך הייתי צריך לסגור היום במקום להתכונן עכשיו לארוחת שישי.
לא לגלות את הכסף הזה, לא להתחיל להזיז את החרא עם החייל בודד ולהטריד את המוח שלי, לא להשתכר אתמול, לא לעודד את אמא שלי, לא ללכת לסבא וסבתא שלי, לא לדבר עם אבא שלי בערב, לא לשלוח לו את המכתב.
פשוט להנות עם הבחורה בחמישי-שישי, להתאמן בשישי-שבת ולקרוא ולסיים את הספר שלי.
אבל מה הטעם בזה? ככה אתה נתקע במקום ולא זז. לזוז זה לא נעים. זה חרא. אני לא רוצה. אבל כפי שציטטתי את מקיאוולי אומר:
"אין דרך להימנע ממלחמה; ניתן רק לדחות אותה לתועלתם של האחרים."
עוד יבוא הזמן בו אהיה רגוע. כעת אני צריך לצאת למלחמה שלי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה