קטע גיטרה חזק. זה בוקע מהשעון המעורר. מסתכל לימיני. על השידה מונחים בקבוקי וודקה מאמש. לא יכול לקום מהמיטה. דבוק אליה על ידי זיעה, עייפות, חמרמורת, תשישות. לא זוכר כלום מאתמול. הרגשה חרא. באמת שזאת פעם אחרונה שאני יוצא להשתכר ועוד לפני צבא.
פותח את הטלפון לבדוק את השעה, אני מאחר.
מתמקד בתמונת הרקע שלי. תמונה של כל החבר'ה.
אני בין צחי וגל. בתאכלס אני מסתובב איתם רק בשביל להיות איתה ומכיר אותם רק מצחי. הם חבורה של מטומטמים. גם צחי.
מסתכל על צחי, מסתכל על גל, כואב לי הראש פתאום, מתעצבן, זורק את הטלפון קיבינימט על הקיר.
מגיע לבסיס. רואה את צחי מעשן סיגריה עם חברים. הוא מניד לי את הראש לשלום. כואב לי שוב הראש.
אני נזכר פתאום.
אתמול בלילה. יצאנו למסיבה. השתכרנו מהתחת. אני וצחי התיישבנו בשולחן. אני מסתכל עליה מרחוק, רוקדת בדמלה האדומה שלה. כל כך יפה. שונה מפתיתי שלג בעיקר בזה שהפתיתים כולם זהים. אני יושב, אין לי את האומץ לדבר איתה, לגשת אליה.
"תתעודד אחי, היא תהיה שלך בסוף" צחי אמר לי.
"בוא אני אדבר איתה בשבילך".
הוא קם אליה, רקד איתה. יש מצב זה יעזור לי?
הוא נצמד לגבה והתחיל לרקוד איתה.
אני שפוך שיכור.
היא הסתובבה אליו והם התנשקו. מה? מה קרה שם?
פתאום נזכרתי.
איזה בן של זונה.
אני חייב לדבר איתו.
"מה היה הקטע שדפקת לי עם גל אתמול בלילה?"
"מצטער אחי, לא התכוונתי. זה פשוט זרם"
"מה זרם מה?! חודשים שאני מזיין לך את המוח כמה שאני רוצה אותה ואז אתה עושה לי את זה מול הפנים?"
"תירגע. אתה יודע איך זה, רוקדים, משקאות, זה פשוט קורה"
"לא, זה לא פשוט קורה. מה הולך עם זה? מה אתה הולך לומר לה?"
"לא יודע... אני רוצה לראות איך נזרום עם זה"
"יא בן זונה, תאמר לה שאתה לא רוצה"
"אחי, זה לא עובד ככה. אתה פשוט צריך לקבל את זה. התנשקנו וזה פשוט קרה"
"יואו אתה כזה מטומטם, מה אתה הורס לי את זה חתיכת חרא?"
"אבל הוא אמר לך שהוא לא התכוון" אחד מהחברים המפגרים שלו הגן עליו.
"שתוק, מה אתה מתערב"
צחי נתן לי דחיפה קטנה.
"הלו תרגע. מה נסגר איתך?"
הוא דחך אותי עכשיו?! התעצבנתי רצח.
נתתי לו אגרוף לעין והלכתי משם. איך שהוא הם לא עלו עלי ודפקו לי מכות רצח.
התיישבתי בפינת עישון. צנחתי על השולחן. יום חרא. רוצה למות. מה אני בכלל עושה פה?
מסתכל עליה מדברת עם צחי. כל כך יפה.
לא צריך לשתות בשביל לראות שהיא יפה.
שואלת אותו על הפנס בעין, הוא מסתכל עלי, היא מתקרבת כועסת.
"תגיד אתה דפקת לצחי אגרוף?"
"כן"
"מה נסגר איתך? נהייתה לי פתאום גבר?..." היא התחילה לצעוק עלי. המילים שלה התאחו לעיסה שאני לא מסוגל כבר לשמוע. כמו להסניף דבק. והראש שלי כל כך כואב.
"תקשיב לי כשאני מדברת איתך. מה נסגר איתך?"
עוד ועוד זיוני מוח. עוד רעש סטטי שאין לי כוח אליו.
אני לא יכול יותר.
אני לא יכול יותר.
"אני לא יכול יותר!"
צעקתי עליה מול הפנים. פעם ראשונה בחיי.
"את יודעת כמה אני אוהב אותך? את לא יוצאת לי מהראש. ואז את יוצאת לזיין לי את צחי? כאילו פאק, למה את חושבת שאני מסתובב איתו? את מכירה אותי, נראה לך שאני הטיפוס שמסתובב איתו?
וכל המשקאות החריפים האלו. כל הלילות שבהם אני שותה, לא נרדם, לא מצליח לחשוב.
מנסה לחיות טוב, להשתכר כדי לשכוח ממך ואת נמצאת שם כל הזמן תקוע לי מול הפנים.
והאלכוהול עושה אותך רק יותר יפה, יותר מיוחדת. כמו שהוא יודע לעשות"
זה כאילו כל המחשבות שלי בבת אחת יצאו מהראש שלי עליה. פתאום הכל נצעק, נשלח לאוויר במהירות. ואני קורע את הלב, מוציא ממנו את כל היצירות שכתבתי עליה, כל ציור שלה שציירתי.
היא מסתכלת על עצמה כפי שהיא בדמיון שלי.
כמו יצור קסום, מיתי. שונה ונפלא יותר מכל דבר במציאות המחורבנת שלנו.
המבט בעיניה היה זהב. אשמה, כעס, פחד, כאפה של המציאות לפנים, עצב חזק. ולא חשתי אליה אמפתיה. פעם ראשונה שלא חשתי אליה כלום חוץ מכעס.
ופתאום משהו מונע ממני לדבר. היא מנשקת אותי. ייצכן שזה קרה?
אני מנשק אותה בחזרה. אנחנו פתאום הולכים ביחד תוך כדי נשיקה ארוכה מאין כמוה. מעיף את כל הכסאות שמסביבנו, משכיב אותה על השולחן, מסתכל עליה. היא מופתעת, אני מופתע. לא מבינה מה קורה פה. ממששת את הלחי שלי. אנחנו ממשיכים. מתנשקים כאילו אנחנו צריכים זה את זה כדי לחיות. כמו אינפוזיה לוריד.
צחי בא, לא מבין מה הולך. שם לו יד על הפרצוף ודוחף אותו.
אנחנו פתאום מתפרצים. העולם הוא צבעים עזים. הכל מתקהה. נהיה מדהים. מציאות שמורכבת מחוויות דחוסות יחד ברגע הזוי כזה.
ופתאום אני פוקח את עיני, מסתכל מימיני. המיטה ריקה. על השידה משקאות.
הכל היה חלום.
חוץ מאתמול בלילה.
הם התנשקו.
אני צורח.
משתגע.
ככה זה נגמר?
הזמן עבר. כל הזמן היא זיינה לי את המוח על צחי.
כמה צחי רומנטי, כמה צחי מצחיק, כמה צחי עושה אותה מאושרת ואני פשוט רציתי לדפוק לצחי בעיטה על שזיין אותי ואולי מזיין את הבחורה הטובה ביותר שפגשנו. משפיך על אוצר ולא מעריך את זה.
ילד סרוט, לא בוגר וחרא.
וכל מה שאני יכול לעשות זה לומר לה "כן, הוא אחלה", להסתכל על החיוך המדהים שלה ומדי פעם לזרוק למה אני לא ממש מחבב את צחי בעדינות.
ואז זה קרה. חמש בלילה, אס אמ אס. שוכב במיטה מפורק אחרי יום ארוך. פותח את הטלפון. היא שלחה לי הודעה. היא שיכורה.
היא כתבה משהו כל כך מטומטם שמתאים לה רק כשהיא שיכורה.
סימסתי איתה קצת, היא נפרדה ממנו, שלחתי לה לילה טוב וחזרתי לישון.
רגע אחד... התעוררתי שוב, חזרתי לטלפון, עברה חצי שעה מהפעם הקודמת שדיברנו.
בדקתי את האס אמ אסים. היא באמת נפרדה ממנו.
שאלתי אותה אם היא רוצה להיפגש.
אז נפגשנו. בשש בבוקר. בספסל מתחת לבית שלי. שפוך מעייפות.
קניתי לעצמי גולדסטאר. אני תמיד שותה גולדסטאר כשאני הרוס. זה כמעט כמו קפה בשבילי רק לא טעים.
נתתי לה קסטיל. פירותי, שיעודד אותה.
היא הייתה מחובקת בזרועותיי, ייתכן ובטחה בי שלא אעשה מהלך, ליטפתי את ראשה תוך כדי.
"אני פשוט לא טובה עם גברים"
"יום יבוא ותביני את זה. אל תדאגי" ממש ידעתי את התסריט שלי מתוך שינה. באמת חצי ישנתי עכשיו.
זאת לא פעם ראשונה שאנחנו משחזרים את הסצנה הזאת בפורמציות שונות.
"באמת חשבתי שעם צחי זה יהיה אחרת. הוא אמר לי שהוא אהב אותי"
"ברור שהוא אמר את זה, הוא גבר, את חברה שלו והוא רוצה סקס"
"אבל הסתדרנו. ממש הסתדרנו. הוא הכיר אותי טוב. הוא פשוט היה טוב בשבילי"
"גל, צחי אידיוט. הוא עושה וי בין האצבעות ואז מעמיד פנים שהוא מלקק לאיזו מישהי שדפק בבר והוא באמת נקרע מזה מצחוק כל פעם מאז כיתה י.
הוא לא התבגר אפילו קצת מאז התיכון."
"מה אתה רוצה? החיים שלו היו ממש קשים"
זיוני מוח מורחבים על כמה שקשה לאבד כלב בגיל הזה ולכן הוא יצא מטומטם או שקר כל שהוא כזה.
"מה אני אומר לך" היה הרבה מה לומר לה, אבל להתווכח לא יעזור.
"אני פשוט הורסת את זה. אני תמיד מוצאת דרכים להכעיס אותם בכוח עד שהם שונאים אותי"
הסתכלתי לה בעיניים. הן נצצו כמו הים בשקיעה. עומדות להתנפץ בבכי.
"שהוא לא יגרום לך לחשוב את זה על עצמך.
גל, את הבחורה הכי מוכשרת שפגשתי בחיים" זה לא נכון, אבל לומר לה שהיא כל כך מתאימה לי נראה לי קצת יגלה יותר מדי.
"הם באמת לא יודעים להעריך מה שיש להם בידיים.
וכשתמצאי מישהו שיראה את מה שאני רואה, הוא לא ייתן לכל הבולשיט המפגר שאת לפעמים עושה להשפיע על הזוגיות ביניכם"
היא נישקה אותי. לא ציפיתי לזה.
נישקתי אותה בחזרה.
עברו כמה שניות ואז היא קמה מהספסל.
"מה זה היה עכשיו?"
"אני... מה? לא יודע?"
"חשבתי שאנחנו ידידים..."
"אנחנו ידידים"
"אז למה אתה עושה לי את זה?"
"אני לא מבין מה את רוצה... את נישקת אותי"
"אתה רוצה אותי?"
"ברור, את נראית טוב ואני גבר"
"אל תשחק את עצמך, לא הייתה מדבר ככה אם זה היה רק זה. אתה מאוהב בי"
"ואם אומר כן?"
"אז באמת שאני לא יודעת מה לומר לך. זזתי"
היא הסתובבה ללכת.
"רגע, גל, תקשיבי לי שנייה"
"אם תתקרב אלי אני אצעק שאתה אונס אותי."
אז הפסקנו לדבר למשך תקופה ארוכה. האמת שתמיד קיוויתי שהרגע יגיע שבו נדבר ככה ואוכל לנשק אותה. לא ציפיתי שזה יגיע לזה.
לא דיברנו לתקופה ארוכה. ממש ארוכה.
ואז פעם אחת החלטתי שנשבר לי הזין שהיא מסננת אותי. באתי אליה הביתה.
"היי"
"היי"
"שומעת, אני מתנצל על כל מה שהיה"
"צחי פה"
"למה?"
"חזרנו" נשפתי נשיפה ארוכה.
"את לא שמה לב שהוא אידיוט?"
"אני שמה לב."
"ושהוא לא רוצה בחיים מה שאת רוצה הזוגיות הזאת?"
"שמתי לב"
"אז למה את יוצאת איתו?"
"זה פשוט עובד. אנחנו נהנים ביחד"
"את חושבת שהיה לנו סיכוי?"
"אולי אם הדברים היו שונים"
"מה עכשיו?"
"רוצה שניפגש על בירה"
ונפגשנו. ודיברנו וחזרנו להיות ידידים אבל היא בחיים לא דיברה איתי על חבר שלה יותר.
והמחזור הזה נמשך לנצח.
כי ככה החיים שלי מרגישים. לילות של משקאות חריפים שאני מבסוט מהחיים, מאושר ומרגיש טוב שמלווים בהנג אובר מסריח במיוחד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה