ההמלכה

איך מלך חדש מומלך?

בחגיגה. משתה גדול נערך לכבודו.

נימפות יפות מבשלות עבורו ארוחת מלכים ומוזגות לכוסו יין.

כולם מתיישבים סביב השולחן, רעבים ללחם שהוא נותן להם ולפקודות שלו.

אני מחזיק בחלה כמו שאטלס מחזיק בעולם. שולט בכל ביד רמה.

פורס אותה ומחלק לכל יושבי השולחן בציפייה.

צוחקים ומתבדחים. מנסים למתק את אוזניי מהפחד שאגזור עליהם גזרה מרה כמו שעשיתי לקודמי לתפקיד.

כמו שעשיתי לאבי.

כי החגיגה הגדולה של ההמלכה רק מסתירה את הסיפור הטרגי מאחורי הקלעים.

סיפור של בגידות, פוליטיקה ומשחקי שליטה.

בעוד אני לוגם מכוס היין ומחייך לעבר אחותי, נשלח עבדי העמלקי אל עבר הלביא. זה נלחם בהר גלבע כגיבור. אויבינו דבקו בו וניצחו אותו. ולא פלא, האלים זנחו אותו ואנחנו בגדנו בו.

והוא נפל על חרבו, גוסס והאויבים מצרים עליו, עומדים לכלותו. אז אני בא, או יותר נכון משרתי. וכל שיש לארי לעשות כעת, שגזזו את רעמתו, הוא להתחנן להיהרג מחרבי פן יבואו הערלים ויתעללו ויהרגו אותו.

שם הונחה גופתו, אחרי שעזבנו אותה. הם באו והתעללו בכלי שאיבד את נשמתו. כרתו את ראשו והפשיטו אותו מכליו. כעת נותרה ממנו רק גופה רקובה, מבותרת, עירומה.

לקחו את הנזר מראשו והניחו אותו על ראשי.

איני חש רחמים עליו. איני מתחרט על שעשיתי. כל שאני עושה זה לוגם כוס יין ונהנה מהמצב.

ניצלתי מקום של חולשה. אחיי צעירים מלדרוש את המלכות, אחותי אינה ראויה לה, אבי עסוק היה במאבקיו ואימי ממוטתת. כך זכיתי בכתר.

כעת אני שולט במשפחה. אני הדוקטור.

אני מבצע את ההחלטות.

הם מחפשים את אישורי, את העזרה שלי, את התמיכה שלי.

אני יוצר קשר עם הבריתות שלנו ובוחר מה לעשות איתם.

אני מוטרד מענייני הכספים והפוליטיקה.

הכל שלי כעת.

אני אב המשפחה.

מה זה הרצון הלא מוסבר הזה של גברים לשלוט? להחזיק בהכל?
אולי אני לא מתאים לשלוט?
אולי אביא את המשפחה לחורבן?
בשליטה יש אחריות גדולה ובכל זאת היא נחשקת כל כך.