עומד צופה בו מוטרד. מעביר שוב את הידיים בתלתלים ונושם אותם, מחפש עוד קצה חוט במוחי.
מעביר אותן לעמוד השדרה ומעשה אותו. חושב על הדם זורם טוב יותר למוח.
מביט בשעון מתוסכל. כבר שלוש עשרים ושתיים ואני לא נרדם. יודע שלא אוכל לחזור למיטה עד שאסיים למפות עוד חלק אחד.
מרים את הכוס, מניח אותה מתחרט ולבסוף מרים ללגימה של הטיפות האחרונות. הגרון צרוד.
עייף, כואב, מותש, שיכור, מתוסכל וקר לי.
"זה לא טוב" אני זורק לבסוף לחלל השקט. לוקח את הסרטוט וקורע אותו לחתיכות.
מוציא דף חלק.
אני צריך לנתח את הצד הזה מהכיוון של התניה.
ניגש למדף פסיכולוגיה שלי ומחפש את הכתבים הקלאסיים. מתיישב עם הגב לאחד המדפים ומתחיל לקרוא. הרצפה קרה. כנראה שזה כי אני בתחתונים בלבד. חייבת להיות תשובה בין המדפים. אני חייב לסרטט אותו.
קורא ולבסוף זורק את הספר באלימות על הקיר. אני לוקח דף ריק ומתחיל לסרטט שוב. רגל, יד, צוואר לא! הצוואר לא בפרופורציות הנכונות. אני רוצה שהוא יראה מפלצתי אבל בצורה אסתטית. אני מקשקש על הדף עם המכחול וקורע אותו. פותח עוד ספר. הפעם בפילוסופיה, תפיסת המציאות. היה שפ איזה קטע מתאים. אבל אני צריך להוסיף פה קצת מהגות דקארט. אולי אפלטון?
כתבתי על זה משהו. זה פה איפה שהוא.
חסרה פה המתמטיקה כדי להבין את זה ופיסיקה. בלעדיהן שום פילוסופיה לא שווה כלום.
אז אוכל להבין מה שאני קורא בפסיכולוגיה.
מה לעזאזל אני אומר? אני שיכור.
יושב בין הספרים המפוזרים על הרצפה. מתוסכל. מצמיד ידיים לראש כאילו מנסה למנוע ממנו להתפוצץ. פתאום מגרדת לי הרגל.
אני מגרד ומגרד ומגרד. הגירוד לא נעלם.
מגרד מגרד עד זוב דם. למה זה לא יורד? למה זה לא נעלם? העור הזה.
זאת תופעה מוכרת. אני חושב ברגע צלול. הגירוד משכיח ממני את התסכול.
וממשיך לגרד. תישאר צלקת. היא תישאר לנצח.
ואני פונה לניטשה.
בין לבין חמק באיזו שהיא צורה לייבניץ והוק בין הספרים.
יושב לכוד בכלא של הידע והמחשבות שלי. מדפי הספרייה לא מאפשרים לי לברוח. כמו חומה.
חסרה לי המוזה. מישהי שבעזרת אוכל לעשות את זה.
ופתאום אני מרים את הראש.
דף ריק.
יש לי. אני מתחיל לסרטט עם עיפרון. כן זה הגיוני. זה עובד. הוא יפיפה. לא, הקו לא כך. כן, יותר עגול. גוף פיזי מושלם אבל מבט מבולבל בעיניים.
סיימתי. הוא נגלה בפני.
אני ערום לחלוטין.
בדיוק ככה רציתי אותו, אני חושב לעצמי.
אני לוקח את הציור ומתייק אותו. מביט על הדרך ביתר הציורים שלי. של עצמי כולם. נרקסיסטי לחלוטין.
חולני מאוד. אבל אני חייב להסתכל. אני נרדם על הכורסה. לילה מוצלח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה