בואו נשתעשע. נגדיר את אותה אישה שרודפת את חלומותיי.
קודם כל היא חכמה. מאוד חכמה. יותר משהיא נחמדה, טובה, נדיבה או מה שזה לא יהיה שאחרים מחפשים. היא חכמה. אני אצא עם ליידי אדולף היטלר אם היא חכמה מאוד (טוב זה קצת הגזמה).
היא לא מתעניינת במה שאני מתעניין. תהיה לה יותר אוריינטציה אומנותית (סרטים, ספרות טובה, מוזיקה והצגות) אבל התחום בו היא תעורר אותי יהיה פילוסופיה. היא תהיה חדה במיוחד בתחום. מתמטיקה מופשטת, פילוסופיה של הכרה וכו.
היא תהיה דעתנית. כמוני. נתווכח המון על הנושאים האלו. זה יהיה כיף. פמניסטית רדיקאלית, דעות פוחיטיות חזקות, אולי אפילו אהבה ציונית למדינה מהסוג שאתה רואה היום רק אצל הגלותיים שעולים ארצה אבל לא עיוורות עיקשת לצרות פה.
אני אפול המון לבורות פמניסטיים כי אני לא טוב לידם. היא תיתן לי על זה בראש, לא תדבר איתי לאיזה יומיים ואז אני אתנצל ואתקן את הפלאטה.
כמובן שלא אהיה קל עליה. אנגח את הפמניסטיות שלה עד הסוף עם שאלות ודעות מנוגדות.
רק כי כל כך כיף לי להתדיין איתה.
אבל היא לא תהיה לבקנית זבת חוטם מסריחה מצפון תל אביב. כמו שאני לא זב חוטם. היא תאהב את ההומור השחור והרדוד שלי. גם היא תאמין שאין מקום לצנזורה בביקורת ובהומור.
אני אהנה לגרום לה לצחוק. לפעמים היא תצחק על משהו נורא שעשיתי ואני לא מודה בו ואני אחייך חיוך שובב ואסכים שזה באמת היה נורא.
היא תהיה ממש חדה בהומור. כמו סכין.
אבל היא תצחק יותר ממה שאני אומר. ככה אני אוהב את זה. נספר לחברים שלנו בדיחות פרטיות שלנו וסיפורים מצחיקים והם לא יבינו מה עובר עלינו ואיך חשבנו שזה מצחיק ואפילו קצת יגעלו מאיתנו.
הבדל קל יהיה זה: היא לא תשתמש בציניות כהתגוננות מפני אנשים כמוני.
היא תהיה משוגעת ופגועה. כמוני. דפוקה לחלוטין כמוני. היא תשנא אנשים כמוני.
כשנהיה אצלי בבית נדבר על כמה שהמלצר היה מעצבן, כמה האנשים מסביבנו היו רועשים.
לפעמים כשאכיר איזה חבר שלה או מכר היא תזהה את המבט שלי ותצחק כשהיא מבינה מיד שאני לא מחבב אותו ותסמס לי מאחורי השולחן "תהיה נחמד" ואז כשנעזוב אותו ואמתין למרחק נאה ממנו אתחיל לשפוך את הסיבות למה הוא דוש מקלחת מכאיב.
אבל היא תרסן אותי יותר. תדאג שאני לא אבודד את עצמי מאנשים כמו שאני נוהג. רק כדי שיהיה לנו על מי להסתמך בזמנים לא טובים.
כמובן שתשנא אותם כמוני. תרצה לרסס אותם בדאבל יו די ארבעים אבל ברגע שאנחנו בדירה המסריחה שלי עם אוכל טוב שאני הכנתי ופרק של סדרה לאנשים עילאיים ומתנשאים שכמונו, כשתספר לי מה מפריע לה הצרות שלה יחלפו. הדירה שלי, הזוגיות הזאת, תהיה הבריחה שלנו מהעולם.
לפעמים אראה אותה במהלך היום, בעבודה, מתוסכלת ואבין מיד שהיא צריכה כתף. היא תהיה מבולבלת מכל הלחץ הזה על הכתפיים שלה והחרא שנזרק עליה ואהיה שם. אעשה משהו מצחיק במיוחד אבל קצת רומנטי שירגיע אותה.
היא תאהב אוכל טוב כמוני. היא לא תדע לבשל. ככה אני רואה אותה. היא תבין ביין ובאוכל.
נהיה זוג נהנתנים במסעדה יוקרתית. אצפה בה קצת עייף מהיין מפרקת את המנה שלה לחתיכות ומחפשת עוד כיף להוציא ממנה. משהו חדש לטעום בה או לראות בצורה אחרת.
היא גם תאהב בירות. תשתה אותן כמו מים.
אני לא רוצה שיהיה לה את הטעם שלי במוזיקה. טוב, אולי קצת. שתאהב רוק אבל גם דברים חדשים שיפתחו לי אופקים. להקות אינדי, גז, זמרים מעניינים.
שיהיה לה חשוב ליריקה כמו שלי חשוב.
לא תיארתי את המראה שלה. אני גרוע בזה. הטבע יודע לבדו ליצור נשים יפות. אנסה למרות שאיני מבטיח הצלחה.
יהיה לה מבטא איטלקי או צרפתי. צרפתי. שכיף לשמוע. כשהיא מדברת על אוכל.
גם רוסי יהיה מגניב.
שיער גינגי או חום. עיניים כחולות.
חזה גדול אבל מוצק. אני בחור של ציצים.
תחת מוצק.
המבנה אבל של האגן שמחבר את הכל עושה את האישה. פה קשה לתאר אותה. אני רק יודע שזה צריל להיות קימור מושלם.
מה שעושה את הכל למושלם הוא האווירה.
אכיר אותה באיזה קונצרט קלאסי במצדה.
הבחורה היפה היחידה שם לבחור הצעיר היחיד שם. דייט ראשון יהיה כמו שאני רוצה שהוא יראה. בלי מסכות, בלי עידון. רומנטיזציה עד הסוף.
מסעדה טובה ביפו. עם אווירת רחוב כזאת פשוטה אבל אוכל ומוזיקה מעולים.
היא תתלבש בשמלה שחורה שמשאירה מקום לדמיון הפרוע ולא כי היא צנוע. פשוט מציגה את הגוף הנשי בתחכום רב. כמו אישה מסוגננת.
אני בתור נכה בגדים אלבש כנראה גינס, חולצה לבנה יפה שיש לי ומעיל מוזנח עליו.
נטייל ברחוב בין חנות של נפח זכוכית מרוסיה לצייר קריקטורות, ננשום את האווירה הבוהמית הפוצית שלנו ונצחק על השואה. נגיע לחוף הים.
היא כבר תוריד את העקבים הכואבים בשלב הזה. כנראה שאני אחזיק אותם. נטייל על החול הקר לבד. הוא לא יהיה מזוהם כי זה חלום ולכן הכל פה מושלם. ניכנס לים ונעמוד שם. נהנה מהריח, מרחש הגלים המסודר כמו מטרונום והמרגיע כל כך, מלהחזיק זה לזה את היד, מהטעם המלוח.
ולא אזכר בבולגריה או בויטושה כמו שקרה לי כל כך הרבה פעמים כשנשמתי את הים בעבר. אני פשוט כל כך אהנה פה. מהרגע.
נעלה על המדרכה אחרי שהבנו כמה מדהים היה ושזה צריך להסתיים פה. נביט בשעון של יפו. אזמין לה מונית. אני ניגש לנשק לה את המצח לפני שהיא נכנסת אליה. היא לא מבינה מאיפה זה הגיע, נכנסת ונוסעת.
אני עומד שם וחושב על הדבר המדהים שקרה אבל כמה אידיוט הייתי שנישקתי לה את המצח אבל זה היה משהו שרציתי לעשות כך כך הרבה זמן.
הולך ברגל הביתה.
ומשם נמשיך לדייט שני ושלישי. לנשיקה ראשונה ולסקס ראשון.
בהדרגה ניכנס לזוגיות חזקה. נצחק הרבה, נדבר על בולשיט יומיומי ונהיה זוג רדוד ופשוט. אפחד לדבר איתה בשלב זה על הכל. אחלוק איתה חלק מהחרא בחיים שלי אבל לא הכל. נסתנכרן מאוד.
אז באיזה חצי שנה לקשר אני אתחרפן ואחפש להרחיק אותה ממני. כי אני משוגע ככה.
ניסע לאיזה צימר סופר רומנטי וסופר יקר. אומר לה משהו מפגר שאני לא אמור לומר שיפגע לה הרגשות. ניתווכח המון. היא תבין שלצאת איתי הייתה טעות.
נסיים את הצימר מוקדם משרצינו.
נחזור לתל אביב. לא נדבר כשבוע.
אכתוב לה באס אמ אס שאני מתנצל. היא לא תענה.
אבוא לבית שלה. היא תיכעס עלי. אני ארכין את ראשי
"מה אתה רוצה בדיוק?"
"אני..." ואומר את הדבר הזה.
הדבר הזה שאני כל כך מפחד לומר לאנשים בפנים.
הדבר הזה שמעולם לא אמרתי לאנשים בפנים.
הנשק האולטימטיבי. הדבר הכי קשה בעולם.
"אני אוהב אותך"
כל כך קשה לביטוי. יותר קשה מלהציע בפעם הראשונה בחייך למישהי לצאת איתך. לדעת שזה בדיוק מה שרצית כל חייך וזה סוף סוף בידך. לשמוח שהיא יודעת את זה.
כך הריב יסתיים. היא תבין שהתרחקתי כי פחדתי להודות בפניה שאני אוהב אותה באמת.
נתקרב יותר מאי פעם. יותר משאני קרוב למשפחה שלי. היא תדע אותי כמו שאף אחת ואף אחד אחר לא ידעה וידע.
ובפעם אחרת, מספר חודשים לאחר מכן, אבוא לביתה שיכור לחלוטין. שפוך. אחרי שאבא שלי עשה משהו מטומטם לחלוטין או שאני הגבתי למשהו מטומטם לחלוטין שהוא עשה.
אעשה משהו שלא חלמתי שאעשה עם מישהו... אדבר על זה איתה.
אחלוק איתה הכל. אראה חלש בפניה.
אעשה משהו נוסף שלא עשיתי מאז שהייתי ילד. אבכה בפני מישהו אחר. כי אנחנו זה משהו אחר. היא תהיה משהו אחר בשבילי.
ונתחבק. וזה יהיה מושלם.
אסיים את הצבא וניסע לאפריקה להתנדבות בגידול גורי חתוליים. כמו שתמיד רציתי.
כשנחזור ארצה נשכיר דירה בתל אביב למספר חודשים. הרגעים הטובים בחיי.
אז אני אעשה איתה את הוויכוח. אומר לה שאני רוצה לעבור לגרמניה ושלא טוב לי בארץ. היא לא תקבל את זה. היא תתווכח איתי. לבסוף תבוא איתי באופן זמני. ואז באופן קבוע.
נהיה זוג אוהב בחול.
היא תתעניין במה שאני לומד באייקידו. היא כנראה למדה משהו אחר. קראטה או משהו בסגנון. היא תלמד ממני את האומנות ובסוף תגיע לרמה שלי. נבצע רנדורי פעמים רבות.
אז זאת הבחורה שאני מחפש.
אם מישהו מכיר אשמח לשלוח לו את הטלפון שלי.
הלוואי שאכיר אותה במציאות או לפחות דומה לה.
אכיר אותה באיזה קונצרט קלאסי במצדה.
הבחורה היפה היחידה שם לבחור הצעיר היחיד שם. דייט ראשון יהיה כמו שאני רוצה שהוא יראה. בלי מסכות, בלי עידון. רומנטיזציה עד הסוף.
מסעדה טובה ביפו. עם אווירת רחוב כזאת פשוטה אבל אוכל ומוזיקה מעולים.
היא תתלבש בשמלה שחורה שמשאירה מקום לדמיון הפרוע ולא כי היא צנוע. פשוט מציגה את הגוף הנשי בתחכום רב. כמו אישה מסוגננת.
אני בתור נכה בגדים אלבש כנראה גינס, חולצה לבנה יפה שיש לי ומעיל מוזנח עליו.
נטייל ברחוב בין חנות של נפח זכוכית מרוסיה לצייר קריקטורות, ננשום את האווירה הבוהמית הפוצית שלנו ונצחק על השואה. נגיע לחוף הים.
היא כבר תוריד את העקבים הכואבים בשלב הזה. כנראה שאני אחזיק אותם. נטייל על החול הקר לבד. הוא לא יהיה מזוהם כי זה חלום ולכן הכל פה מושלם. ניכנס לים ונעמוד שם. נהנה מהריח, מרחש הגלים המסודר כמו מטרונום והמרגיע כל כך, מלהחזיק זה לזה את היד, מהטעם המלוח.
ולא אזכר בבולגריה או בויטושה כמו שקרה לי כל כך הרבה פעמים כשנשמתי את הים בעבר. אני פשוט כל כך אהנה פה. מהרגע.
נעלה על המדרכה אחרי שהבנו כמה מדהים היה ושזה צריך להסתיים פה. נביט בשעון של יפו. אזמין לה מונית. אני ניגש לנשק לה את המצח לפני שהיא נכנסת אליה. היא לא מבינה מאיפה זה הגיע, נכנסת ונוסעת.
אני עומד שם וחושב על הדבר המדהים שקרה אבל כמה אידיוט הייתי שנישקתי לה את המצח אבל זה היה משהו שרציתי לעשות כך כך הרבה זמן.
הולך ברגל הביתה.
ומשם נמשיך לדייט שני ושלישי. לנשיקה ראשונה ולסקס ראשון.
בהדרגה ניכנס לזוגיות חזקה. נצחק הרבה, נדבר על בולשיט יומיומי ונהיה זוג רדוד ופשוט. אפחד לדבר איתה בשלב זה על הכל. אחלוק איתה חלק מהחרא בחיים שלי אבל לא הכל. נסתנכרן מאוד.
אז באיזה חצי שנה לקשר אני אתחרפן ואחפש להרחיק אותה ממני. כי אני משוגע ככה.
ניסע לאיזה צימר סופר רומנטי וסופר יקר. אומר לה משהו מפגר שאני לא אמור לומר שיפגע לה הרגשות. ניתווכח המון. היא תבין שלצאת איתי הייתה טעות.
נסיים את הצימר מוקדם משרצינו.
נחזור לתל אביב. לא נדבר כשבוע.
אכתוב לה באס אמ אס שאני מתנצל. היא לא תענה.
אבוא לבית שלה. היא תיכעס עלי. אני ארכין את ראשי
"מה אתה רוצה בדיוק?"
"אני..." ואומר את הדבר הזה.
הדבר הזה שאני כל כך מפחד לומר לאנשים בפנים.
הדבר הזה שמעולם לא אמרתי לאנשים בפנים.
הנשק האולטימטיבי. הדבר הכי קשה בעולם.
"אני אוהב אותך"
כל כך קשה לביטוי. יותר קשה מלהציע בפעם הראשונה בחייך למישהי לצאת איתך. לדעת שזה בדיוק מה שרצית כל חייך וזה סוף סוף בידך. לשמוח שהיא יודעת את זה.
כך הריב יסתיים. היא תבין שהתרחקתי כי פחדתי להודות בפניה שאני אוהב אותה באמת.
נתקרב יותר מאי פעם. יותר משאני קרוב למשפחה שלי. היא תדע אותי כמו שאף אחת ואף אחד אחר לא ידעה וידע.
ובפעם אחרת, מספר חודשים לאחר מכן, אבוא לביתה שיכור לחלוטין. שפוך. אחרי שאבא שלי עשה משהו מטומטם לחלוטין או שאני הגבתי למשהו מטומטם לחלוטין שהוא עשה.
אעשה משהו שלא חלמתי שאעשה עם מישהו... אדבר על זה איתה.
אחלוק איתה הכל. אראה חלש בפניה.
אעשה משהו נוסף שלא עשיתי מאז שהייתי ילד. אבכה בפני מישהו אחר. כי אנחנו זה משהו אחר. היא תהיה משהו אחר בשבילי.
ונתחבק. וזה יהיה מושלם.
אסיים את הצבא וניסע לאפריקה להתנדבות בגידול גורי חתוליים. כמו שתמיד רציתי.
כשנחזור ארצה נשכיר דירה בתל אביב למספר חודשים. הרגעים הטובים בחיי.
אז אני אעשה איתה את הוויכוח. אומר לה שאני רוצה לעבור לגרמניה ושלא טוב לי בארץ. היא לא תקבל את זה. היא תתווכח איתי. לבסוף תבוא איתי באופן זמני. ואז באופן קבוע.
נהיה זוג אוהב בחול.
היא תתעניין במה שאני לומד באייקידו. היא כנראה למדה משהו אחר. קראטה או משהו בסגנון. היא תלמד ממני את האומנות ובסוף תגיע לרמה שלי. נבצע רנדורי פעמים רבות.
אז זאת הבחורה שאני מחפש.
אם מישהו מכיר אשמח לשלוח לו את הטלפון שלי.
הלוואי שאכיר אותה במציאות או לפחות דומה לה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה