אין כמו לשמוע ממישהו בדרגה בכירה שאתה מעריץ את היכולות שלו "אתה עובד יפה מאוד". במיוחד כשמדובר במתאמן סובייטי נוקשה. מגיע לי גם. האימונים בשבילי זה כמו אוויר.
מה שמביא אותי לזה. אני לא מבין למה אנשים משחררים את הזעם שלהם על אנשים אחרים. אמא שלי עשת את זה בשישי, אחותי עושה את זה לפעמים והיום גם הבחורה.
ייתכן וזה נובע מכך שהעצבים שלי משתחררים באימונים אבל זעם זאת לא הבעיה שלי. אני יודע לנתב אותו טוב. אני גם בדרך כלל מזהה כשאנשים מסביבי מתוסכלים ופשוט נותן להם לשחרר ברוגע.
הפעם זה היה שונה. התעצבנתי שכעסו עלי. זה לא נראה עלי אף פעם. שיחררתי את זה בכתיבה בארוחת צהריים.
האם אני יצאתי טועה? אני לא אמור לתת לאנשים לדבר אלי דוחה. לא משנה מי הם. רק משפחה ואולי בת זוג אם היא ממש קרובה. וגם זה רק כשאני יכול להחזיר להם על כך אחר כך באמרתי לך יפה.
אני מרגיש רע שלא ביררתי מה עבר עליה. ידעתי שהיה לה יום רע. היא נראת כועסת כשנכנסה בדלת, איחרה לאיזו פגישה והיה לה פרצוף תשעה באב.
במציאות אלטרנטיבית הייתי ניגש אליה אחרי ומצחיק אותה. לא אבל אם נושכים אותי.
חזרתי לבית שאני מנהל. הבית היה נקי כמו שאמרתי להם. הם עשו שיעורים וסידרו את התיק. אכלו ממה שאני בישלתי.
אח שלי הגדול יותר דיבר איתי על האוניברסיטה הפתוחה. אני דוחף אותו לעשות תואר. אמרתי לו לברר לגבי מלגה.
לאח שלי הקטן אמרתי לחזור על הטאי סאסאקי שלימדתי אותו. כנראה גם שאתאמן איתו בשני.
יצאתי אחרי זה לאימון.
אני ממש מנהל את הבית. אני שמח מזה.
מה גם, זה נותן לי הזדמנות להרוס ולעשות טעויות עכשיו ולא כשיהיה מדובר בילדים שלי.
היה יום טוב בסך הכל.
חזרתי הביתה מחויך מהאימון.
כואב לי הגוף.
יצירות לכתוב:
על דתות ומוסר. סוף סוף סיימתי את הספר המזדיין הזה ועכשיו אני צריך לכתוב את זה.
על קנאביס. משהו שהתעורר היום. שתי כתבות מטומטמות של הארץ ודה מרקר שדורשות לאטמה לראש ומחקר קורולטיבי על השפעות קנאביס. אכתוב גם על החוויות שלי עם סמים ( לא צרכתי, אבל פעם כמעט ומכרתי אופיום למישהו).
המשך לתודעה ריקה. דחוף.
סיפור חמוד שיש לי בראש. על גנטלמנים. אנשים תרבותיים ומנומסים אבל דרעקים אמיתיים.
לילה טוב פיפול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה