בואו ניקח את הסיפור עוד 10 שנה קדימה.
אני נשוי למישהי... אספר עליה בפעם אחרת. אפשר לומר שאנחנו נשואים באושר. כלומר, אנחנו מתעבים זה את זה ונלחמים זה עם זה הרבה אבל זאת שנאה אוהבת כזאת. קשה להסביר.
לא דיברתי עם אינארי זמן רב. אבל אני שומע אותה. האוזניים החדות שלי מקשיבות לכל רחש, כל וויכוח, כל נהמת פיה. אני מתבונן על ביתה מרחוק וצופה בשינויים.
ki-tsune תמיד מגיע.
זה לא מפתיע אם כן כשהגעתי כששמעתי שבעלה עזב אותה.
התווכחתי על כך עם אישתי.
"אתה באמת הולך לשם?"
"אין פה שום דבר מיני. היא צריכה מישהו עכשיו"
"אותך?"
"כן"
"אתה יודע שזה ממש לא כי היא צריכה אותך"
"נכון, זה כי אני רוצה להיות שם"
"למה? מה מיוחד בה? סתם עוד בחורה שחושבת שהיא מיוחדת. היא לא כמונו"
"צודקת"
בשבילי אינך אלה ילדה קטנה, ואינך שונה ממאות אלפי ילדות קטנות אחרות, לכן אני אינני זקוק לך וגם את אינך זקוקה לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלפי אותי...
"אבל במה אנחנו טובים יותר ממנה?"
"אנחנו שונים משאר החרא האנושי."
היא תפסה את ידי ברוך, שמה יד אחת על כתפי. התחילה להתנועע איתי.
"אבל במה אנחנו יותר טובים?
לפחות הם נהנים ממה שהם עושים, הם מסוגלים להיות מאושרים. אנחנו צינים מדי בשביל זה.
אנחנו מצליחים, אבל זה כמו חול בשבילנו. היא יותר מוצלחת מאיתנו."
היא משכה את כתפי ועמדה לעשות לי או סוטו גארי. הרגשתי שזה יבוא. לפני שהצליחה לקצור את הרגל שלי, נעתי בכיוון שמשכה את ידי, הסתובבתי אליה ואז דחפתי אותה לקיר. היא הביטה בי במבט אחוז אימה כשניצחתי אותה לרגע. רגליה מרחפות. כזאת עדינות ורוגע. כמו נחש. אתה לא מצפה שהגוף הרפוי הזה מכיל כמות עצומה של שרירים שמחכים להימתח ולזנק אליך.
נישקתי אותה כמו שועל שנהנה מפגר טוב. ריח הדם אופף את נחיריו וחודר עמוק למוח שלו. התשוקה שלנו עוד הייתה קיימת.
"אנחנו חיות." אמרתי לה.
הסתובבתי ללכת.
"אני לא מסכימה לך ללכת אליה"
הסתובבתי בחזרה. אני שונא שנותנים לי הוראות.
"את לא במקום להחליט" אמרתי לה. כעס משתחרר מעיני.
"אז אין למה שעל הצוואר שלך משמעות?"
"לא. ממש לא."
יצאתי עם טריקה של הדלת. נשים אף פעם לא שלטו עלי.
הגעתי בצורת שועל אדום. הבטתי ממעלה גבעה על ביתה. המתנתי שתגיע הביתה. כשחזרה היא הסתכלה וראת אותי. לא מבינה מה זה. התקרבתי בריצה. היא קלטה מי זה ואני מנחש שחשה תסכול.
זינקתי מעל הגדר של החצר שלה ושיניתי צורה לגבר גדול ושרירי.
"בבקשה אל תעשה לי את זה, לך מפה"
רצתי אליה.
"אין לך החלטה בנושא"
אנסתי עליה חיבוק חם.
"אף פעם לא תהיה לבד, אם תרצי או לא"
היא בכתה. ייתכן וזה כי כפיתי את זה עליה. ייתכן וזה כי הכרחתי אותה להתייצב מול המצב.
"שבי" פקדתי עליה. הוצאתי משקית שהבאתי סושי וסאקה.
מזגתי לי ולה זוג כוסות, שתיתי שלוש לפני שהיא בכלל ניגשה לשלה.
היא התעלמה ממני. קצת לא מפתיע. התפרצתי לביתה ונהגתי בה באלימות. היא כועסת.
היא שכחה שיש לי המון סבלנות. זאת נטייה אצל יצורים שמודעים לכך שיש להם יותר זמן לחיות מאשר דברים לעשות. אין סיבה למהר אף פעם. חיכיתי שהסאקה ישפיע בעוד אני מסתכל עליה.
היא שינת אסטרטגיה בסוף.
"מה נראה לך שאתה מתפרץ לי לבית?"
"את עצובה. אני לא סובל לראות אותך עצובה"
"אז אל תסתכל לכיוון שלי"
צחקתי "שנינו יודעים שזה לא יקרה".
"אתה אידיוט"
חייכתי אליה. קצת התגירתי בה.
"אני יודע שאת לא כועסת עלי כשאת קוראת לי אידיוט"
"לא, ממש לא. אתה באמת אידיוט"
"זוכרת שכל כך פחדתי מהעצב שלך שניסיתי לפתור אותו עם בזבוז כסף?
כאילו, זה עבד מצוין אבל אם תשאלי אותי, תמיד העדפת כשפשוט בישלתי ונתתי לך אלכוהול.
אלכוהול זה הפיתרון המושלם לדיכאון"
היא לקחה סוף סוף שוט.
מזגתי לה אוטומטית עוד אחד.
"סתם שתדעי, יש לי פה איזה שלושה בקבוקים"
"אני לא איזו נערה במצוקה שאתה צריך להציל. לך מפה"
"את מטומטמת? את באמת חושבת שזה למה אני עושה את זה?"
"לא, זה כי אתה עדיין רוצה אותי"
תפסתי את הקולר "אני נשוי."
היא לקחה עוד שוט.
"סוף סוף מצאת אותה? אתה מרוצה?"
"היא כל מה שרציתי"
המבט שלה הראה חוסר עניין. שחררתי את החגורה של המכנס. נתתי לזנב שלי קצת אוויר לנשימה.
"וזאת בדיוק הבעיה איתה."
הסאקה התחיל לעשות את קסמיו.
"היא כל כך כמוני, כל כך שונאת בני אדם ואת העולם, כל כך פרועה, מצחיקה, מסוגננת.
את יודעת איך הכרנו? היא ניסת לסחוט אותי לכסף. היא שיחקה איתי שח מרגע שהכרנו.
וזאת בדיוק הבעיה. אני כל הזמן משחק איתה. שנינו מונעים פה מאינטרסים ומשחקי שליטה.
היא חזקה, תחרותית ולוחמנית מדי. אני אף פעם לא נח איתה. אני מחפש מנוחה."
"אז תתגרשו?"
"לא יודע. מה שכן אני לא אעזוב אותה יום אחד ואברח לשום מקום"
"אף פעם לא הייתה ככה. גם כשהייתה חרא לבנות, תמיד הראת להן כבוד." היא חייכה ונתנה עוד שוט.
"איך את מרגישה עכשיו?" היא הסתכלה עלי במבט שכאילו שואל אם אני מפגר.
היא לא הייתה טובה בלומר איך היא מרגישה באמת. זה גם די ברור.
"נו בכל זאת, אני לא פה בשביל לדבר עלי"
"בהתחלה ממש התעצבנתי עליו אבל עכשיו אני יותר רגוע.
אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה"
"תמיד אמרתי לך שהוא דוש"
"אני בכלל לא מבינה מה עשיתי איתו"
"הוא גרם לך להרגיש טוב. זה נורמאלי"
"איך אתה הייתה כל כך בטוח שאתה ואני כל כך מתאימים?"
לקחתי שוט.
"אני לא פה בשביל להיות ריבאונד שלך. זה לא יהיה מיני בינינו."
"אבל אתה ממש רצית. למה הייתה כל כך בטוח בזה שאנחנו מתאימים?"
הסתכלתי על השולחן, חשבתי.
אני ממש צריך להשתחרר. לא סובל להיות בצורת אדם. גידלתי בחזרה את שפם השועל שלי והחותם.
"אני זוכר כשסיפרת לי שאת מתחתנת. היית כל כך מאושרת. הראית לי את הטבעת.
גם אני הייתי מאושר בשבילך. לא רציתי לדכא אותך או לגרום לך להרגיש רע. לא היה לי צורך להעיר איזו הערה צינית, מצחיקה ולא במקום. פשוט שמחתי בשבילך.
לא הרגשתי ככה עד אז לבני אדם."
"ולפני זה?"
"לפני זה פשוט הייתה לי רשימה של דברים שאני מחפש במישהי ואת סימנת עליה הכי הרבה וי"
"אני מבינה שהיא ניצחה אותי"
"כן. הרשימה הזאת לא הייתה טובה. היא לא ממפה מספיק ולפעמים היא לא מה שאני מחפש.
אין ספק שאני מחבב אותך. את פשוט לא הבחורה. את עונה לקריטריונים של רשימה שעושה אותי מדוכא."
"ותמצא אותה?"
"לא יודע. בינתיים לא ראיתי מישהי שקרובה אליה אפילו. נשים מתחלקות למסה הענקית שאני לא מסוגל לתקשר איתה ובמקסימום אשכב איתן פעם אחת, נשים שאני נהנה בחברתן ואותה בחורה."
ואולי זה לא נכון. אולי פשוט אישתי לא מתאימה לי אבל יש בחורה שמקיימת את הנתונים מהרשימה והיא כן מושלמת לי.
"אני מפחדת שאני בוחרת את הדפוקים בכוונה"
"אין ספק. את עושה את זה."
"למה אתה אומר?"
"כי אני פאקינג אל ואת אפילו לא הצעת לי לשכב איתך"
הסתכלתי אליה בצחוק. היא לא נראתה צוחקת.
"אלוהים ישמור אל תקחי אותי ברצינות"
"אבל כל אחד מהם היה דפוק במשהו."
"גם אני דפוק במשהו. הרבה משהוהים.
את מחפשת אותם לפי כמה זה יהיה קשר מיוחד לדעתי. כמה הוא שונה. כי את רוצה להרגיש שונה. ככה אני רואה את זה. מין נרקסיזם כזה שמאכיל את עצמו. כמו מה שיש לי. רק שאצלי זה שונה כי אני באמת משהו מיוחד ומתנת האל לנשים."
לקחנו שנינו שוט.
זה היה שיכרות לא שמחה במיוחד. שזה מפתיע כי אלכוהול זה הפיתרון האולטימטיבי לבעיות דיכאון, רעב, בעיות תפקוד במיטה, כאבים ומיגרנות. חבויה פה איזו שהיא קונספירציה עם חברת התרופות.
שיכרות של דיכאון וצלילות.
"אני לא דואג לך אינארי, את תמצאי אותו."
"תפסיק לקרוא לי ככה!"
"אני לא יכול. זה נדבק כל כך טוב!"
"אני לא דואגת גם לך. גם אתה תמצא אותה"
"אני חושב שכבר מצאתי אותה. אישתי זה הכי טוב שיהיה לי"
"אל תתפשר"
"אבל הסקס אינארי! הסקס! זה כמו להזדיין עם חית פרא אבל לא בקטע כואב"
"אתה כזה דביל... אני לא מבינה איך אתה מסוגל לומר דברים חכמים ולהיות כזה ילד בו זמנית"
"החיים שלי ארוכים. תני לי להינות מההתחלה כל עוד אני יכול."
היא הייתה שמחה. אני הייתי שמח.
זה מזכיר לי שיחות שלנו בתחילת הקשר בהן הייתה כנות מלאה. היא לא אהבה את זה. כמובן שלא אהבה את זה. בני אדם לא אוהבים כנות. רק אני ודומים לי אוהבים לגשת ישירות לעניין.
"למה הפסקנו את זה?
אני ממש נהנית"
"זה האלכוהול מדבר"
"גם הוא היה חלק מהשיחות שלנו"
"אני חושב שהייתה תקופה שהדוש חשב שיש לך בעיית שתייה"
"שילך להזדיין"
"אני אומר את זה שנים"
"אז למה הלכת?"
"רבנו המון. לא הייתי רגיל לריב ככה עם בני אדם. לא הייתי רגיל בכלל לדבר איתם יותר מחמש משפטים.
רבנו כי פחדתי להתקרב אליך, רבנו כי פחדתי שאת מנסה לפגוע בי, רבנו כי אני פגעתי בך ורבנו כי את פגעת בי.
זה היה נראה לי לא נתפס. הכי הכעיס אותי כשהיית במצב רוח טוב ואז הרסתי הכל עם הריבים שלנו.
ואני כל כך אוהב אותך.
גם בקטע אפלטוני.
לא נעים לי להיכנס בך.
פחדתי שהייתי אובססיבי. רבאק, הייתי אובססיבי. אני לא אמור להיות כזה. בני אדם נוטים לנצל אנשים אובססיבים."
"המון סיבות מפגרות"
"צודקת. נהניתי איתך."
השמש עמדה לזרוח.
לא שמתי לב אבל חיסלנו את שלושת הבקבוקים.
לא ממש נראיתי אנושי כבר. עיני השועל השחורות, אוזניים חדות, זנב, פרווה.
המשכנו לדבר. צחקנו המון.
"חכה שנייה" היא אמרה ונכנסה הביתה.
בחיים לא נכנסתי לביתה. תמיד שמרנו על הגבול הזה של הפרטיות.
היא יצאה עם הסרט מקטיפה.
"אני לא מאמין ששמרת את זה."
"אני זוכרת שבאת עם זה פתאום לבית קפה קשור על הצוואר שלך. חשבתי שנדפק לך המוח לחלוטין"
"מה הסיכוי שזה הרס לי את הסיכוי איתך?"
"אתה רציני? חשבתי שאתה הומו"
"זה באמת קצת גיי"
"לקשור לך?"
היא קירבה את היד. תפסתי אותה.
"לא. אני נשוי עכשיו."
הייתה שתיקה.
"אינארי, דברים השתנו. אני לא אותו בן אדם. תמיד אשמור עליך אבל אני לא אותו שועל שפגשת.
אני מבין אותכם יותר טוב. זה חלק מזה. אני מסוגל לחיות ביניכם יותר טוב.
הסרט הזה מעולם לא היה בריא. להתקרב למישהי ככה, להתחייב אליה ככה, זה משהו שאפשר לעשות רק עם בן אדם אחד. רצוי שזה יהיה בן זוג."
שקט.
"אבל הבאתי לך עוד משהו.
עצמי את העיניים."
היא עצמה.
כשפקחה ראתה מאפין עם נר עליו ומתחתיו פתק.
אני נעלמתי.
היא קראה אותו.
תמיד אהיה לצידך.
כשתהיה עצובה או כועסת או מתוסכלת, תצפי למצוא אותי לידך.
אבוא לבקר בהמשך,
קיטסונה.
היא חשבה שאני לא נמצא שם יותר והזילה דמעה.
חזרתי הביתה רק כדי להניח את החבל של אישתי על השולחן ולברוח. התחלתי לנדוד.
אף אחת מהן לא הייתה הבחורה.
היא נמצאת שם.
מצאתי אותה בסוף. אבל זה כבר סיפור אחר.
"אתה יודע שזה ממש לא כי היא צריכה אותך"
"נכון, זה כי אני רוצה להיות שם"
"למה? מה מיוחד בה? סתם עוד בחורה שחושבת שהיא מיוחדת. היא לא כמונו"
"צודקת"
בשבילי אינך אלה ילדה קטנה, ואינך שונה ממאות אלפי ילדות קטנות אחרות, לכן אני אינני זקוק לך וגם את אינך זקוקה לי. בשבילך אינני אלא שועל כמו מאות אלפי שועלים אחרים. אבל אם תאלפי אותי...
"אבל במה אנחנו טובים יותר ממנה?"
"אנחנו שונים משאר החרא האנושי."
היא תפסה את ידי ברוך, שמה יד אחת על כתפי. התחילה להתנועע איתי.
"אבל במה אנחנו יותר טובים?
לפחות הם נהנים ממה שהם עושים, הם מסוגלים להיות מאושרים. אנחנו צינים מדי בשביל זה.
אנחנו מצליחים, אבל זה כמו חול בשבילנו. היא יותר מוצלחת מאיתנו."
היא משכה את כתפי ועמדה לעשות לי או סוטו גארי. הרגשתי שזה יבוא. לפני שהצליחה לקצור את הרגל שלי, נעתי בכיוון שמשכה את ידי, הסתובבתי אליה ואז דחפתי אותה לקיר. היא הביטה בי במבט אחוז אימה כשניצחתי אותה לרגע. רגליה מרחפות. כזאת עדינות ורוגע. כמו נחש. אתה לא מצפה שהגוף הרפוי הזה מכיל כמות עצומה של שרירים שמחכים להימתח ולזנק אליך.
נישקתי אותה כמו שועל שנהנה מפגר טוב. ריח הדם אופף את נחיריו וחודר עמוק למוח שלו. התשוקה שלנו עוד הייתה קיימת.
"אנחנו חיות." אמרתי לה.
הסתובבתי ללכת.
"אני לא מסכימה לך ללכת אליה"
הסתובבתי בחזרה. אני שונא שנותנים לי הוראות.
"את לא במקום להחליט" אמרתי לה. כעס משתחרר מעיני.
"אז אין למה שעל הצוואר שלך משמעות?"
"לא. ממש לא."
יצאתי עם טריקה של הדלת. נשים אף פעם לא שלטו עלי.
הגעתי בצורת שועל אדום. הבטתי ממעלה גבעה על ביתה. המתנתי שתגיע הביתה. כשחזרה היא הסתכלה וראת אותי. לא מבינה מה זה. התקרבתי בריצה. היא קלטה מי זה ואני מנחש שחשה תסכול.
זינקתי מעל הגדר של החצר שלה ושיניתי צורה לגבר גדול ושרירי.
"בבקשה אל תעשה לי את זה, לך מפה"
רצתי אליה.
"אין לך החלטה בנושא"
אנסתי עליה חיבוק חם.
"אף פעם לא תהיה לבד, אם תרצי או לא"
היא בכתה. ייתכן וזה כי כפיתי את זה עליה. ייתכן וזה כי הכרחתי אותה להתייצב מול המצב.
"שבי" פקדתי עליה. הוצאתי משקית שהבאתי סושי וסאקה.
מזגתי לי ולה זוג כוסות, שתיתי שלוש לפני שהיא בכלל ניגשה לשלה.
היא התעלמה ממני. קצת לא מפתיע. התפרצתי לביתה ונהגתי בה באלימות. היא כועסת.
היא שכחה שיש לי המון סבלנות. זאת נטייה אצל יצורים שמודעים לכך שיש להם יותר זמן לחיות מאשר דברים לעשות. אין סיבה למהר אף פעם. חיכיתי שהסאקה ישפיע בעוד אני מסתכל עליה.
היא שינת אסטרטגיה בסוף.
"מה נראה לך שאתה מתפרץ לי לבית?"
"את עצובה. אני לא סובל לראות אותך עצובה"
"אז אל תסתכל לכיוון שלי"
צחקתי "שנינו יודעים שזה לא יקרה".
"אתה אידיוט"
חייכתי אליה. קצת התגירתי בה.
"אני יודע שאת לא כועסת עלי כשאת קוראת לי אידיוט"
"לא, ממש לא. אתה באמת אידיוט"
"זוכרת שכל כך פחדתי מהעצב שלך שניסיתי לפתור אותו עם בזבוז כסף?
כאילו, זה עבד מצוין אבל אם תשאלי אותי, תמיד העדפת כשפשוט בישלתי ונתתי לך אלכוהול.
אלכוהול זה הפיתרון המושלם לדיכאון"
היא לקחה סוף סוף שוט.
מזגתי לה אוטומטית עוד אחד.
"סתם שתדעי, יש לי פה איזה שלושה בקבוקים"
"אני לא איזו נערה במצוקה שאתה צריך להציל. לך מפה"
"את מטומטמת? את באמת חושבת שזה למה אני עושה את זה?"
"לא, זה כי אתה עדיין רוצה אותי"
תפסתי את הקולר "אני נשוי."
היא לקחה עוד שוט.
"סוף סוף מצאת אותה? אתה מרוצה?"
"היא כל מה שרציתי"
המבט שלה הראה חוסר עניין. שחררתי את החגורה של המכנס. נתתי לזנב שלי קצת אוויר לנשימה.
"וזאת בדיוק הבעיה איתה."
הסאקה התחיל לעשות את קסמיו.
"היא כל כך כמוני, כל כך שונאת בני אדם ואת העולם, כל כך פרועה, מצחיקה, מסוגננת.
את יודעת איך הכרנו? היא ניסת לסחוט אותי לכסף. היא שיחקה איתי שח מרגע שהכרנו.
וזאת בדיוק הבעיה. אני כל הזמן משחק איתה. שנינו מונעים פה מאינטרסים ומשחקי שליטה.
היא חזקה, תחרותית ולוחמנית מדי. אני אף פעם לא נח איתה. אני מחפש מנוחה."
"אז תתגרשו?"
"לא יודע. מה שכן אני לא אעזוב אותה יום אחד ואברח לשום מקום"
"אף פעם לא הייתה ככה. גם כשהייתה חרא לבנות, תמיד הראת להן כבוד." היא חייכה ונתנה עוד שוט.
"איך את מרגישה עכשיו?" היא הסתכלה עלי במבט שכאילו שואל אם אני מפגר.
היא לא הייתה טובה בלומר איך היא מרגישה באמת. זה גם די ברור.
"נו בכל זאת, אני לא פה בשביל לדבר עלי"
"בהתחלה ממש התעצבנתי עליו אבל עכשיו אני יותר רגוע.
אני לא מאמינה שהוא עשה לי את זה"
"תמיד אמרתי לך שהוא דוש"
"אני בכלל לא מבינה מה עשיתי איתו"
"הוא גרם לך להרגיש טוב. זה נורמאלי"
"איך אתה הייתה כל כך בטוח שאתה ואני כל כך מתאימים?"
לקחתי שוט.
"אני לא פה בשביל להיות ריבאונד שלך. זה לא יהיה מיני בינינו."
"אבל אתה ממש רצית. למה הייתה כל כך בטוח בזה שאנחנו מתאימים?"
הסתכלתי על השולחן, חשבתי.
אני ממש צריך להשתחרר. לא סובל להיות בצורת אדם. גידלתי בחזרה את שפם השועל שלי והחותם.
"אני זוכר כשסיפרת לי שאת מתחתנת. היית כל כך מאושרת. הראית לי את הטבעת.
גם אני הייתי מאושר בשבילך. לא רציתי לדכא אותך או לגרום לך להרגיש רע. לא היה לי צורך להעיר איזו הערה צינית, מצחיקה ולא במקום. פשוט שמחתי בשבילך.
לא הרגשתי ככה עד אז לבני אדם."
"ולפני זה?"
"לפני זה פשוט הייתה לי רשימה של דברים שאני מחפש במישהי ואת סימנת עליה הכי הרבה וי"
"אני מבינה שהיא ניצחה אותי"
"כן. הרשימה הזאת לא הייתה טובה. היא לא ממפה מספיק ולפעמים היא לא מה שאני מחפש.
אין ספק שאני מחבב אותך. את פשוט לא הבחורה. את עונה לקריטריונים של רשימה שעושה אותי מדוכא."
"ותמצא אותה?"
"לא יודע. בינתיים לא ראיתי מישהי שקרובה אליה אפילו. נשים מתחלקות למסה הענקית שאני לא מסוגל לתקשר איתה ובמקסימום אשכב איתן פעם אחת, נשים שאני נהנה בחברתן ואותה בחורה."
ואולי זה לא נכון. אולי פשוט אישתי לא מתאימה לי אבל יש בחורה שמקיימת את הנתונים מהרשימה והיא כן מושלמת לי.
"אני מפחדת שאני בוחרת את הדפוקים בכוונה"
"אין ספק. את עושה את זה."
"למה אתה אומר?"
"כי אני פאקינג אל ואת אפילו לא הצעת לי לשכב איתך"
הסתכלתי אליה בצחוק. היא לא נראתה צוחקת.
"אלוהים ישמור אל תקחי אותי ברצינות"
"אבל כל אחד מהם היה דפוק במשהו."
"גם אני דפוק במשהו. הרבה משהוהים.
את מחפשת אותם לפי כמה זה יהיה קשר מיוחד לדעתי. כמה הוא שונה. כי את רוצה להרגיש שונה. ככה אני רואה את זה. מין נרקסיזם כזה שמאכיל את עצמו. כמו מה שיש לי. רק שאצלי זה שונה כי אני באמת משהו מיוחד ומתנת האל לנשים."
לקחנו שנינו שוט.
זה היה שיכרות לא שמחה במיוחד. שזה מפתיע כי אלכוהול זה הפיתרון האולטימטיבי לבעיות דיכאון, רעב, בעיות תפקוד במיטה, כאבים ומיגרנות. חבויה פה איזו שהיא קונספירציה עם חברת התרופות.
שיכרות של דיכאון וצלילות.
"אני לא דואג לך אינארי, את תמצאי אותו."
"תפסיק לקרוא לי ככה!"
"אני לא יכול. זה נדבק כל כך טוב!"
"אני לא דואגת גם לך. גם אתה תמצא אותה"
"אני חושב שכבר מצאתי אותה. אישתי זה הכי טוב שיהיה לי"
"אל תתפשר"
"אבל הסקס אינארי! הסקס! זה כמו להזדיין עם חית פרא אבל לא בקטע כואב"
"אתה כזה דביל... אני לא מבינה איך אתה מסוגל לומר דברים חכמים ולהיות כזה ילד בו זמנית"
"החיים שלי ארוכים. תני לי להינות מההתחלה כל עוד אני יכול."
היא הייתה שמחה. אני הייתי שמח.
זה מזכיר לי שיחות שלנו בתחילת הקשר בהן הייתה כנות מלאה. היא לא אהבה את זה. כמובן שלא אהבה את זה. בני אדם לא אוהבים כנות. רק אני ודומים לי אוהבים לגשת ישירות לעניין.
"למה הפסקנו את זה?
אני ממש נהנית"
"זה האלכוהול מדבר"
"גם הוא היה חלק מהשיחות שלנו"
"אני חושב שהייתה תקופה שהדוש חשב שיש לך בעיית שתייה"
"שילך להזדיין"
"אני אומר את זה שנים"
"אז למה הלכת?"
"רבנו המון. לא הייתי רגיל לריב ככה עם בני אדם. לא הייתי רגיל בכלל לדבר איתם יותר מחמש משפטים.
רבנו כי פחדתי להתקרב אליך, רבנו כי פחדתי שאת מנסה לפגוע בי, רבנו כי אני פגעתי בך ורבנו כי את פגעת בי.
זה היה נראה לי לא נתפס. הכי הכעיס אותי כשהיית במצב רוח טוב ואז הרסתי הכל עם הריבים שלנו.
ואני כל כך אוהב אותך.
גם בקטע אפלטוני.
לא נעים לי להיכנס בך.
פחדתי שהייתי אובססיבי. רבאק, הייתי אובססיבי. אני לא אמור להיות כזה. בני אדם נוטים לנצל אנשים אובססיבים."
"המון סיבות מפגרות"
"צודקת. נהניתי איתך."
השמש עמדה לזרוח.
לא שמתי לב אבל חיסלנו את שלושת הבקבוקים.
לא ממש נראיתי אנושי כבר. עיני השועל השחורות, אוזניים חדות, זנב, פרווה.
המשכנו לדבר. צחקנו המון.
"חכה שנייה" היא אמרה ונכנסה הביתה.
בחיים לא נכנסתי לביתה. תמיד שמרנו על הגבול הזה של הפרטיות.
היא יצאה עם הסרט מקטיפה.
"אני לא מאמין ששמרת את זה."
"אני זוכרת שבאת עם זה פתאום לבית קפה קשור על הצוואר שלך. חשבתי שנדפק לך המוח לחלוטין"
"מה הסיכוי שזה הרס לי את הסיכוי איתך?"
"אתה רציני? חשבתי שאתה הומו"
"זה באמת קצת גיי"
"לקשור לך?"
היא קירבה את היד. תפסתי אותה.
"לא. אני נשוי עכשיו."
הייתה שתיקה.
"אינארי, דברים השתנו. אני לא אותו בן אדם. תמיד אשמור עליך אבל אני לא אותו שועל שפגשת.
אני מבין אותכם יותר טוב. זה חלק מזה. אני מסוגל לחיות ביניכם יותר טוב.
הסרט הזה מעולם לא היה בריא. להתקרב למישהי ככה, להתחייב אליה ככה, זה משהו שאפשר לעשות רק עם בן אדם אחד. רצוי שזה יהיה בן זוג."
שקט.
"אבל הבאתי לך עוד משהו.
עצמי את העיניים."
היא עצמה.
כשפקחה ראתה מאפין עם נר עליו ומתחתיו פתק.
אני נעלמתי.
היא קראה אותו.
תמיד אהיה לצידך.
כשתהיה עצובה או כועסת או מתוסכלת, תצפי למצוא אותי לידך.
אבוא לבקר בהמשך,
קיטסונה.
היא חשבה שאני לא נמצא שם יותר והזילה דמעה.
חזרתי הביתה רק כדי להניח את החבל של אישתי על השולחן ולברוח. התחלתי לנדוד.
אף אחת מהן לא הייתה הבחורה.
היא נמצאת שם.
מצאתי אותה בסוף. אבל זה כבר סיפור אחר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה