מסאות' פארק לדור הקונסולות להפרעות נפשיות ונקנח ביום עבודה

זה נראה כאילו כל תוכנית קומדיה אמריקאית טובה עוברת את אותו תהליך חיים.

היא מתחילה עם דמויות שמייצגות ארכיטייפים חברתיים, קצת בדיחות צפויות ומפגרות אבל בסך הכל קווי עלילה יציבים, מצחיקים ושאפשר להזדהות איתם.

למשל, מופע שנות השבעים דיבר על נערים מאוד סטריוטיפים באמריקה של שנות ה70 (הזר, החנון, היפיוף הדביל, ההיפי המסומם וכן הלאה). הוא עסק בדברים מאוד טיפוסיים למתבגרים כמו הנשיקה הראשונה, החברה הראשונה, הרכב הראשון, מופע, זוגיות, סקס ראשון וכן הלאה.

סקראבס התחילה עם מתמחים והבעיות שלהם בתחילת הדרך. גם פה קל מאוד להזדהות עם הדמויות. הבעיות מוכרות בחיי היומיום של האדם הטיפוסי ובית החולים היה מאוד אמין.

אולי אחת היותר מוצלחות תחת המטריה הזאת בעיני היא חברים שהדמויות בה אתה ממש מבין ומצליח להתחבר אליהן. הם בני אדם מאוד פשוטים שחיים את החיים העירוניים המחורבנים.

כשהיא מתקדמת הדמויות הופכות פחות למשהו שקל להזדהות איתו כי הוא קרוב ללב ודומה לך ומשהו שאתה מזדהה איתו כי אתה כבר עמוק בסדרה. יצרת כבר את הקשר הראשוני ולכן ניתן להוסיף לה תכונות אופי שאופייניות לה.

פז אומר Good day, דוריאן וטורק עושים דברים מטומטמים עם נטיות הומוסקסואליות, ג'ואי שוכב עם המון נשים ומתנהג כמו ילד ורוס אוהב להתגרש.

אתה עדיין נהנה לראות. זה עדיין מצחיק. הדמויות עדיין מתקשרות אליך בצורה מסוימת.

פה היא כבר הופכת לקאלט. אנשים מצטטים אותה, צוחקים מהחרא שהדמויות עושות וכל זה.

ואז מגיע הסוף... השלב שבו זה כבר מפסיק להצחיק.

התסריטים נהיים מוגזמים ומגוחכים לחלוטין, הדמויות שאהבת הופכות להיות פשוט התכונות שהצחיקו אותך מאמצע התוכנית פשוט מוקצן לחלוטין גורם לך לרצות לירות בהן. הדבר הכי מעצבן שהם יכולים לעשות זה להוסיף דמויות חדשות כדי להחיות את זה.

כמו הדביל עם השיער הארוך בשנות ה70.

הבדיחות נהיות הרבה יותר שטחיות ובנאליות ונראות כמו snippet של תסריטאים גרועים.

עכשיו יש לאמריקאים קטע כזה עם נקרופיליה. הם ימשיכו לזיין גופה מתה ולהעמיד פנים שהיא חיה עד שכבר ברור מאליו מכל החורים שניקבת בה והסריטות שהיא מתה. רק כשזה ממש ודאי שהיא מתה הם יתנו לדבר המסכן להיקבר. לא לפני שהם יעשו פרק ממש מרגש לסיום (וגם אז הם עשויים להמשיך! כאילו, דוריאן יצא מבית החולים כשכל האנשים מנופפים לו לשלום, איך אתם ממשיכים מפה?!) ויאמרו שהם הבינו שזה הזמן לתת לה למות ואיזה מכבדים הם שהם יודעים מתי בדיוק להפסיק.

חבורה של מטומטמים אוכלי צ'יזבורגר.

שנות השבעים מת בעונה 3, קומיוניטי מת איפה שהוא בעונה 4, סקראבס מת  בעונה 4,  חברים מת בעונה 4 ויודעים מה? קאובוי ביבופ עדיין לא מת! איפה אתה?! בלילות אני עוד מחכה לך בתחתונים, מסתכל על התמונה שלך ובוכה כי אני יודע שסדרה כל כך טובה מתה. חשבתי שהיה בינינו משהו מיוחד :(

אז חשבתי שסאות' פארק בדרך לשם.

שלוש העונות האחרונות היו ממש ממש גרועות. לא מצחיקות אפילו לשנייה (אולי חוץ מהפרק Your'e Getting Old כשהם פחות או יותר כמעט מודיעים שהתוכנית מתחילה להזדקן). לא סאטירה מטומטמת ומצחיקה. כלום.

באופן כללי הייתה ירידה מתמשכת בכמה שהסידרה הייתה מצחיקה. איפה שהוא בעונה 10 זה התחיל למות. פרקים 200 ו201 היו עלייה פסיכית.

זה עצוב כי לסדרה תמיד הייתה יותר מודעות מלרוב הסדרות האמריקאיות. הם גם עשו פרקים שצחקו על הקטע של סדרות אמריקאיות למות גרועות אחרי איזה פרק 100.

כבר הכנתי את הצלב, היתד מכסף והציוד לגירוש רוחות שלי בזמן שהיוצרים התחילו לרכוש כמות מוגזמת של חומר סיכה וקונדומים לסבב הנוסף של אונס גופות אמריקאי כשפתאום הגיע הפרק Go Fund Yourself.

מרווין גם אמר לי שהפרק לא היה מצחיק.

הפתיע אותי. היה ממש מצחיק וכיף.

הם צחקו על חברות ענק, חברות סטארטאפ של קיקסטארטר, קיקסטארטר עצמו, ISIS ואפילו דחפו קצת בדיחות על צביעות אמריקאית לגזענות. אני משועשע במיוחד ^^

סאות' פארק טוב זה סאות' פארק שצוחק על כמה שכולם מטומטמים וחסרי מודעות.

זה למה אני אוהב למשל פרקים שהם עושים על בעיות מוחמד של מוסלמים. במיוחד הפרקים על צנזורה שפשוט היו כל כך חכמים בדרך ביצוע שלהם. הם יצאו ככה שהמוסלמים עצמם במציאות הם הסאטירה לעצמם. הם צחקו על מוסלמים בעזרת מוסלמים (כשמוסלמים צינזרו את מוחמד בפרק ופשוט הוכיחו את מה שהציגו בפרק).

אז כשקרטמן עומד על במה ומזיין את המוח על שינויים אפסיים במוצר המטומטם שהם משווקים וכולם מוחאים כפיים קצת אחרי השקה של אפל זה זהב.

ואולי בעונות החדשות אין את התום שהיה לילדים בעונות הראשונות או את העלילות המופרכות הפסיכודליות רוויות הסמים שלהן (זה מופרך מסוג אחר הפעם) ואתה באמת מתגעגע לזה לפעמים, אבל אם הפורמט של הפרק הזה ישתמר לפרקים הבאים בעונה, יש מצב שאני אהנה שוב מסאות' פארק.

כעת נעבור לדבר הבא, מלחמת הקונסולות.

הדבר הכי פטתי ומעצבן בעולם. זה לא שאקנה קונסולת דור הבא כל שהיא או שאני עד כדי כך חופר עמוק בזה אבל מה זה צריך להיות?

כשהPS3 והXBOX360 הושקו, הם נכנסו עם מותגים חדשים לחלוטין ומעניינים כדי לטרוף את השוק.

Assassin's Creed, Heavenly Sword, Killzone, Gears of War. זאת באמת הייתה מלחמת קונסולות.

הן הציעו משהו חדש לשוק, משהו מעניין שהקונסולות הדור הקודם לא הציעו. גישה לאינטרנט היה התמכור הגדול. הפיצ'פקעס הנוספים שהוסיפו גם היו חמודים אבל הקטע החשוב היה האינטרנט. וזה באמת היה חסר, מולטיפלייר וחנויות אינטרנטיות אלו תוספות משמעותיות למשחק.

הקונסולות החדשות לא מוסיפות שום דבר חדש. רק שידרוג גרפיקה ועוד פיצ'פקעס מטופשים שאתה לא צריך כדי להנות מהמשחק.

רוב הכותרים שהם משווקים לך הם פשוט המשכים של משחקים מהדור הקודם.

נכון, חלק מהכותרים שאיתם ניסו לנצח את התחרות בדור הזה היו גרועים (ואני באמת לא מבין מה אנשים מוצאים בAC), אבל הם בחנו את הגיימפליי מזוויות שונות וניסו לקחת את הקונסולה לכיוונים שונים. הם היו עם טיפת מקוריות שחסרה עכשיו.

זה המשך של טרנד בתעשייה להישאר תחת נוסחאות בטוחות ומוצלחות במקום לנסות. יש כמה כותרים בלעדיים לקונוסולות הנוכחיות חדשים. הם פשוט חרא ומשעממים.

זה מרגיש כאילו הם לא באמת מתחרים. כאילו זה ברור שהצרכן יקנה אותן אז אין סיבה לשווק אותן ולהתחרות ביניהם על מי ימכור.

נינטנדו בכלל יצאו מהתחרות. הם בדיחה.

ותאכלס? PS3 וXBOX360 גם לא היו כאלו טובים לדעתי.

לומר שלא לקחתי קונסולה חדשה יהיה שקר.

זאת הקונסולה החדשה שלי:

כן, אני היפסטר ^^ אני ואח שלי הגענו למסקנה שהמשחקים של הPS2 היו יותר מהנים ומקוריים מאלו של הPS3 ושלא שיחקנו בכל המשחקים הטובים (Sly Cooper וOkami בראש הרשימה). מצאנו את הדבר הזה בבית של מישהו ולקחנו את זה.

לא יודע אם יהיה לי זמן לשחק בזה אבל אני בהחלט מעדיף את זה על PS4 יקר ומיותר. וזה חינם. ויש לזה שטיח ריקודים. EPIC WIN.

הדור הנוכחי הציע כמה חידושים לגיימפליי לתעשייה. הם לא היו טובים אבל. FPS לקונסולות זה רעיון מטומטם, heavy rain זה לא משחק ולא מנצל את היתרונות של המדיה הזאת על מדיות אחרות ו... mirror's edge...

היו כמה דברים ממש טובים כמו Little Big Planet אבל אני לא חושב שזה מתחרה למה שPS2 הציע.

מה שהכי מצחיק זה שמי שבאמת שיווק ונתן רעיונות חדשים היו משחקי המחשב. יש למחשב את היתרון עם תעשיית indie חזקה מאוד. זה ישתמר כל עוד מסורבל לפתח לקונסולות ויקר.

הכי מעצבן, שיפסיקו כבר להדביק מספרים חדשים לכותרים קיימים ויפתחו כותרים חדשים פשוט.

הכישלון מבחינתי בדור הנוכחי היא העובדה הזאת:

זה דור של גרפיקה ויכולות עיבוד. אתה מצפה שבמחלקה הזאת יהיו שיפורים. כלומר, האווירה במשחק תשתפר ובמקביל יבנו עלילות יותר טובות.

זה נראה עדיין שברוב המשחקים עלילה קיימת כדי להזיז דברים יותר מאשר המשחק קיים כדי להציע סיפור מעניין. זה חבל כי אני בא למדיה, אם זה ספר, סרט או משחק כדי לעסוק בסיפור.

אז יש את Far Cry 3 שעשה את זה בצורה גאונית, Portal וSpec Ops: The Line (רואים שלא הזכרתי את AC? זה כי עלילה ארוכה, מסובכת ומדויקת היסטורית היא לא בהכרח עלילה טובה וזה משחק שצריך להשמיד יחד עם כל קהל המעריצים הטיפש שלו), אבל אני רוצה יותר. בדור בו אפשר לרנדר גבות מציאותיות לדמות אתה רוצה שהוא יביע רגש וסימפתיה אנושית. שהוא יעביר מסר.

נמשיך למשהו אחר:

מחשבות. היאח הידד.

חשבתי הרבה על הדבר הקודם שכתבתי. כתבתי את זה כי מרווין (אני צוחק כל פעם שאני כותב את השם הזה, אני כל כך מרוצה מעצמי, אני אוהב את מרווין מהמדריך לטרמפיסט והלוואי והייתי יכול לחבק אותו ^^) אמר לי שאני כותב עליו (עליה?) אחרי כל מפגש וזה חייב אותי לכתוב.

גם כי היו לי מחשבות.

ואז במהלך הכתיבה... הבנתי שיש הרבה דברים שאני שם עליהם זכוכית מגדלת והמון שאני מתעלם מהם.

שלוש הבעיות (ייתכן שספרתי ארבע)? לגשת אליהן?

אז חשבתי על אחת היום. משהו שמעסיק אותי במיוחד.

אבל האם יש לי באמת ביטחון לתקוף אותה?

היא באמת מפחידה אותי. המחשבה שזה עשוי להיות נכון. אני לא אחשוף את זה.

אני צריך להתייעץ עם נוירולוג או פסיכולוג על האחד הזה. אני לא יודע אם זה אפשרי.

אולי בקליפורניה אשאל את הפסיכולוגית. זה פחד אמיתי שזה עשוי להיות נכון. אחת הסיבות שלא תקפתי את זה. האם אני מפחד לגשת אליהן? אחת מהן אני פשוט לא יודע ממה היא נובעת אבל לא מרגיש איתה רע (היא אפילו מצחיקה אותי), שתיים מהן אני מתכחש אליהן ובאמת לא רוצה להודות בזה שהן קשורות אלי, אחת מביכה אותי ומוזרה מאוד אבל אני לא רואה נזק שלה.

ייתכן והן קיימות אצל כולם? בעיות פנימיות וסודיות שלא חולקים. אולי אכתוב עליהן פה אבל לא אפרסם. זה חלק מהעבודה שאני צריך לעשות. להיחשף לעצמי עד הסוף.

מעניין לעניין, דתות לוקח זמן ותשומת לב רבה. מצאתי ספר שחיפשתי שאני הייתי צריך לקרוא בשביל הנושא.

ראוי לתת לכל דת שם שאני עובד איתה תשומת לב לפני שאני ניגש לתקוף את הבעיה.
ייתכן ואעסוק שם גם בנושא של מוסריות. אני צריך לקבל דעה מוצקה בנושא מוסר.
במיוחד כי השיקול להיכנס לטבעונות או לא נכנס למוסריות.
בינתיים התשובה שלי היא לא חותך.

היום היה מדהים. כיף לפרק את התחת בעבודה.
לחזור הביתה בלי שתוכל לעמוד. אני אוהב להיות מקצוען ולכן להשתפר בעבודה שלי עושה לי טוב. לעמוד בלחץ, להכין קפה טוב, להיות מלצר אדיב וחייכן, לבחון התנהגויות אנושיות ואת הדרכים הטובות ביותר להניב טיפים. אנשים אוהבים להרגיש כאילו אתה נותן להם יחס מועדף. תן להם עוגיה "על חשבון הבית" והם יקנו ממך עוד חמש. טיפשים. הנבתי סכום כסף נאה היום. אני מחכה שהוא ייתן לי לעבוד במלצרות במסעדה שלו גם. לוחץ עליו כל הזמן. אני יודע שסיכוי גדול שכל השבוע שלי ישוריין לעבודה  בבקרים ובערבים. כיף גדול.
אחרי האימון היום אני רוצה קצת להיכנס למחשבות על יצירות שונות. יש לי מספר בראש.

אז יאללה,
יום טוב אנשים.