נהניתי לכתוב היום את שכתבתי. ממש החזיר אותי לקדמותי.
רציתי להישאר ער אבל אני מבסוט מהאימון. כתבתי רק את ההתחלה שלי על דתות שהכיל ביקורת רבה לספר.
ביצעתי רק חצי מהאימון. לקראטה לא נשארתי בשל כאבים חזקים בבטן. כל כך חזקים שנשענתי על הבוקן בקאטה. כל כך כואבים שרכבתי כשאני מרוח על הקידון מתפלל לא למות.
האימון התחיל עם שלושה ראנדורי שעשו את כל שאר האימון לפחות רלוונטי.
אחד עם המתאמן שאני הכי מחבב, אחד עם המורה שלי ואחד עם המתאמן שאני הכי מעריך. את שני האחרונים בקושי הצלחתי להפיל. הם חיות אדם.
מישהו אמר לי שמתאמן ששתי רמות מעליך לא תצליח אף פעם להפיל אם הוא לא ירצה. זה משעשע כי אני תמיד מתבאס כשאני נכשל בעבודה איתם למרות שזה הגיוני. הם ברמה יותר גבוה. מזה לומדים אבל.
שיפרתי טכניקה אחת שלי שחשבתי שאני עושה אותה מצוין.
למדנו טכניקה נוספת שבעיני חסרת ערך. מסוכנת מדי לרחוב. עבודה שמתאימה אולי לגודו תחרותי.
בקיצור יום מוצלח אבל כואב.
לילה טוב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה