בואו נתחיל עם הטקסט כי הוא הדבר הכי מעניין היום.
מה יש לומר? זאת באמת האישה שאני הכי רוצה. באופן מפתיע, לא כתבתי עליה עדיין. משום מה לא העזתי. אז היא נגלית פה כעת. לא פחות ולא יותר מהדבר המדויק הזה.
הבחורה מהטינדר חמודה והכל אבל היא לא זה. אני יוצא איתה בשישי. נהנה אותו ערב. כנראה שאומר לעצמי בסוף הערב שאני אידיוט.
כעת להבנה מצמררת:
כשאני מצליב בין הטקסט הזה ל"תני לי להיות המלאך השומר שלך" ול"Purgatory" אני מגיע למסקנה על הבחורה. בצעדים האלו חיפשתי זוגיות אפלטונית. כלומר, מה שאני מחפש בזוגיות רק בלי הסקס.
פאק זה כל כך מצמרר. וכל כך גיי.
אבל זה רק חלק מזה כמובן. אני מחפש יותר ממה שביקשתי ממנה וממה שאני רוצה להציע בזוגיות עם הבחורה המושלמת.
זה נובע מדבר מאוד פשוט, אני מותש. אני מרגיש במאבק מתמשך מול כולם.
כמו אייל שמדמם כבד מול להקת זאבים, סמוראי גוסס מול צבא של רונין או אולי פשוט דון קיחוטה שבור ועייף מול תחנות הרוח המרושעות.
אני מאוד אוהב את זה. את הבידוד החברתי שיצרתי לעצמי, המקום הזה להכיר את עצמי. אבל חסר פה משהו. חסר מישהו שישמע אותי וחסר לי קשרים אמיתיים לפעמים.
זה לא שאין לי אינטרקציה עם אנשים. יש לי יותר מדי ממנה. זה שאין לי אינטרקציה מהסוג שאני רוצה ועם מיעוט האנשים שאני מחפש. אני בבדידות אמיתית. אפילו לאחותי אני לא מספר דברים שקורים לי. היא מעורבת מדי בפוליטיקה משפחתית.
ושוב, אני נהנה להכיר את עצמי, לעבוד רק עם עצמי, להתאמן וכו'. פשוט לפעמים חסר לי אותו אדם שישמע את קולי ואני את קולו.
אני מחפש מישהו להתנחם עליו עם הקשיים שלי ושהוא יתנחם עלי.
אני לא מסוגל לחכות עד שאותה בחורה תגיע ותעשה לי את העולם מאושר. היא תגיע. אני בטוח בזה. עוד בשנה הזאת. אני אמצא אותה גם אם אצטרך להפוך מערכות זוגיות, טינדר וברים.
אולי זאת הבחורה שאני יצאתי איתה פעם אחת ואצא איתה.
אני צריך אבל עכשיו את הדבר הזה. אני צריך עכשיו משהו להישען עליו לפני שכל הקיבה שלי תישפך על הרצפה.
ובכן, זה זה.
בהחלט מעניין. בהחלט השתקפות טובה.
הדבר הבא: ביצעתי שינויים פה.
דבר ראשון החלפתי את השם. האמת שלי מייצג משהו מאוד חזק בי. אני תמיד מחפש את אותה אמת. הבלוג הזה נועד בהתחלה כדי לכתוב בצורה מסודרת את כל האמת הזאת.
אבל הוא לא מציג את האמת רק. הוא לא מציג את הדעה שלי על העולם. הוא מציג המון פעמים את הדברים הפנימיים שמתחוללים בי. "האמת שלי" זה רק חלק מזה.
למה מחילת הארנב?
בווצאפ דיברתי עם הבחורה על אליס בארץ הפלאות. ספר שהשפיע עלי מאוד במחשבה המתמטית והפילוסופית.
היא ציינה שיש פרשנות אחת מטופשת שלו.
אתם מבינים, אליס בארץ הפלאות עבר הרבה טיפשים שחושבים שהסופר התכוון לכל מיני דברים מטופשים:
יש את הרדודים שחושבים שמדובר בטריפ על סמים או אונס של ילדה קטנה, יש את הדושים שחושבים שמדובר בפירוש של קרול למאבק בין הדתות האברהמיות, יש שרואים את זה כביקורת על החינוך בבריטניה באותה תקופה (האמת שהאחד הזה עושה יחסית הגיון לא רע, לואיס גם כתב מספר ספרים בנושא).
מה הפרשנות שלי? האמת אף פעם לא התעסקתי בזה. פשוט קראתי דעות של אחרים והחלטתי לאמץ את כולן במידה מסוימת.
אם באמת אצטרך לקחת פרשנות אז זה מאוד פשטני. בעיני אליס בארץ הפלאות זה צניחה לעולם של המתמטיקאי והפילוסוף שכתב אותו מנקודת מבט של אחת הילדות שנהג לבלות איתה. הטירוף הפנימי שלו. התודעה והתת מודע שלו.
אני אוהב את הפרשנות הזאת. קרול שזר בספר המון מהעולם המתמטי הדפוק שלו. אחד מהעברות היותר יפות של הספר למדיה אחרת בעיני הוא American McGee's Alice.
הארטווק כל כך יפה והרעיון כל כך טוב. אליס בסיפור היא נערה שאיבדה את שפיותה בגלל טראומה והמסע בארץ הפלאות הוא התמודדות שלה עם דמויות מבוגרות מאיימות מהמציאות.
אבל משום מה לתעשיית משחקי המחשב קשה ליצור משחקים ברמה בוגרת ואיכותית של קולנוע.
נקווה שככל שהתעשייה תתבגר כך הם יצלחו יותר. כעת מעט מאוד משחקים באמת ברמה שכיף לבחון אותם.
אז אני לא לואיס קרול. אני לא מתמטיקאי או פילוסוף גדול. אני בסך הכל מבצע פה רפרנס. אבל זה מייצג נאמנה את מה שאני עושה פה. צניחה למחילת הארנב. בוחן את העולם שבמוח שלי.
שינוי שני הוא שהתחלתי להשתמש בו בקלפי טרוט. שמעתי שיש פסיכולוגים שמשתמשים בהם כדי להוציא ממטופלים מה מפריע להם. רעיון חכם. אימצתי לעצמי קצת. קיבצתי מספר קלפים שאני הזדהיתי אליהם וכשהם מתחברים אני מכניס אותם.
פה למשל השתמשתי במרכבה כי היא מסמלת מאבק למודעות עצמית שלפעמים מצליח ופעמים רבות נכשל.
לדוגמה כשאני כותב מה אני מחפש מהבחורה ומבין את הסיבות לזה.
רואים? כיף ^^
כעת ניגש לאימון של היום.
היום ראיתי שלוש דוגמאות מצוינות לכך שאומנויות מודרניות מאוד חלשות ביחס לקלאסיות.
האימון התחיל ברנדורי מול שני יריבים. עבודה מול מספר אויבים היא משהו שעשוי ומניסיוני קורה הרבה ברחוב. זו עבודה שונה. אתה צריך לפתח מודעות גבוה לעולם מסביבך ולדעת לנוע טוב מאוד בין מספר אויבים. אסור להתמקד בטכניקה אחת.
בזירה אין לך את זה כמובן. אתה עובד מול אויב אחד ולא יכולים להפתיע אותך מסביבך.
זה המשיך באימון קראטה בעבודה עם סכינים. גם משהו שבאומנויות זירה אין. אני ראיתי גם שלקראטה-קה שהתמודדתי איתו היו קשים להתמודד עם זה. הוא עבד מאוד על קווים ישרים.
אני כבר לא בטוח אם זאת בעיה שלו ספציפית בטכניקה או כוללת להמון קראטה-קה. הוא ברמה גבוה בקראטה. חגורה שחורה ומאוד מנוסה. אני לא מבין אז למה הוא עובד כך. ייתכן שאייקידו מציע פתרון יותר טוב מול נשק?
הרבה פעמים באייקידו מתייחסים לעבודה מול נשק ועובדים מולה. הגיוני, אייקידו היא אומנות שמקורה מעבודת טאי ג'יטסו מול נשקים (מול סמוראי חמוש). זאת עבודה לא קלה בכלל. היום למשל עבדנו מול חרב. בגלל הטווח הארוך של החרב והטווח הקצר של האייקידו-קה הוא צריך לעבוד מאוד על טיימינג. טיימינג דורש קריאה ותגובה מהירה של היריב. זה דורש תודעה ריקה לחלוטין שמתמקדת רק בהווה. זה קשה לי לאחרונה כי המוח שלי מפוזר. שיר טוב ששמעתי, הבחורה, הבחורה מהטינדר, הנער?! ובום אתה מקבל בראש.
לבסוף קאטות. תירגמנו מספר קאטות בצורה עצמאית. אני ובן זוג עבדנו על פינאן סאנדן. מה שמעניין בקאטות קראטה ובפיננים במיוחד הוא שהעבודה מתחילה מעמידת רחוב שגרתית והתגובה פשוטה ומהירה למצב בו אתה מופתע. עוד עבודה שלא נמצאת בקרבות זירה.
אתה לא מופתע בזירה. אתה לא צריך תגובה רפלקסיבית פשוטה. בקראטה אתה כן צריך ואתה רואה את זה המון בקאטות. בפינאן סאנדן במיוחד. יש חלק של חסימות מאוד פשוטות ומאוד מתאימות לעבודת רחוב.
ניקח גם את האימון שלי מהסופ"ש בו לימדתי את אחי.
מישהו אמר לי פעם שאייקידו לא מתאים לצעירים כי הוא דורש סבלנות רבה. יש בזה אמת מסוימת. צריך אופי מסוים כדי ללמוד אייקידו. אני אבל מחייב את אחי ללמוד ולכן הוא לומד. והוא לומד לא רע.
זה מעניין לראות מקרוב את הצעדים הראשונים של תלמיד.
כפי שכתבתי, טאי סאבאקי עובד המון על תיאום של הגוף. ברמה שלי אני רואה את זה במיוחד. תיאום של הנשימה, האגן, הרגליים והידיים לרמה מקסימלית. אבל אני נזכר מהעבודה של אחי שזה חזק מאוד אצל מתחילים. מתחילים בדר"כ לא מבינים שום דבר של תיאום של הגוף. היד, הגוף והרגליים פועלים בצורה עצמאית לחלוטין זה ביחס לזה. זה חלש מאוד.
מעניין לראות אותו מתקשה לבצע תנועות בסיסיות מאוד בגלל זה ולבצע טכניקות טוב. הוא ילמד אני מניח.
עוד משהו מעניין הוא הפחד מכאב. אתה מאבד אותו אחרי זמן מה. הוא מחליש אותך מאוד. כשאתה פוחד אתה לא מסוגל להתקרב למתקיף. אתה חזק ביותר כשאתה נמצא ליד מתקיף בנקודות שהוא לא מסוגל לתקוף אותך או לשחרר התקפה חזקה. משם יש לך נקודות טובות לטכניקות והתאכזרות. מפחד אנשים נעים אחורה כשתוקפים אותם מה שמחמיר את המצב שלהם.
זה מעניין האינסטינקט הזה. הוא כל כך גרוע וכל כך מושרש בנו. אומן לחימה טוב מתנתק מכל הפחדים, השאיפות והאגו.
באומנויות לחימה יש אימרה: "הקרב הכי קשה שלנו הוא עם האגו שלנו". הוא באמת יריב חזק.
נסיים עם המפלצת שבתוכי. חלמתי חלום הלילה. הייתי נזיר שאולין מבוגר ומנוסה מאוד. אומן לחימה מושלם. התנתקתי מהמפלצת בתוכי שגורמת לי לאבד שליטה ולפגוע באנשים בהתלהבות של הרגע. תפס אותי מישהו עם האגודל והזרת על שתי הרקות בראש ואמר לי שהוא הולך להוציא ממני את החיה שוב. שנינו ידענו שעם הידע שלי במידה ואפסיק לרסן את עצמי אני אהיה נורא.
תפסתי את ידו, הכנסתי לו אגרוף בכבד עם היד השנייה והתחלנו ללכת מכות. הוא באמת שחרר ממני בהדרגה את כל הכעס שלי.
זה מפחיד אותי כי אני יודע שאני לפעמים מאבד שליטה ופוגע במתאמנים איתי.
היום כשהפלתי חגורה לבנה לרצפה גרפתי את הפנים שלו מטה. הייתי רגוע ורך אבל זה היה יכול להסתיים בטרגדיה.
בקראטה דחפתי ברכייה למישהו לפיקה של הרגל ונתתי לו אגרוף לשיניים.
בלהב הרגע.
אני חייב לרסן את עצמי יותר. אבל זה חלק ממני. וזה חלק עם המון כיף ואדרנלין. קשה להתנתק ממנו.
אז זה היום ^^
לילה טוב פיפול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה