אני עצוב... ענה השועל, כי אינני מאולף II שיחה בדיונית

יושב על גבעה, מסתכל על העיר שלי ושותה בירה. הוגארדן. היא בא מאחורי, מתיישבת גם. אני נותו לה את הבירה.
"לא, לא בא לי לשתות"
"קחי"
היא לקחה. הוצאתי בירה נוספת מהתיק בשבילי.
"איך היה בחו"ל?" היא שאלה.
"בדיוק איך שציפיתי שזה יראה.
משהו שם לא בסדר. מין אופוריה מעורבת בהזיות. לא מציאותי, בומבסטי."
"מילים גדולות."
"איך שנכנסתי לבית ראיתי את סבא שלי על הספא מטושטש אחרי שאכל יותר מדי שוקולד שמח. תוך שנייה נסעתי עם בן דוד שלי על הכביש המהיר במהירות מטומטמת. שנינו התיישבנו בבית שלו על בירות והוא גילגל לעצמו מריחואנה 'רפואית'. אחרי זה הלכנו לאכול המבורגרים זולים וחזרנו הביתה. שתינו שוב וצפינו בטלויזיה. היה שם וויכוח מטומטם ורגשי יתר על המידה. אבל לא רגשי נורמטיבי. כהה חושים ואפטי. כולנו צפינו בטלויזיה מנותקים מהמציאות ושיחקנו בקונסולה בזמן ששלושה אנשים משתגעים.
אכלנו ארוחת שישי ואז הם הלכו לשתות בבית של בן דוד שלי קוקטיילים מטורפים."
"נו מה אתה רוצה? אתה בחופשה."
"אני לא נהנה מזה. אווירה ריקנית מתוכן או מחשבה אמריקאית."
"תפסיק להיות כוסית. אתה כל הזמן משתכר בארץ. לפחות תהנה מזה."
"אני משתכר צלול בארץ. אם זה בדיכאון, בשמחות או סתם לכנות.
זה מצחיק כי גם כשהייתי מעורפל שם דיברנו על פילוסופיה ואז דיברתי עם מישהו אחר על היי טק"
"רק אותך זה מצחיק"
"אבל זה כאילו... גם כשהאווירה שם מזויפת, הם נוגעים בדברים אמיתיים וחכמים"
"אני חושבת שאתה סתם מחפש סיבות לשנוא את המקום"
"יש סיכוי. בן דוד שלי בפירוש פחות בוגר ממני. הוא בן עשרים ושש עם תואר בפילוסופיה. הוא לא בא לנחם כשהוא רואה שמישהי קרובה אליו נפגעה.
הם כן עושים שם סמים ושותים גם בלעדינו בכמות לא הגיונית.
והאוכל... עד עכשיו לא אכלתי פה טעים. יש המון מהאוכל אבל הטעם לא טבעי.
הכל פה עשיר. אפילו האסלות. את יודעת כמה מים יש באסלה האמריקאית? כאילו הם לא מבינים שזה בזבוז מים מתוקים."
"טוב, עוד מעט אתה חוזר ונוכל להנות שוב ואתה תוכל לעשות דברים שאתה אוהב"
"את לא מבינה טליה... אני פוחד להיות כמוהם. אני יודע שאני רוצה לעבור לגרמניה אבל קשה שם יותר ויש לי הזדמנות מעולה בקליפורניה. אם לא אקח מפחד אשאר פה וארקב פה ואם אקח אסתכן בלהיות עוד אמריקאי לבן שהמוח שלו נרקב עם סדרות סוג ב, אוכל סוג ג ומגבירי מציאות שיעלו את שניהם לא'. דיונים בפילוסופיה,  כלכלה ופוליטיקה שמרגישים מאוד אמיתיים ומנגד מנותקים מהמציאות"
"אז תיסע לגרמניה. אני לא דואגת לך, אתה יודע שאתה חכם."
"אם לא הייתי יודע שאת נמצאת רק בדמיון שלי זה היה ממש מנחם אותי עכשיו"
"גם אני במציאות חושבת את זה."
"יכול להיות. כן, זה קצת מעודד אותי. אבל אני לא יכול להתנער מהפחד הזה"
"זה טוב, ככה לא תעשה את זה"
חייכתי. שמתי ראש עליה. "תודה."
דיברנו על משהו אחר שהיא בחרה. מקווה שעזרתי לה או לפחות שמעתי אותה באיזו בעיה בחייה.
"טליה, בואי נתנשק"
"תפסיק עם זה."
"רק פעם אחת."
"יש לי חבר!"
"אני צריך לדעת איך זה מרגיש"
"ועוד אחרי מה שכתבת בבלוג שלך? נחצה פה ממש גבולות. למה אתה רוצה כל כך?"
לקחתי שלוק מהבירה.
"את יודעת, יש היפוטזה שאומרת שהיקום שלנו הוא הולוגרמה דו מימדית ואנחנו חיים באשליה שהוא לא כי אנחנו חיים בסקאלות וברמות אנרגיה קטנות"
"מה אתה רוצה לומר בזה?"
"תחשבי על זה ככה, יש סיכוי שכל הדבר המשוגע הזה הוא בסך הכל דגם עלוב של משהו משוגע, קסום ויפה אפילו יותר שמכיל את זה.
כל אישה שאני פוגש שאני אוהב היא צל של אותה בחורה שבראש שלי. אותו אדם מורכב ומדהים וכל הולוגרמה שלו מורכבת, יפה ומדהימה מכל דבר אחר שאני חווה.
גורם לך לרצות להתעסק באותו צל ולא בגוף עצמו שהוא משקף ולחקור את כל מה שאתה לא יודע עליו.
אני לא מעוניין בך. אני מעוניין באותה בחורה ובסיפור שאני הולך לרקום אותה. עצם זה שהתחלנו ברגל שמאל אומר שאת לא היא. איתה יהיה סיפור מטורף.
אבל את קרובה אליה. לפחות לטעום, לדעת איך זה מרגיש לחוש מישהי שאתה באמת אוהב ולא חש לה שום תיעוב או בחילה."
"אתה יודע שאין עדיין שום סיכוי?"
"כן, ברור ברור, אני סתם חולם בהקיץ.
את יודעת... אמרו לי שרצית שאנשק אותך כשבאת לבית שלי.
חשבתי שאני לא אמיתית, למה שלא תשאל אותה?"
"מה את מתנקמת בי על מה שאמרתי קודם?
היא תאמר מה שאני אמרתי ומה שאת תאמרי. אני אפילו לא צריך לשאול אותה ולא כדאי. היא פשוט תשיב 'מי שאמרה לך את זה מטומטמת"
"אז למה אתה מעלה את זה?"
"אני פוחד שאני לא נועז מספיק. שחסר לי ביטחון. אני פוחד שזאת הסיבה שאני מפספס את הרכבת כל פעם מחדש וכשהבחורה תגיע אפספס גם אותה. כי לא העזתי"
"זה יכול לקרות"
"נכון. זה למה אני מנסה לפצות על זה עכשיו בכך שאני נועז יתר על המידה עם קשר מת. אני גם צריך לתרגל את זה עם נשים שאני לא אוהב קודם אבל אני לא מסוגל לגשת אליהן"
"מה יהיה..."
"אני באמת לא יודע."
דיברנו עוד קצת. צחקנו.
"קניתי לך מתנה שם."
"חשבתי שאתה לא קונה"
"תמותי"
נתתי לה את הקופסה. זה פסל ממדפסת תלת מימדית של השועל מהנסיך הקטן. חרוט עליו הציטוט שלו מהספר.
התחבקנו בצורה אפלטונית. היא אהבה אותו. ידעתי שהיא תאהב אותו.
יותר ממה שאני רוצה אותה או את הזוגיות אני רוצה לראות אותה שמחה. גם אם זה אומר שאני קונה למישהי שאני לא חבר שלה מתנות או אפילו שהיא שימחה כשהיא מזדיינת עם גבר אחר.
העיקר שתהיה שמחה.