מי הגבר שאני מחפש בגריינדר?
רגיש, עדין, אומנותי ומבוגר. חכם, דעתן ויודע להנחות ולגרום לך להרגיש כילד, כתלמיד.
בן שלושים לערך. לא מייחצן את ההומוסקסואליות שלו עם סטריוטיפיות מוגזמת.
כשאני חושב על הבחורה אני מדמיין אותנו צועדים ברחוב שלובי ידיים. כשאני מדמיין אותי עם הבחור אני מדמיין אותנו מסתכלים ממרפסת של מגדל גבוה על העיר, מהרהרים על תפיסות העולם ועל הזוגיות שלנו.
אני מנחש שזו זוגיות יותר שכלתנית.
אם נחזור על שכתבתי קודם, הגוף יודע מה הוא רוצה בדרך כלל אם לא תמיד. הוא פועל גם לפעמים בניגוד לרצוננו כדי להשיג את זה.
לא חשבתי היום כשהתבדחתי עם הנרקסיס שאני אדחוף לו פטיש לראש שוב ושוב עם מומנט עוצמתי כי אחזיק את הפטיש מהקצה. אני מניח שהוא גם לא חשב כשהתבדח איתי שאני צריך לפתור אלגוריתם כדי לתקוע מסמר.
עשינו את זה מתוך צחוק כי הגוף רצה.
על ההצבעות של הגוף, ההחלטות שלו, אנחנו מלבישים ראציונליזציה.
אני מסביר שהוא פגע באגו שלי כשצחק על שכלי ולכן התבדחתי על זה (ושנינו צחקנו) ושהוא צחק על השכל שלי כי הוא ראה אותי קורא ספרים ביומיים האחרונים ועוזר למישהו במתמטיקה ומביע דעות נבונות בשיחות עם אנשים אחרים וזה פגע בתדמית של האדם הכי חכם בחדר שטיפח.
אז הגוף מצביע על משיכות מיניות מסוימות. הראציונליציה נעה בין משיכה מינית לגברים (ומכלול הסברים למה אני מצביע לכיוון הגבר הספציפי שציינתי הקשורות למכלול ביולוגי, פסיכולוגי ותרבותי) לבין משיכה מינית לנשים ופשוט פאסיביות המחפשת התפרצות.
מה מהם זו התשובה? לא יודע. אני לא קורא את הגוף שלי מספיק טוב.
נראה אחרי התנסות אני מניח.
מה שמעניין זה לראות איך אני מצביע לכיוון זהה בין הגברים והנשים. הבחורה נוטה לכיוונים גבריים. דעתנות ווכחנות. אני רוצה ללכת על הבהונות לידה כי היא יודעת לכעוס כשאני עושה משהו מטומטם אבל היא מפצה על כך עם אהבה גדולה. הגבר מאוד חכם אבל הוא לא פאתוס. הוא רגוע.
אנדרוגיניות לסיכום. מה אני מחפש לעזאזל?
בשתי השיחות החשובות בהן גיבשתי את הגבר שאני מחפש הגעתי למסקנה נוספת. טל וקידו הם שמות הגברים באפליקציה. אהבתי אצלם שחיפשו קשר ולא זיון. הגברים שרצו פשוט להזדיין דחו אותי. אני לא רוצה להיות איזה חור לאיזה שפן עצבני.
מה שאני מחפש זה קשר.
זו מסגרת שמאפשרת לבחון את המערכת ואת הגבולות. מערכת בה אתה לא עם זר וחש בנוח. אתה לא חייב להציע סקס בפגישה ראשונה.
אז מקסימום אני אגלה שאני לא חש אליו כלום ונחתוך שם. זה יהיה מעניין אם אמצא את זה.
זה קטע שאני כותב על זה הרבה עכשיו.
חשבתי על זה לפני וידעתי שכשאני חוזר ארצה אני מתחיל לחפש. אבל העובדה שכתבתי על זה פה גרמה לי לחשוב על הנושא יותר.
מרגע לרגע הזהות שלי מעורבת בבלוג הזה יותר. יותר ויותר כנות. יותר מודעות.
מעניין לעניין, בעל הדירה שלנו רוצה למכור אותה למישהו. זה הכניס את הבית לעומס ולחץ. אי ודאות. האם היא תימכר? האם נצטרך לעבוד או שהוא ישכיר אותה לנו? איפה נמצא עוד דירה במחיר ככ נמוך?
הייתי צריך לעודד את אחותי שבכתה. האחד שלא חש רגשות. שיכול לנחם את כולם.
היא בלחץ כי סיימה לפני מספר ימים צבא והתחילה ללמוד ולעבוד קשה וזה מכניס אותה ללחץ
האמת הם צודקים. אני שמח מדי מכדי להיות עצוב כעת. אני לא חושב שמעבר יהיה כל כך קשה.
יכול להיות שאני מנתק את עצמי מהפחד. מי יודע.
לבסוף המשעשע. היום הגעתי למסעדה בה אני אוסף את הציוד לבית האבות בו אני עובד והתנהלה השיחה הבאה:
"וואו הייתה בקליפורניה?"
"כן"
"מגניב. הייתה ביוסמטי פארק?"
"מה יש לעשות ביוסמטי?"
"אחד הפארקים היפים בעולם. ממש ירוק שם."
"לא"
"ובסיקספלקס?"
"לא."
"עשית סמים שם?"
"לא. השתכרתי"
"להשתכר אתה יכול גם כאן.
בלוס אנגלס הייתה?"
"לא"
"אז מה עשית שם?!"
"השתכרתי."
ובכן... זה נכון. אבל גם נסעתי לסטנפורד ונהניתי מהמוזיאון המדהים ביותר שביקרתי בו לאומנות לדעתי, הייתי בגוגל, נסעתי למוזיאון המחשבים, ראיתי חלקים גדולים מסן פרנסיסקו. אבל לא הרגשתי בנוח לספר את זה. זאת לא חופשה שנהנים ממנה בדרך כלל ואני משתדל שלא להחצין את זה שאני אוהב דברים כאלו. האם אני חש בושה בזה שאני חושב שאני חכם? כן ולא.
מחשבות על המשקית...
הממ...
חלום משונה בו אנחנו מדברים על הזוגיות שלי עם מישהו והיא מדברת על זו שלה עם מישהו.
לא חשבתי עליה ארבעה ימים. מה אני חושב כעת?
טוב אני כועס עליה. זה לא רצוני. פשוט קיים.
מאוכזב קצת עצוב אבל בסך הכל? נע עם זה באפטיות. קצת חוסר עניין אפילו.
ביומיום אני עוסק בעבודה מדיטטיבית, קריאה והאומנויות שלי. גם בבני אדם. מנסה לדבר איתם, להבין אותם, לקרוא אותם ולהתחבר אליהם.
סגרתי בשני וזה הגיע למצב בו מישהו סיפר לי על העובדה שהיה נימפומן לתקופה. גרמתי לו להבין שזה נבע מהצורך לפצות על פגיעה בגבריות שלו.
הוא התחיל לתמלל את עצמו. לספר לי על בעיות ביטחון עצמי ועל המרדף לנשים שגבל בהתמכרות או ציד.
אחרי זה נלחץ ושאל אם אני מנסה לנתח אותו.
צחקתי ואמרתי שכן.
המשחק שלי עם העולם השתנה.
והחייל הבודד. אני רוצה לחכות עם כל החלטה כספית עד שיתברר לי במה אני עוסק כעת. אחרי זה התקווה היא 4000 לחיילים ו5000 לאימונים והשאר לשיעורי נהיגה.
אם נעבור דירה לאחת יקרה אצטרך להשתתף כנראה במחיר וזה יהיה מאוד לא נעים.
אני מקווה שאתן לפאסיביות לפרוץ מהפנטזיה בלי לחוש בושה.
להיות על תקן "חבר הומו" של מישהי רק כדי להפיג את זה.
ובפורקן קיצוני זה לראות מה יחסי עם גברים ונשים. מה אני רוצה להיות ולאן אני רוצה ללכת.
אני גובל בין לרצות להתעלם ואפילו להביע כעס על המשקית לבין לרצות להתידד איתה.
אני רוצה לדעת איפה אלמד בעתיד. בגרמניה? איפה שם?
אני רוצה לקבל זמן לעצמי ללמידה של פילוסופיה ומתמטיקה. עולמות שהשכחתי ואני צריך את הזמן אליהם. יותר משאני צריך סקס.
אני רוצה למצוא את הבחורה.
אני רוצה למצוץ לגבר רק כדי לדעת מה זה גורם לי להרגיש... טוב? רע? גועל? בחילה? אקסטזה? לחבוק גבר במיטה...
ולזיין אישה שוב. כזאת שאני אוהב. כזאת שנתלית בגופי כאילו הוא מקור כוחה.
אני רוצה לכתוב ספר. סקיצות רבות עפות בראש אך כלום לא מושלם.
אני רוצה הכרה בבלוג הזה ובדעותיי. לעורר דיון ציבורי. שיבקרו אותי. שיאהבו את מעשיי.
הדעות עוד לא בוגרות אך ארצה שהן יחדרו.
אני רוצה להתאמן שוב. כל יום. לחזור הביתה ולהתיישב עם תה או ויסקי או ליקר חם וטוב וספר מצוין.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה