לפני יומיים:
יושב בסנטנה מחוץ לבית קפה. השמש מאירה חזק, האנשים עוברים ברחוב, יום קיצי מהנה. ענדתי את משקפי השמש שלי. היא התיישבה מולי. שמלת קיץ כחולה, סנדלים עם עקב ומשקפי שמש. בחורה כלבבי.
הזמנתי לשנינו קפה.
"אוהבת?"
"כן, נחמד פה"
"ככה חשבתי."
"נו, אז עוד פעם פקל 3 בבוקר?"
"היום 4 בבוקר."
"מה הפעם?"
הרמתי את משקפי השמש מעל העיניים וחייכתי.
"למה צריך להיות משהו בשבילי לדבר איתך? אולי אני סתם נהנה לדבר?"
היא הסתכלה עלי עם חיוך. עשינו את הדבר הזה כבר.
"תסתכלי על הקפה, לא מפריע לך?"
"מה אמור להפריע לי?"
"את לא רואה את הבועיות הקטנות בתוכו? זה אוויר. ההקצפה פה לא הייתה טובה. גם הקצף עצמו נראה חרא ואם תטעמי לא תרגישי שכבות מאוד מופרדות של קצף, חלב וקפה. הכיף הוא שהם משולבים.
זה הקפה הכי טוב ששתיתי פה. יש להם אחלה מרכיבים לקפה טוב ואפשר לטעום את זה. בכל זאת זה נחשב לבית קפה יוקרתי. אבל אמריקאים לא מבינים כלום בקפה. זה היה מקבל בעיטה בישראל. בסטארבקס זה אפילו יותר גרוע. הם לא יודעים להקציף בכלל. אין להם שליטה גם על הזווית והטמפרטורה של הסטימר. המטרה היא לגרום להם להקציף כמה שיותר מהר כדי שהם יוכלו להגיש כמה שיותר מנות וזה יוצא להם חרא."
"יום קשה אני מבינה."
"סתם דברים שאני מסתכל עליהם. האווירה הייתה בסך הכל קיצית כמו עכשיו.
עלה שוב העניין של המטאדור"
היא הסתכלה עלי בדאגה.
"חשבתי שניצחתי אותו כשלמעשה זאת רק הייתה אשליית שליטה.
המבורגר ששקל פאונד עם צ'דר וגבינה צהובה, ביצת עין, שמנת, דבש ורוטב בארביקיו. חשבתי שהאתגר היה לסיים אותו ואז הוא ניסה לרצוח אותי מבפנים."
"אתה אידיוט"
"קצת. בכל זאת, לא נהניתי מהיום כמו שנהניתי מאתמול בבוקר. אני ממש רוצה לשחזר את האווירה של הבוקר ההוא. חזרתי הביתה בכלל מצוברח."
"ולמה כל זה?"
הסתכלתי לשולחן ושיחקתי עם משקפי השצש ולבסוף הרכבתי אותן על העיניים.
"אני חושב שיש קשר לחברת האנשים שהייתי איתם. לא נהניתי איתם. אני נהנה לדבר איתם על דברים מסוימים אבל לא היה לי את הפורום לזה. בן דוד שלי היה דביק עם אחים שלי הקטנים והקניט אותי כמו בן חמש ובת דודה שלי מאוד הייתה מעוסה רוב הזמן.
אני לא יכול פה להיות עצמאי בשום צורה. גם כי אני לא מכיר את הטריטוריה אבל במיוחד כי אין לי רישיון נהיגה ואין פה תחבורה ציבורית נורמאלית וזה משגע אותי אחרי שנה שבה עשיתי הכל לבד.
רציתי פשוט לשבת בבית קפה לבד. בלי אף אחד. ככה הייתי ממש נהנה."
"אתה יודע אבל שאתה שונא בני אדם. למה אתה נותן דווקא לדברים המפגרים האלו להיכנס אליך?"
"לא יודע. אני מנסה שלא. מהקפה די נהניתי למרות שהוא חרא ומההמבורגר הרגשתי כאילו אני בגן עדן.
עו
היום:
ובכן הדברים השתנו והאמת נורא נהניתי מהיומיים האחרונים. הבנתי שהבעיה אז הייתה שהרגשתי שלא סובלים אותי שם אז פשוט החלטתי לקרוא ספרים ולהיעלם. דיברתי עם הפסיכולוגית והסתדרנו אבל. הבעיה הייתה הגיונית. אני טיפוס דעתן. אני מרסן את זה רוב הזמן כי היה לי פעם ריב ממש גדול על זה עם הידידה. אני פשוט מכור לדיונים ולציד הזה. אני מרגש את המח שלי מדגדג ורץ בזמן שאני מנתח טיעונים ומסקנות וזורק תשובות. בן דוד שלי חושב כמוני. אז ברגע שהוא התחיל לדון איתי זה התחיל אצלי שוב את היצר הזה מה שעשה אותי בלתי נסבל.
מעניין לעניין, ביקרתי היום בשתי חנויות ספרים.
בתוספת של שני ספרים של לייבניץ, אגד של כתביו של דקארט, אגד כתביו של מקיאוולי, ספר חמוד על מוסר שמצאתי פה בעליית גג והמדע העליז של ניטשה שקונים לי כמתנה, רכשתי ספר אחד בפסיכולוגיה, את זן ואומנות אחזקת האופנוע ושני ספרים באומנויות לחימה. בקיצור, אני מכור לספרים ואמות השנה כנראה מעומס. זה בלי לציין עוד שלושה ספרים שאני הולך להוריד.
החנות שהייתי בא ממש מייצגת את ארהב בשבילי. היא הייתה ענקית. לא בסקאלות בארץ. אני לא מאמין שאני מתלונן שאין לי מה לקרוא אחרי שאני רואה את הכמויות שם. ארץ האפשרויות האין סופיות. אתה יכול ללמוד ולהתעמק בהכל. לצנוח בזה פשוט. אני משוכנע שהייתי מוצא ספר על השיטות האופטימליות לחיטוט באף אם הייתי מחפש די הצורך. במקום שיש היצע כל כך ענק יש גם צורך עז לכל אחד לשווק את עצמו. כותרות מגרות ותיאורים מעניינים. במקום שיש המון ביקוש יש מגוון מטורף. כל נושא מול העיניים שלי. האמת שזה גם אחד הפחדים שלי. כתבתי פה על ספרייה עצומה והחיפוש העצמי שלי בה. אני פוחד להגיע למצב של טירוף פנימי. המוח שלי עשוי להגיע לרמות האלו. לחקור כל כך עד שזה נהיה אובססיה שלי ואני מתחיל לאבד את הדעת. זה מה שקרה לבן דוד שלי האמת. הוא איבד את עצמו בעולם הפילוסופי עד שהתחרפן. אם לא אזהר ואציב לעצמי גבולות, זה יהיה גם סופי. מספר לספר, מחשבה מופשטת יותר ויותר, התעסקות יותר ויותר קטנה עד כלום בענייני חול. בידוד עצמי והתחרפנות.
מה שכן, אני כן שוקל להשקיע שנה אחת אחרי הצבא בלמידה אינטנסיבית ואימונים אינטנסיבים. נראה עד כמה אקח את זה רחוק.
דבר מעניין שחשבתי עליו שם זה כמות הספרים שמתיימרים לחפש משמעות לאדם. אני מבין את הצורך. הדתות הן הדוגמה הפרמטיבית ביותר לזה. הן ממש הכתיבו לך איך לחיות ומה מותר ואסור. החליפו את זה שני דברים. מדע ופילוסופיה, שאנשים רבים משתמשים בהם לחיפוש משמעות. המון בפסיכולוגיה ופילוסופיה. העניין הוא שהם לא מעניקים תשובה קלה ודורשים התעמקות כמעט חולנית. אנשים יכולים לאבד את עצמם בחיפוש משמעות בספרי פילוסופיה. אחר אנשים שיכתיבו להם דרך חיים.
ואז יש דתות ניו אייגיות. בולשיט כזה או אחר. בדרכ הם לוקחים דתות ישנות בעדיפות לאסיאתיות ומעדכנים אותן קצת. אתה שומע שם המון על טאו ועל זן כשבפועל הן פשוט אותו בולשיט ישן.
מעניין לעניין לעניין, התחלתי לכתוב קטע חדש. אני קורא לו בגידות. ההתעסקות היא בבגידות בערכי מוסר ורצונות עילאיים למען האסור. אם זה נשים, דתות או כסף.
פרויקט מאוד מעניין שלקחתי עלי. יהיו שתי דמויות ראשיות שאחת מהן התחלתי לכתוב. יצחק. על שם מחבת שאני מכיר. הוא הפן בי שבגד באמונות מבית אביו וחזר בתשובה רק הפוך. הוא ייצא בשאלה. קצת הרבה שונה אבל אני מנסה לקרב אותו לנושא בכל זאת. הבעיה עבורי בלעשות כן הוא שמסתמן עבורי כי הדחקתי המון מהחזרה שלי בתשובה והטקסט עצמו מצריך ממני ידע בהלכות.
דבר אחד שלימד אותי המחבת שלי עוד זכור לי היטב. שאלוהים הוא האב המקורי שלנו ולכן כבד את אביך ואת אמך קשור גם אליו. לכן, מותר לזלזל או לשקר להורינו אם זה עבור אלוהים. אני זוכר שאלות שהטרידו אותי והתשובות שלו לא סיפקו אותי אבל גם קירבה חזקה אליו. היתלות אליו ממצוקה.
הדחקתי מסתבר גם מעשים שלי. בן דוד שלי אמר לי שניתקתי ממנו קשר אחרי שכתבתי לו בפייסבוק שהוא רוע טהור ושהוא צריך לחזור בתשובה. הדחקתי את זה לחלוטין. אבל זאת לא הסיבה שהתנתקתי ממנו כנראה. הסיבה היא כזאת: הוא הסתכל לי לעיניים בחדר שלי ואמר לי שסמים זה נהדר וכשאוכל אצטרך להתחיל להשתמש בהם. ראיתי מה הוא ולא אהבתי את זה. שמן, מוזנח ומסומם. גם אם חביב ולבבי (כמה שתאום שלי יכול להיות חביב). הדבר הכי מצמרר עבורי הייתה העובדה שכל כך דמה לי. הוא התנהג כמוני בגיל שלי (13) והיה דומה לי.
זה העסיק אותי תמיד. כנראה שחיפשתי המון לעשות בדיוק ההפך ממנו כדי לברוח ממנו. זה עבד. רק עכשיו בסוף העשרים שלו הוא בונה את עצמו כשאני כבר עכשיו מאוד בקרקע ויודע מה יהיה איתי.
אני בחרתי בשם יצחק אבל גם מסיבה נוספת. אני מכיר יצחק מסיפורים ממישהו. אני מנסה להתחבר אליו כי הוא עובר משהו דומה לי ממה ששמעתי. מה שקרה לי פחות או יותר בעיני היא הפיכתי לדמות אב והטלת האחריות שלי לגידול הילדים ומימוש הפוטנציאל שלהם ואחזקת הבית כגבר הדומיננטי אחרי "מותו" של קודמי. דימיתי את זה בקיטסונה ובדמות המלך. אותו יצחק נפגע מאוד מכך שהיה צריך למלא תפקיד זהה. אני לא אתן לתפקיד לפגוע בי. אבל אני מפחד מכמות ההקרבה שהוא יצריך ממני שתוביל למפלתי. אני לא מאמין שאותו יצחק גם נדפק נטו מזה. אבל הוא לא מעניין אותי מעבר לצורך הזה.
הדמות השנייה תעסוק במודעות האתית שלי. גם יצחק יעסוק בזה. בתור יוצא בשאלה, כמוני, עלתה עבורו השאלה של מוסר בהיעדרות דת. דבר מאוד קשה להתמודד איתו. במיוחד כשאתה פסיכופת אינטיליגנט.
הוא יצטרך להפסיק לשקר למען המוסר שלו ויעשה את זה למען אנשים קרובים לו ובגלל תחושת נבגדות שלו.
הוא יעסוק בבגידה עסקית. ויתור על כסף והצלחה למען חלומות פשוטים ודלים.
בקיצור אני מאוד אוהב את הטקסט הזה שאני כותב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה