על אפולו ודפני:
"האל אהבה גם עתה: על חזה מתרפק הוא,
עוד את הלמות לבבה הפועם בגזעה הוא שומע -
אז ילפת למצבת העץ, יחבק, ינשק לה -
אפס העץ הדומם מתחמק מנשיקות האלוה.
סח אז האל: לא תוכלי עוד, הנימפה, להיות
לאשה לי - קדש יהי לי עצך"
כמה אכזר קופידון שאוהב כל כך לשחק עם בני אדם.
גורם להם להתאהב בנשים וגורם לנשים לא לרצות אותם.
מצב של אי נוחות רע לכולם. האישה מרגישה רע, רוצה להיעלם, להפוך לעץ דומם ונוקשה. משתמשת בגזע עבה כדי להגן על עצמה.
הגבר מנסה לפרוץ את המעטה כדי להתקרב לבחורה שכה משתוקק לה.
אז האובססיביות שלו מוצאת מקום אחר. דרך חדשה לקדש אותה. האם היא טובה יותר? ייתכן והיא הביאה לנו את סגולות עץ הדפנה אם אתם מאמינים ליוונים.
כנראה אבל שהביאה לנו פשוט את האמנות.
כמה טקסטים צפים בראשי.
אחד אני עוד כותב זמן רב. בחלקים. ייקח לו זמן לסופו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה