אז קניתי ספר לטיסה. 16 שעות באוויר ושעה באמסטרדם. איך אתה מעביר את הזמן הזה בלי למות?
אבל כמובן שלא סתם קניתי ספר לטיסה. מה אני בן אדם נורמאלי שעושה דברים סתם? יש פה איזה הסבר סופר דופר עמוק והרהור על החיים או משהו.
זה ספר בפסיכולוגיה. ספציפית חלקים ממנו על הבעייה הראשונה. יש עליה המון ספרים אבל מעט טובים.
כשקניתי את הספר חשבתי לעצמי שהמון זמן לא רכשתי ספר בפסיכולוגיה. למה התחלתי בכלל להתעניין בנושא? הבעיה השנייה צצה פה שוב.
הספר הראשון שלי על התנהגות היה על שפת גוף.
הבנתי כבר כשהייתי קטן משהו חשוב: אני מזעזע בכל הנושא הרגשי וחזק מאוד בחלק האנליטי שלי.
אמא שלי זיינה את המוח הרבה על EQ בבית ועל כמה שזה חשוב וייתכן שאפילו יותר מIQ. היא טועה-צודקת. כישורי אנשים חשובים להצלחה אבל הם לא הדרך היחידה ואני לפחות מאמין שברמות הגבוהות בלי IQ גבוה אתה כלום.
מי שמרוויח המון כסף זה אותם החברה האינטיליגנטים מאוד.
אבל כן, בשלב מסוים זה חדר לתוכי שהועבדה שאני קורא אנשים כמו סינית תהיה בעיה רצינית. ידעתי גם א הכוח של המדע. חשבתי לעצמי, אם אדע את התיאוריות המדעיות בחקר האדם, אוכל לשלוט על החלק הרגשי בלי להיות טוב בו. אנהל אותו בעזרת החלק השכלי.
וכך היה שחדרתי לעובי הקורה ובהדרגה הבנתי גם שזה לא כזה פשוט.
כלומר, חלקית אני מיישם את זה, אבל יש גבול לידע שלי ויש כוח עוצמתי לאינטיליגנציה רגשית.
הבנתי גם שאם לא תהיה לי אינטליגנציה רגשית, לא אוכל לנצל את המקסימום של השכל שלי כי רגשות לא טובים יפריעו לו.
בשלב מסוים הטיתי את נושאי המחקר שלי למגדר. זאת תופעה שתמיד עניינה אותי. הזהות המגדרית שלנו מאוד דומיננטית בחיינו. תחשבו על זה שאוכלוסיית העולם חצויה לחלוטין על ידי לחצים סביבתיים שונים שמניבים התאמה שונה לחלוטין של האישיות. אפשר לומר שהם מתמודדים עם תרבויות שונות.
והם בסדר עם זה. לא מפריע להם שהם סווגו כבר בתחילת חייהם. לרוב זה טבעי לחלוטין.
כמה מזה גנטי וכמה מושפע סביבה? כמה מזה ביולוגי וכמה נפשי ( אם בכלל אפשר להפריד בין גוף לנפש)?
חקרתי קצת גם את הבעיה הראשונה אבל במין מבט חטוף.
כעת אני חוזר לספרים אבל לא כדי לקרוא אנשים אלא כדי לקרוא את עצמי.
אז זה מה שהעסיק אותי היום קצת.
הבנתי השבוע את החשיבות שלי בהכנת הקפה כמו שצריך והיא אפס. כאילו, הקצפת חלב זו אומנות ואני ממש לא ברמת שליטה שאני מסוגל לצייר איתו, ליצור איזונים מושלמים בין קפה, חלב וקצף ולהכין מנות קפה מורכבות במיוחד אבל רוב העבודה של הבריסטה היא באיזון נכון של הלחצים של טחינת הפולים, הטמפרטורה של המים החמים בעירבוב, הריכוז של הקפה וכן הלאה.
זה חבל, הייתי רוצה ממש להתעמק בהכנת קפה.
אומנות הכנת הקפה זה פשוט דבר סקסי בעיני. יש שיאמרו שיין זה סקסי וגם אני אוהב יין אבל זה פשוט לא נכון. יין פלרטטני. הוא מושך אותך באף לכיוון הזה. הריח, הטעם, הצבע של המשקה. הכל משדר עידון, טוב טעם. רק כדי לשכר את שניכם ולהביא אתכם לשם. טוב, יין זה משקה סקסי. אבל קפה? קפה זה פשוט סקס. טהור.
אתה עולה לבית שלה לקפה, לא ליין. אחרי לילה אתה שותה קפה אספרסו טוב אצלה.
כל הקלייה, הריחות, ההקצפה, האנרגיות שהוא משחרר אבל הרוגע. זה משדר את התחושה הזאת. יש פה משהו פאלי. כמו שוקולד רק יותר טוב.
ממש נדלקתי בנושא.
התחלתי לקרוא על מתכונים ממש מגניבים עם קפה. עוד אתנסה.
בכלל, השבוע יש לי משמרות לכל יום חוץ משלישי שהיה מנוחה. אני ממש מבסוט מזה.
כשאתחיל לעבוד אבל במסעדה שלו אעשה את הכסף הטוב. זה גם יסתדר יותר טוב עם השעות של הצבא. המשמרות ארוכות אז זה יותר כסף. הבעיה היא שזה שבירה, אחד בלילה כל יום עבודה. מנגד, מדברים עם בן אדם שכל השנים האחרונות חזר הביתה מאימונים והלך לישון באחד וחצי.
הדבר שאני הכי אוהב בעבודה היא ההגעה אליה מהצבא. הכל ברבאק.
שלוש וחצי אני יוצא מהבסיס וברבע לארבע אני כבר צריך להיות שם.
רוכב באופניים שלוש קילומטרים בשמונה דקות, מתקלח, מתלבש, דוחף משהו לפה ויוצא בשלוש ארבעים וארבע מהבית. דופק ספרינט ומגיע לשם. זה לא שפוי ואיך שהוא אני תמיד מגיע על הכסכס. אני חולה על זה.
זה הכל לבינתיים,
לילה טוב אנשים.
אבל כמובן שלא סתם קניתי ספר לטיסה. מה אני בן אדם נורמאלי שעושה דברים סתם? יש פה איזה הסבר סופר דופר עמוק והרהור על החיים או משהו.
זה ספר בפסיכולוגיה. ספציפית חלקים ממנו על הבעייה הראשונה. יש עליה המון ספרים אבל מעט טובים.
כשקניתי את הספר חשבתי לעצמי שהמון זמן לא רכשתי ספר בפסיכולוגיה. למה התחלתי בכלל להתעניין בנושא? הבעיה השנייה צצה פה שוב.
הספר הראשון שלי על התנהגות היה על שפת גוף.
הבנתי כבר כשהייתי קטן משהו חשוב: אני מזעזע בכל הנושא הרגשי וחזק מאוד בחלק האנליטי שלי.
אמא שלי זיינה את המוח הרבה על EQ בבית ועל כמה שזה חשוב וייתכן שאפילו יותר מIQ. היא טועה-צודקת. כישורי אנשים חשובים להצלחה אבל הם לא הדרך היחידה ואני לפחות מאמין שברמות הגבוהות בלי IQ גבוה אתה כלום.
מי שמרוויח המון כסף זה אותם החברה האינטיליגנטים מאוד.
אבל כן, בשלב מסוים זה חדר לתוכי שהועבדה שאני קורא אנשים כמו סינית תהיה בעיה רצינית. ידעתי גם א הכוח של המדע. חשבתי לעצמי, אם אדע את התיאוריות המדעיות בחקר האדם, אוכל לשלוט על החלק הרגשי בלי להיות טוב בו. אנהל אותו בעזרת החלק השכלי.
וכך היה שחדרתי לעובי הקורה ובהדרגה הבנתי גם שזה לא כזה פשוט.
כלומר, חלקית אני מיישם את זה, אבל יש גבול לידע שלי ויש כוח עוצמתי לאינטיליגנציה רגשית.
הבנתי גם שאם לא תהיה לי אינטליגנציה רגשית, לא אוכל לנצל את המקסימום של השכל שלי כי רגשות לא טובים יפריעו לו.
בשלב מסוים הטיתי את נושאי המחקר שלי למגדר. זאת תופעה שתמיד עניינה אותי. הזהות המגדרית שלנו מאוד דומיננטית בחיינו. תחשבו על זה שאוכלוסיית העולם חצויה לחלוטין על ידי לחצים סביבתיים שונים שמניבים התאמה שונה לחלוטין של האישיות. אפשר לומר שהם מתמודדים עם תרבויות שונות.
והם בסדר עם זה. לא מפריע להם שהם סווגו כבר בתחילת חייהם. לרוב זה טבעי לחלוטין.
כמה מזה גנטי וכמה מושפע סביבה? כמה מזה ביולוגי וכמה נפשי ( אם בכלל אפשר להפריד בין גוף לנפש)?
חקרתי קצת גם את הבעיה הראשונה אבל במין מבט חטוף.
כעת אני חוזר לספרים אבל לא כדי לקרוא אנשים אלא כדי לקרוא את עצמי.
אז זה מה שהעסיק אותי היום קצת.
הבנתי השבוע את החשיבות שלי בהכנת הקפה כמו שצריך והיא אפס. כאילו, הקצפת חלב זו אומנות ואני ממש לא ברמת שליטה שאני מסוגל לצייר איתו, ליצור איזונים מושלמים בין קפה, חלב וקצף ולהכין מנות קפה מורכבות במיוחד אבל רוב העבודה של הבריסטה היא באיזון נכון של הלחצים של טחינת הפולים, הטמפרטורה של המים החמים בעירבוב, הריכוז של הקפה וכן הלאה.
זה חבל, הייתי רוצה ממש להתעמק בהכנת קפה.
אומנות הכנת הקפה זה פשוט דבר סקסי בעיני. יש שיאמרו שיין זה סקסי וגם אני אוהב יין אבל זה פשוט לא נכון. יין פלרטטני. הוא מושך אותך באף לכיוון הזה. הריח, הטעם, הצבע של המשקה. הכל משדר עידון, טוב טעם. רק כדי לשכר את שניכם ולהביא אתכם לשם. טוב, יין זה משקה סקסי. אבל קפה? קפה זה פשוט סקס. טהור.
אתה עולה לבית שלה לקפה, לא ליין. אחרי לילה אתה שותה קפה אספרסו טוב אצלה.
כל הקלייה, הריחות, ההקצפה, האנרגיות שהוא משחרר אבל הרוגע. זה משדר את התחושה הזאת. יש פה משהו פאלי. כמו שוקולד רק יותר טוב.
ממש נדלקתי בנושא.
התחלתי לקרוא על מתכונים ממש מגניבים עם קפה. עוד אתנסה.
בכלל, השבוע יש לי משמרות לכל יום חוץ משלישי שהיה מנוחה. אני ממש מבסוט מזה.
כשאתחיל לעבוד אבל במסעדה שלו אעשה את הכסף הטוב. זה גם יסתדר יותר טוב עם השעות של הצבא. המשמרות ארוכות אז זה יותר כסף. הבעיה היא שזה שבירה, אחד בלילה כל יום עבודה. מנגד, מדברים עם בן אדם שכל השנים האחרונות חזר הביתה מאימונים והלך לישון באחד וחצי.
הדבר שאני הכי אוהב בעבודה היא ההגעה אליה מהצבא. הכל ברבאק.
שלוש וחצי אני יוצא מהבסיס וברבע לארבע אני כבר צריך להיות שם.
רוכב באופניים שלוש קילומטרים בשמונה דקות, מתקלח, מתלבש, דוחף משהו לפה ויוצא בשלוש ארבעים וארבע מהבית. דופק ספרינט ומגיע לשם. זה לא שפוי ואיך שהוא אני תמיד מגיע על הכסכס. אני חולה על זה.
זה הכל לבינתיים,
לילה טוב אנשים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה