שיחות עם פסיכולוג

אני חושב שאני חייב לכולנו הסבר. פחות לקוראים ויותר לי.

למה חתכתי?

בראשי יושב עכשיו פסיכולוג ששומע את עצמי ששוכב על הספה.

לשנינו יש הסבר שאיננו מרוצים ממנו אך אני סבור שהוא לא נכון. לא לחלוטין.

'יש לך חרדת ביצועים מסקס.' אומר אני הפסיכולוג.

'בוא תאמר משהו יותר ברור' אני עונה לו. 'כתבתי על זה כבר.

אבל זאת לא הסיבה ואתה חייב להסכים איתי. תראה מה כתבנו עליה פה! אנחנו לא מתעסקים במשחקי מחשבה עליה, לא מחשיבים אותה כאידיאל ואפילו לא מאמינים שהיא דומה לנו.'

'היא יפה, ממש חכמה'

'נו באמת. שנינו יודעים שאני מחפש יותר מזה. חרדת הביצועים פשוט דחפו אותי לעשות משהו שהייתי גם ככה עושה'.

'אתה לא מסכים שהחרדה תחזור אליך גם עם מישהי שתרגיש אליה את מה שאתה רוצה להרגיש?'

'טוב, כן. אבל זה יתבטא בלחץ, התבודדות ותוקפנות. פה פשוט חתכתי איתה שקט. היה פה התנגשות בין מה שרציתי ובין מה שהיא סיפקה'

'קצת כמו עם מרווין'

'הבחורה?'

'לא, כבר התייחסת לזה. אתה יודע שהיא לא הבחורה. קיטסונה מסכם את זה.'

'המשקית?'

'שיהיה המשקית'

'אתה מנסה לרמוז לקשר בין זה לבין יום רביעי?'

'ברור, מה הרגשת כששכבת לידה בספה?'

'מה חשבתי' אמרתי, הוא חייך. הדגש קיים כדי להפריד בין עולם הרגש והמחשבה. 'כאילו אני מסתכל על הדבר היפה ביותר בעולם. צחקתי עליה באותו יום על הגוף שלה הרבה ובמובנים רבים כשאני רושם את האידאל שלי ליופי היא הקיטוב המוחלט שלו אבל אני מכור אליו. לא יכול להעתיק את המבט ממנו.'

הוא הסתכל עלי עם מבט של אדם שהכתיר שח. הוא שתק כדי לחכות שאגיע למסקנה לבד.

'אתה טיפש והטריק הזה לא יעבוד עלי. הרגשות המעורבים אל הבחורה היו קיימים גם קודם. אנחנו גם מכירים את התחושות שחשנו כלפי המשקית מבנות קודמות. היינו מחברים נקודות גם בלעדיה'

'אבל המשקית לא מקיימת מה שאתה רוצה ואתה בכל זאת בקשר איתה. למה אתה לא מנתק אותו?'

'מהבחורה אני פשוט רציתי פחות, ממנה רציתי יותר. אסתפק בפחות מהיותר ולא ביותר מהפחות.'

'אז הייתה מזיין אותה והולך'

'בן זונה. ואז הייתי מרגיש אשמה כי עשיתי משהו שאמרנו שלא נעשה יותר. ארגיש אשמה ובשל כך אפגע באנשים סביבי'

'אני רק דואג לאינטרסים שלך'

'איזה מין פסיכולוג אתה?'

'בדיוני'

'אתה מנסה לעודד אותי לרדת להתנהגות מאצואיסטית שהחברה מטפחת. זה לא עושה אותנו מאושר. רק פרוק ונצור.'

'אל תביא לי את הזבל הפמניסטי שלך. כך או כך אתה מרגיש חרא. עזבת אותהאז אתה מרגיש כאילו סירסת לעצמך את הגבריות. מבחינה הגיונית, היא מעולה וזרקת אותה. כעת אתה מכה את עצמך על החלטה לא הגיונית. אם הייתה שוכב איתה הייתה מרגיש לא מוסרי עם זה ושאתה חוזר לרוטינה.  גוליאן כמו שקראת לה. זה קונפליקט פנימי שכך או כך היה מזיין אותך.'

'סיפקתי את האלטר אגו ולא את האיד'

'אני שמח שהגענו לזה. מה אתה מעדיף?'

'המפלץ, המסכה היא האיד. דחינו אותו.'

'אין דבר כזה לדחות אותו. אבל צודק, קיצצנו במינון שלו כשהבנו את הסכנה שבו ואת העובדה שצריך להתבגר.

בוא נמשיך. האם עדיפה משיכה מינית ואהבה על קשר יציב?'

'קראתי על זה עכשיו. זוכר שהתעמקנו בנושא מיניות? הוצג שם מקרה קליני זהה לשלנו לחלוטין. אישה עם רקע משפחתי זהה לשל המשקית, חריפה מאוד ולא מודעת לעצמה, רק יודעת שיש לה קשיים נפשיים. יצאה מקשר ארוך והדוק. גבר מופנם וחריף שהרבה ממהרים לקטלג כמלח הארץ. נפגשו במקום עבודה אחרי סערה רגשית של הגבר. זוכר כמה לא היינו שמחים כשהגענו לבסיס? ריקים, קצת מתים אפילו. לא הייתה לנו סיבה כי ניצחנו את הצבא. פשוט היינו תשושים מהמאבק. ראינו את העיניים שלה וחטפנו דיבוק. היא אפילו אמרה לנו משהו מאוד דומה למיכל: "תראה אילן. אתה חמוד. אתה מוצא חן בעיני. אני לא רוצה שתסתבך. אתה לא יודע לאיזה סיפור אתה נכנס, ואני לא יכולה להגיד לך. לא עכשיו. בוא נרד מזה... אני מצטערת אם התנהגתי בצורה שעודדה אותך להמשיך. לפעמים זה קורה לי, ואחר כך אני מצטערת על זה."

והוא לא התייאש והמשיך לאהוב אותה בכל זאת. גם כשקרסה ועמדה להתאבד מול התינוק שהיה להם בהמשך.'

הוא לגם מהמקיאטו שלו והניח על השולחן.

'אתה חוטא פעמיים. גם קורא סלקיבית וגם משתמש באפקט פורר. אתה משמיט את העובדה שהיא אמרה לך שהיא מחבבת אותך באופן אפלטוני בזמן שמיכל בפירוש אהבה את אילן.

אתה גם שוכח שהפרק עסק באהבה ממבט ראשוו וניתח אותה לגורמים. אתה נמשכת אליה בגלל התעוררות רגשית חזקה מדברים אחרים שעוררו משיכה מינית ובמקביל בשל הסירוב שלה: "דרוש מכשול על מנת להגביר את הליבידו". זוכר את הלא הראשון שלה? ירדת למטה לשטוף כלים והמחשבות רצו. כמו ציד שטרף ברח ממנו. האון שלך התחזק. זה למה עלית אליה ואמרת לה שלא תוותר. הדחייה שלה משכה אותך מינית וזה יצר את אותה משיכה ממבט ראשון.'

שיחקתי עם כוס היין שלי וראיתי אותו מסתחרר בכוס מהופנט.

'שחקי כי גם ברעות אאמין,

אאמין כי עוד אמצא לב,

לב, תקוותי גם תקוותיו,

יחוש אושר, יבין כאב.

אאמינה גם בעתיד,

אף אם ירחק זה היום,

אך בוא יבוא-ישאו שלום

אז וברכה לאום מלאום'

הוא המשיך אותי

'אז שיר חדש ישיר משורר,

ליופי ונשגב לבו ער,

לו לצעיר, מעל קברי

פרחים ילקטו לזר.

סיכמת את זה מצוין'

'מה הפואנטה שלך?'

'אתה ברחת מהשאלה שלי. האם משיכה רומנטית חשובה מאישה טובה?

שנינו יודעים שאהבה ממבט ראשון זה נטו נסיבות. אתה נמשכת אליה בגלל המכשול, העובדה שהיא אומרת לך שאין סיכוי. היא מאוהבת בבן זוגה כי כל הזוגיות ביניהם היא מכשול גדול. זאת הסיבה שלא יקרה ביניכם דבר'

'יש אהבה מהרגל'

'נחמד שאתה משאיר לבחורה הזדמנות.'

'ההרגל לא נכנס לבחורה. אל תנסה לעשות עלי מניפולציה. לא חיבבתי אותה וכנראה שגם לא הייתי מחבב את הבחורה.

כן, עדיף שתהיה דפוקה אבל ארצה אותה. לא להילחם עם הגוף. ככה אתה דואג לבנות מבנה משפחתי יציב שלא מתפרק כי בחיים לא תוותר עליה. עם חרדות הנטישה שלי בכלל אבנה קשר מטורף.

להילחם ברגשות זה כמו להילחם ברעב או כאב. זה מטופש. אתה צריך להיכנע למה שהוא צועק לך'

'לא עם המשקית' הוא הסתכל עלי בצורה מחמירה, נוקבת מוסר.

'אז לא עם המשקית. אשאיר את ג'וני תחת סורג ובריח וכל מחשבה מינית מדוכאת.  אבל מישהי כמוה'

'זוכר שאמרת שאתה רוצה אישה שתשרת אותך בבית?'

צחקתי

'זוכר כשחשבתי שיש לנו שליטה על הגוף שלנו? אנחנו בובות של תגובות כימיות ואותות חשמליים.'

שקט. הוא שירבט משהו במחברת שלו.

'אמרתה לה שאתה מרגיש אליה כמו שהרגשת לקלייר. שיקרת?'

'אני לא משקר כשאני שיכור אז אני לא חושב.'

'האפשרות השנייה היא שאתה נמשכת לקלייר'

'כן, קצת. חשתי אליה צורך לגונן עליה. במיוחד מפני התחושות שלה. זה נבע מכך שהרגשתי קרוב אליה אבל גם ממשיכה.

אני זוכר שממש התעצבנתי כשאמרה לי שיש לה ידיד שקרוב אליה. קינאתי בבן זונה שקרוב אליה יותר ממני'

אז אתה רוצה אותה?'

'יותר מכל דבר אחר עכשיו'

'זכור מה אמרתי לך בנוגע אליה'

'כן, אל תדאג. לא אגע בה.'

דממה.

'אתה לא הולך להתייחס למה שהיא אמרה לך?'

'מה היא מבינה?'

'היא מבינה קצת יותר אנשים ממך'

ברגעים של שיעמום, או מצוקה יותר נכון, דיברתי עם מישהי על הבעיות שלי. מישהי שאני מכיר ואנחנו לא מדברים יותר מדי. היא מתעסקת בפסיכולוגיה אבל היא לא הפסיכולוגית. אני לא מחבב אותה אבל חיפשתי התייעצות.

'נתחיל באישושים לטענה שלה'

התסכלתי על הרצפה.

'היא בזוגיות שהיא בעצמה יודעת שאין לה סיכוי, היא עלתה לבית שלי ואכלה מהאוכל שלי, אמת או חובה...'

'והסתירות?'

'שפת הגוף שלה הייתה לפעמים מסתגרת, היא פחדה להשתכר לידי, היא מנסה להכניס אותי לארון, היא אוהבת אותו'

'יפה'

'מה יפה? תן תשובה'

'אין לי. זה משהו שנצטרך ללמוד עם הניסיון'

'אז למה אתה בכלל מעלה את זה? היא טועה. אין סיכוי שהמשקית ציפתה שאנשק אותה. גם לא בתת מודע.'

'אתה פשוט לא מוכן לשקול אם זה נכון כי אתה לא רוצה לומר לעצמך שאתה צריך לסכן את הסטטוס קוו'

'לך תזדיין. היא טועה. נעבוד בהנחה שהיא טועה.'

'זה מעניין. כמה אנחנו באמת מסוגלים לגשת ולקטוף את התפוח וכמה הוא בפועל מחוץ להישג יד. שנינו לא יודעים'

אני חושב שסיימנו פה. יש לי את התשובות שחיפשתי'

מה באשר לתמונה החדשה?

זה צילום מאלבום של זפלין שמושפע מספר ששמו Childhood's End. אם תשאלו אותי הילדים רצים לזריחה. יש משהו אירוטי בתמונה אבל תמים. ילדים ערומים.

מסמל בעיני זוגיות ילדותית. של ילדי פרחים. מהסוג שסקס תופס את מרביתה. מהסוג שמתבגרים מתעסקים בה. מהסוג שאני לא רוצה כי אני רוצה לשים קץ לילדות.