יושב בבית מלון נוצץ ומפואר ליד בר. ויסקי בן 10 שנים מתקתק אבל זורם טוב בגרון ביד אחת. סיגריה חזקה מאוד ביד שנייה. מביט במשקה מסתחרר בכוס.
היא מתיישבת לידי.
"בחרת מקום יפה היום."
"רציתי לבחור מקום שתאהבי."
"אז מה קורה?"
"אני לא חושב שהייתה לי תחושה דומה לזו שחשתי היום בבוקר. כאילו הרגשתי רגש חדש לחלוטין והבנתי שכל מה שתיארתי באותו שם פעם היה שגוי. הייתי מאושר. ממש מאושר. לא ראיתי שום בעיה באופק, עודדתי אנשים מסביבי, שרתי ועשיתי דברים נחמדים לאחרים. הייתי באמת ובכנות מאושר."
"אז מה הבעיה?"
"למה את חושבת שזה שאני רוצה לדבר איתך זה בגלל בעיה? אולי אני נהנה איתך?"
היא הסתכלה עלי. אני הסתכלתי עליה.
"אתה מעשן. אתה אף פעם לא מעשן. אתה שותה ואתה ענית לי עם הומור. אתה משתמש בצחוק כדי להרגיש בטוח."
צחקתי חזק והיא המשיכה להסתכל עלי יותר משאני אוהב שמסתכלים עלי. התחלתי לבכות. צנחתי לשולחן.
"מה קרה?"
"כואב לי. באמת כואב לי.
אני עובר את היום ואני נורא נהנה מחלקים ממנו אבל אופפת את המקום אווירה לא טובה. אני רואה פה בן דוד אחד ששורף את המוח שלו עם סמים ויותר גרוע מזה, סבתא שלי ודודה שלי רבות את הריבים הכי גרועים שראיתי. טירוף של ממש.
אני רואה את הצדדים הכי שליליים ומכוערים של סבתא שלי ואני צריך לומר לאנשים 'תתעלמו ממנה, תתנהגו כאילו היא ילדה'.
וזה לא הכי גרוע פה. הכי גרוע זה לשמוע את האמת.
עוד סיפורים נפלאים על הצד הזה של המשפחה. מסתבר שאבא שלי נכנס גם פה חזק. הונאות כספים כמו תמיד. אני רגיל לזה אבל אני מותש טליה. אני מותש. באמת. לא בצחוק. לפעמים נמאס לי לנהל חיי יומיום בבית הזה.
אני חרד מהאמת כבר. אני כל כך דואג לומר לך את האמת כי נמאס לי לגלות צדדים חדשים למה כולם מסביבי דפוקים ודופקים זה את זה. אני לא רוצה להיות במצב שלהם.
החיים שלי הם שלולית של קיא וחתיכות דם על הרצפה ואין לי למי להתבכיין עליהם. אין לי חברים שאני בוטח לחשוף את עצמי בפניהם. איתך אני מתקשה לדבר. אז עם מי אני נשאר?"
היא חיבקה אותי. זה כל מה שרציתי עכשיו. נמאס לי לחשוב כרגע. המחשבות שלי מסבכות את כל היקום. היא לא באמת תגיב ככה במציאות.
"למה אתה פותח את זה מולי? למה ככה?"
"כי שתי השיחות הקודמות פה המלילו בצורה כל כך טובה שהייתי צריך לנסות את זה שוב. אני חושב שהייתי מאושר בבוקר כי זאת פעם ראשונה שכתבתי משהו שפחדתי להעלות לפה ובכל זה העליתי. בשלוש בבוקר פה הייתי חייב לכתוב את זה ולשלוח."
"אתה חושב שאני כועסת עליך?"
"כן, יש לך אנטגוניזם כלפי. אולי את לא האדם הכי טוב לדבר איתו עכשיו כי אני לא מצליח לדמיין אותך מחבבת אותי אחרי אותה שיחה קודמת אבל את היחידה שאני מרגיש בנוח לדבר איתה ככה. לפחות אצלי בתודעה. זה קשור לזה שנורא נחשפתי אתמול שוב. תרפיוטית מאוד התקדמתי אתמול כי ביטאתי מצבים רגשיים מורכבים שלא העזתי לגעת בהם קודם פה. חלקם נובעים מכך שהפגנתי חיבה כלפיך ואני מצפה ממך להכות אותי על כך. ככה אני רגיל לבני אדם.
אבל גם כי אני לא מצפה ממך תשובות. את בעצמך מאמינה למשל שאני צריך לשמור על הקשר עם אבי. זה הגיוני. התווכחתי איתו היום בשינה. הוא ניסה לשמור עלינו ולא הצליח. ידעתי יותר ממנו. התווכחתי איתו כי הוא חושב שהפסקתי לאהוב אותו. אני מבין משהו כעת. הוא גבר ומרגיש צורך עז לשמור עלינו כנראה. הוא נדפק קשות כי הוא גרוע בזה. אז הוא משקר ומרמה.
וחשבתי על משהו אחר. לא רציתי לישון היום בבית אז הלכתי יחד עם אחי לישון במקום אחר. אני לא רוצה לקבל מידע ממקור חד צדדי ויש נטייה לדודה שלי להיות מאוד קיצונית בדעתה. בכל זאת, אני ספקן ולא אשתנה כשאני מעצב אמת קריטית. לא אוכל לראות את האמת האובייקטיבית על הסיכסוך שלה עם סבתא שלי והרעות שלהן כך.
אבל זה מה שרציתי בהתחלה עם אבא שלי וזה הסתיים רק בכך ששמעתי אמת אחת. היא כנראה נכונה. כך מסתמן מראיות."
"מה אתה מצפה שאענה לך? אין לי פיתרון פלא בשבילך. רק עצה מניסיון שלי עם אבא שלי" אני התעלמתי והמשכתי אבל לקחתי את דבריה.
"כל מקום שאני הולך אני זה שצריך לנחם. אני המנחם. אני זה שאין לו בעיות אז אפשר לבכות אצלו. אני הנכה רגשית שלא מסוגל לחוש ולכן אינו חש כשדברים חרא. למה אני זה שצריך לשכר את אמא שלי? לשכנע אנשים שהכל בסדר באופטימיות הזאת שלי? לדחוף את אחים שלי?"
שברתי את כוס הזכוכית על הדלפק כשהנחתי אותה חזק מדי. ייתכן במודע. "למה אני היחיד שמסוגל לתת לסבתא שלי חיבוק מנחם? אני היחיד פה שמסוגל להבין שהיא בן אדם לכל דבר? גם אם כל החיים שלה היא עושה דברים מטומטמים
"ואבא שלך?"
"אני רוצה להציל אותו ולא לנחם אותו. אני ממש רוצה להתקשר אליו עכשיו ולהבהיר לו הכל שוב ולדבר אבל אני מפחד לשבור משהו שבניתי.
כאילו, את היחידה שאמרתי לה 'אני אוהב אותך'. אבל את לא הבחורה. אני לא יודע אם את מרגישה את זה אבל את מקנאת בבחורה. לא משנה עם מי אצא, תקנאי מתשומת הלב שלי כלפיה. הראית את זה כבר. זה טבעי, זה יהיה טבע מערכת היחסים בינינו לנצח. זה פשוט אומר שאת היחידה שאוכל לדבר איתה כרגע." האפרתי כרגע לכוס הויסקי הריקה.
דממה.
"אז נהנת היום? לאן הלכת?" חכמה שלי. מסיטה את הנושא לקווים שמחים יותר.
"סן פרנסיסקו. מדהים איך כל חמש צעדים שם יש משהו מעניין.התפלאתי לראות כמה השחורים דומים לסטריוטיפ שלהם פה. הדיאלקט, הלבוש ואפילו שיני הזהב. כאיל הם לא יצאו מהקופסה שלהם. לא כולם כמובן. הבנתי למה אנשים באים לפה. המקום הזה ענק. אתה יכול להיות פה כל דבר שאתה רוצה. אם לא טוב לך יום אחד אתה פשוט מחליף חלק בעיר ופתאום אתה אדם אחר."
"המחשבה לגור פה פחות מפחידה?"
"כן ולא. כן כי אני רואה את זה יותר. לא כי אני עדיין רואה את המגרעות. חלק מהחיים במדינה אחרת זה השאיפה לטעום את הזר והמיוחד. פה לא מיוחד או זר. יפה מאוד אבל לא זה. הבעיה השניה היא הסמים. בן דוד שלי עישן וקס שמכיל 80% THC היום. שלישית זה האוכל. את יודעת מה אני אוהב באירופה? את יכולה לקנות סלט חתוך של עגבניות ומלפפונים ואולי קצת גבינה מגורדת ולחטוף אורגזמה. מרכיבי היסוד שם פשוט כל כך טובים. יש פה אוכל טוב. אפילו גורמה. אבל הוא יצטרך לעבוד קשה כדי לטפל בעובדה שהמוצרים פה לרוב חרא. אפשר למצוא פה אוכל טוב אבל זה יקר."
"מה אתה מרגיש לבן דוד שלך?"
"את יודעת בדיוק על אלו כפתורים ללחוץ."
"אני בכל זאת בתוך הראש שלך"
"אני חושב שאנחנו תאומים שהופרדו. הוא פילוסופי, חכם ונהנתן כמוני. יש לו אפילו את אותן בעיות שאני חשתי לא מעט פעמים בחיים. הוא נרדם כמוני וחולם על משוואה או תרגיל ופותר אותו בשינה או עוסק באיזה רעיון פילוסופי ומגיע שם למסקנה. הדמיון שלו פעיל יתר על המידה ומוביל למחשבות לא טובות. חלומות מורכבים, פאראנויה, סיטואציות נוראיות. שנינו הרגשנו הרבה זמן שיש מישהו מאחורינו שמנסה לרצוח אותנו בכל מקום שאנחנו הולכים. זה עדיין קורה לי לפעמים. שנינו בנינו עולם בדיוני לפני השינה וטיילנו בו. אבל, חונכנו שונה. למזלי אמא שלי גדלה בבית יציב יותר מאמא שלו כך שהיא סייעה לי לתקשר יותר עם העולם הרגשי ועם הפרעות קטנות שפיתחתי. אמא שלו סבלה את סבתא שלי ולכן מאוד נעולה ואגרסיבית היום. ככה שורדים בבית כזה. היא מנסה היום לטפל בזה אבל רואים שמתקשה. אבא שלי הכתיב מאוד שאיפה אחר אמביציות ומיקסום הפוטנציאל הפנימי. כמו מנוע. בעיני גדלתי להיות יותר בוגר נפשית ומעשי. אבל לאחרונה הוא התפתח יפה וקשה לומר שאינו הפילוסוף הכי חכם שפגשתי עד כה.
הוא שונא את דקארט אגב. אני מתחיל לחשוב שאני אוהב את דקארט כי הוא מאוד נגיש להתחלה. ההמלצות שלו נוטות לכיוונים יותר בוגרים שזהים לי בצורת המחשבה כמו ניטשה ומספר ספרים טובים על מחשבה מדעית.
מה שמצחיק זה שהגישה שלו לטיפול בסיבוך דברים עם מחשבה הייתה הריגה של נוירונים הוא אסיד לתקופה כדי להפחית את שכלו כדי להיות מאושר. צורה מעניינת של עבודה. בחיים לא הייתי עושה את זה ולא אעשה."
"בחור מעניין"
"הוא אמר לי גם משהו מעניין איתך.
"כל הזמן אתה מסיים עם היחסים בינינו! תפסיק עם זה"
"אני ילד. תני לי להינות מהילדות שלי.
This is a long term thing. Maybe youll get a shot eventually and maybe you won't. But don't close yourself to the option of finding a best friend.
אני לא מאמין במוסד הידידות והוא לא מכיר את הסיפור שלנו יותר מהמעט שסיפרתי אבל זה מה שייעץ. זה אולי הדבר היחיד שאני עשוי לקחת ממנו. לא פילוסופיה, צורת חשיבה לחיים או עצות באלכוהול, למרות שהוא ברמן מצוין וקניתי את הויסקי הזה איתו לבית שלי. גם פה אחשוב על זה הרבה קודם."
"תסיים את היום בנימה הזאת. תפסיק להתעסק במה שמסביב."
"העצה הכי חכמה בשיחה הזאת מבן אדם חכם. "
"יפה שאתה מחמיא לדמיון שלך"
"גם במציאות את ככה."
"לא הייתי מדברת ככה במציאות."
"היית נותנת לי עצות יותר טובות במציאות.
לילה טוב"
"לילה טוב"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה