כתבתי אתמול טקסט טוב. הוא נוגע בכפתורים הנכונים. רק הסוף לא טוב, קצת מאולץ. אם אפשר לתאר נכונה מה שראיתי אז הרגשתי שחזיתי בבודהה. ההסבר הכושל שהשאיפות שלנו נובעות מהפסיכוגיה ולכן כסף זה רע והאחרות לא שגויה. כל השאיפות שלי נובעות מאותו מקור.
אם ארוויח כסף ארצה שזה יהיה בהרמוניה עם שאר העולם שלי. העולם שלי הוא השכלה.
השכלה? שלוש בבוקר בפקל. אבל הפעם זה לא פקל שגרתי. התעוררתי מחלומות לא חלומות. כמו חלומות שחלמתי פעם. חשבתי בהם. אני עוצם עיניים ועודני חושב. זה מדאיג אותי. אני לא מצליח להינות מהשינה. על מה חשבתי? על פיתרונות לאדם שדעתו מדרדרת. דעתי אינה מדרדרת. חשבתי על הבעיה השנייה. ממש חשבתי. לא רק החשש השטחי להומוסקסואליות בתוכה אלא על תוכן עמוק יותר. משיכתי באופן כללי. הטקסט מאתמול תיאר זאת נכונה. איני יודע.
אבל להסביר את זה עם משיכה רומנטית יהיה שגוי. זאת משיכה לכל דבר.
וגברים דומיננטים זו משיכה מסוג אחר. להיות מוחזק על ידי אחד. רוק מתייבש בפי כשאני צופה בתמונות של גברים חסונים. זיקפה כשאני מביט בדמויות אנדרוגיניות ובנשים יפות, עדינות אבל חזקות. הוא בחלום טיפל בזה עם זונות בצורה שגויה וחשבתי על הפיתרון.
העברנו את השיח לנושא המציאות. מפחיד אותי באותה מידה. כלום לא אמיתי. הכל תודעה. ומהי תודעה? האם העולם בנוי פשוט מענני מחשבות מרחפים המתקשרים זה עם זה באתר? אלו המחשבות שהתעוררתי איתן ואלן המחשבות שאני חושב עליהן כשאני עוצם את עיני.
בזמנו טיפלתי בראש טרוד ובחוסר שינה בצורה שמאוד דומה לזו המתוארת באמבר. דמיינתי את המציאות ואז עיקמתי אותה ויצרתי צורות דמיוניות שלה עד שהיא דמתה לחלום ועד שהלכתי לישון.
זה לא עובד כעת ולכן אני מתעד זאת.
האם חצתה את מחשבתי המחשבה המטרידה של התאבדות? לא בתור עצמה. בתור עתיד אפשרי למחשבות טורדניות אלו. זה לא יקרה.
ואני חוזר לידידה. מתי מחשבות אלו צצו? עוד בקליפורניה הייתי צריך לדבר איתה על ויסקי ולהסביר לה מה אני חושב. אני חוזר לשם. אבל היא לא חושבת שזה יעיל לשנינו והיא לא משנה את דעתה בקלות. זה מצחיק שכך התהפך הגלגל. אני מחפש להיות רומנטיקן כפי שמיוצג בטקסט. להנות בפשטות מהטראמיסו.
והנזירות? מה הכוונה בנזירות?
הכוונה התנתקות מבני אדם לפרקי זמן ארוכים יותר לשם קריאה, חתירה יותר לתשוקות הפנימיות שלי והתחברות מחדש לבני אדם.
אני שוקל גם להפסיק לשתות כמעט בכלל. רק לכתיבה אינטנסיבית יש לי ויסקי ממש טוב. בירות לחגיגה גדולה. זהו. הבנתי שהמוח שלי הוא הנכס הכי גדול שלי ואין לי סיבה להרוס אותו.
פעם ראשונה בחיי דיברתי עם מישהו בצורה אנושית היום. זה היה לי קשה. לא העלבתי אותו, הערתי הערות סרקסטיות, הסברתי כמה אני גדול או ביצעתי אינטלקטואליזציה. הרגשתי כמו חייזר.
בתחילת השיחה הבחנתי שרציתי לחוש דומיננטי בבית שלי כלפי חבר של אחותי. לכן הצעתי שיעשה דברים בקידוש.
דיברנו. סיפרתי על ספרים שאני מתכנן לקרוא. הוא לא אוהב פילוסופיה. שיחקתי עם האוכל שלי כהיסח דעת. הוא העיר טענות שגויות בפילוסופיה וביהדות. שאלתי אותו אם קרא דקארט. עוד ניסיתי לבצע אינטלקטואליזציה אבל לא כפיתי דעות או כניסה למחשבות שהוא לא יאהב. חשבתי שהוא יאהב אותו כי הוא צרפתי, דקארט האמין באלוהים והוא פילוסוף עדין. הוא לא התעניין. השיחה הוסתה לכיוונים אחרים, יומיומיים. זה היה טוב לי.
דיברנו לאחר מכן לזמן רב. שמתי לב שהשיחה גלשה שוב לדעות. דת. אבל לא רציתי להגיע לשם. שאלתי אותו אם ירצה שנפסיק כי שנינו לא נשנה את דעתנו בשיחה זו. אחותי הופתעה. אני אוהב לזיין את המוח. זה גם היה שיח לא רע. הגעתי איתו לשאלות שאני רציתי שישאל והיו בעלות משמעות.
שקט. על מה מדברים בלי פילוסופיה? דיברנו על זוגות, אלכוהול ושטויות חסרות טעם.
הוא אמר לי שהיה משהו שונה הפעם והוא לא היה צריך להילחם איתי. שמחתי, זאתי הייתה התוצאה הרצויה.
כך יהיה מעכשיו.
אך אלו הזדמנויות יהיו לי לאינטרקציה עם בני אדם? אני מניח שיצטרך להיפגש יותר עם חבריי לשם זה אבל נשארתי שונא אנשים. אפגש עם הידידה המקורית שוב. אין לי ברירה.
המחשבה עלתה שאצא עם הידידה לברים ואתחיל עם נשים שם מעתה בקליפורניה. כמובן שהיא נדחתה.
כמובן שלא השלמתי עם הדחייה. רק אינטלקטואלית. ייתכן והיא קשורה לעובדה שאני ער עכשיו. עוד חושב על הנושא של מיניות ואיפה היא באמת עמדה בספקטרום המשיכה. תמיד פחדתי לספר לאנשים איך הרגשתי שם. פחדתי כי זה לא נורמטיבי לגבר גם אם אני סטרייט ובמידה ואני סטרייט. פחדתי כי לא רציתי לשלול את האפשרות להיות עם נשים מסוימות. אבל כעת? מה הטעם. רק במקומות מסוימים.
אני עוד מפחד לחזור לצבא. אני לא רוצה להתמודד איתו. הם אנשים נחותים ואני עוד מפחד שאיני מסוגל לתקשר איתם כמו שתיקשרתי איתו אתמול. אני גם רוצה להתנזר.
מצאתי את דרך הבודהה.
בואו נקוןה שאצליח להירדם אחרי שהוצאתי את מחשבותיי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה