ההסבר הראשון אינטואיטיבי. סוף סוף התחלתי את ההליכים לביטול החייל הבודד. פיציתי על החטא הגדול ביותר שלי לעצמי ואני יכול לעמוד מולי בכבוד.
בכנות מלאה שאני לא מהווה שום נזק לסביבה שלי. כעת נטפל בנזקים שלי לעצמי ^^
בטקסט עצמו אני לא מאשים את עצמי בחטא כמו שאני לא מאשים את אדם בחטא. אני מאשים את 'אלוהים' הגורל העיוור ביצירת התנאים הפוריים לחטא. אם לא הייתי במשפחה עם שני ילדים, עתיד כלכלי מרוסק ולחץ לא להודות כדי לא לאבד את הכסף, לא הייתי צריך לשקר.
הדיון האקדמאי על מה מוסרי ומוצדק הוא צביעות כי מי שצריך לבצע את ההחלטות המעשיות, הקשות והחמורות הרבה יותר מאלו שאני עושה, הם אנשים בעולם רווי קשיים שמרגישים שאם הם לא ירמו קצת הם לא יכולים לשרוד. קשה לבקר את הסודנים בפירטיות כשהגופים שלהם הם חממות לנגיפים והאדמה שלהם היא מגרש האשפה הגדול של העולם.
על כך ויקטור הוגו כתב:
The faults of the weak, the poor and the ignorant, are the faults of the strong, the rich and the learned
בספרו המצוין אבל האחד שלא אמליץ לאף אדם שנהנה לקרוא עלובי החיים.
כמובן שנעריך יותר אדם שנהג בצורה מוסרית באזור לא מוסרי אבל אין לנו זכות לשפוט אדם לא מוסרי בחברה קשת יום. לפחות לא על כך שביצע מעשים לא מוסריים.
אני ניסיתי לחשוב אם זה מצדיק תמיכה בחמאס או טרור פלסטיני והגעתי למסקנה שלא. לא כי ההתנהגות שלהם פוגעת חזק באחרים, הם אינם כה קשיי יום והם בעיקר פוגעים בעצמם עם ההתנהגות המטופשת הזאת.
מה גם שאדם שנולד לחברה ענייה שונה מאדם שהביא את עצמו אליה עם מלחמות מיותרות.
ההסבר השני הוא תיקון עצמי. 19 שנה אני סובל מאי מודעות עד לפתיחת עיניי והתגלות לעצמי. יש קשר למוסריות שלי. כדי להודות לעצמי הייתי צריך גם לתקשר עם בני אדם אחרים, להתחבר אליהם, להבין את הטוב והרע שלי ולבסוף לקבל מודעות. המון לכתוב לעצמי כמובן גם.
הקושי המוסרי שלי בלשקר היה חלק מהמודעות שלי.
הרגשתי כמו זאב ולכן הדמות היא זאב.
חופשי לעשות כרצונו, בודד, עצמתי, נבון.
החברה בייתה אותם וגרמה להם להרגיש שמשהו לא בסדר עם האהבה שלהם לבדידות. הסיבה שבדידות נראית לנו משהו פסול ואסור היא שמכריחים אותנו להתחבר. אני שונא את זה.
אתמול קראתי את המדע העליז במרחק מה משאר אנשי הצוות בצבא כי הם עשו רעש בדיבורים ובצפייה בטלויזיה. הכריחו אותי לדבר איתם. אני לא סובל את זה. מה מפריע להם שאני קורא? שאני לא מבזבז את שלושת השנים המפגרות האלו בזיוני מוח והרקבה שלו מול הצג?
אבל אין שום דבר רע בלהיות מתבודד, לא סוציאלי ונבון. החברה גורמת לך רק לחשוב את זה. זה עם חזק ומצליח.
לבסוף יש את ההסבר השלישי. חשבתי בחודשים האחרונים על מוסר רבות. הוא תמיד היה שם במחשבות שלי.
הגעתי לפני זמן מה למסקנה הזאת: אין שום עליונות מוסרית לשום מערכת מוסר. אף אחת מהן לא טובה מהשונה. פשוט... שונה מהשונה. אלו אמונות סובייקטיביות שמקדשות ערכים שונים בחיי האדם. 'כבוד', 'גבריות', 'אבירות'. היחידות שמפריעות לי הן אלו שמבססות את הלגיטימציה שלהן על אמונה שגויה. המוסר היהודי-דתי, המוסלמי והנאצי למשל. אותן יש לדחות על הסף.
מאחר וכל אחת מהן סובייקטיבית וחסרת הצדקה כמו חברתה, אין לה שום קדושה אוניברסלית כמו שאוהבים לתת להן. מערכות מוסר קמו ונפלו יחד עם אימפריות. כל קבוצה שואפת להפיץ את המוסר שלה בעזרת כוח והשפעה.
לתומכי ומתנגדי העבדות השחורים יש את אותה כמות לגיטימציה להגדרה "מוסרי".
במערכת המוסרית שלי המשעבדים חוטאים כי הם פוגעים בחופש האדם וזה מקודש במערכת שלי.
במערכת טבעונית אני חוטא.
אדם מוסרי הוא אדם המחזיק מערכת מוסר ודובק בה. זה קצת מצחיק להגדיר זאת כך כי אתה יכול להכיל מערכת מוסר מאוד לא מחייבת ובכל זאת להיקרא מוסרי לפי ההגדרה הזאת. סט null של חוקי מוסר.
ואמנם בני אדם מנסים להסביר בעזרת תיאוריות מורכבות ופילוסופיה רבה את ההיגיון מאחורי תורות מוסריות שונות בחיפוש אחר התורה האולטימטיבית, אבל הן כולן כושלות להכיל בדרך את הדברים שאנו רואים כמוסריים.
תועלתנות לדוגמה. היא דבר בן זונה עם המון השלכות חיוביות. ואז יש את הצד ההוא שלה... ההוא שתומך בשיעבוד בני אדם.
הרי המטרה העיקרית היא להגדיל את כמות השמחה במערכת.
האדם עושה במרוצת חייו טעויות המפחיתות בשימחתו. אם נכפה על האדם צורת חיים שטובה לו הוא יהיה מאושר.
נשתמש במדע כדי לשלוט באושר של האנשים ובעצם נשלוט באנשים עצמם.
האם זה מוסרי? ובכן, רוב בני האדם אוהבים את החופש שלהם ויגדירו את זה כלא מוסרי.
ובעיני זו כל תורה מוסרית שכלתנית פילוסופית. כולן מנסות להכיל את העולם המורכב של מוסריות ונופלות על אותה בעיה.
יש דברים שהאדם יוצר בצורה רגשית או פשטנית, בלי שכלתנות. מילים למשל. המון מהן היו בני אדם שראו משהו, הצביעו עליו ואמרו הדבר הזה הוא X. הם לא בהכרח הקדישו לזה מחשבה. אם זה אהבה, כחול, מתוק או כלב. הוא יודע מה הם אבל זה לא בצורה שכלתנית. הוא לא יגיש לך הגדרה מסודרת אליהם.
פילוסופים בתורם לוקחים את זה ומנסים להכניס לעולם המפגר שלנו ראציונליזציה (לצד תחומים מדעיים החוקרים בני אדם). אך יש את המחסום הפשוט הזה שהאדם מתחיל המון מהעבודות שלו בצורה רגשית ולא שכלתנית ולכן קשה להכליל אותן תחת סט חוקים הגיוניים ורציפים.
כך הדוגמה עם החוקים המוסריים שלנו. אנחנו בראש ובראשונה יודעים להצביע מה גורם לנו להרגיש לא מוסרי.
עבדות, רצח עם וכו'. להכיל את כל אותם דברים רגשיים תחת מערכת הגיונית ורציפה זה מאוד קשה עד בלתי אפשרי.
אז כל טוב ורע הם יחסיים. הם עומדים על תצפיות של מערכות מוסר שונות על המציאות.
הם כמו הדתות שלנו שאנחנו מנסים לכפות בצורה מאוד אלימה על אנשים אחרים שמבוססות בסופו של דבר רק על אמונה. רק שאת מלחמות הדתות די סיימנו (למעט תרבויות מסוימות) ומלחמות המוסר עוד קיימות. עד שנבין שמוסר קשור למציאות כמו דת (כלומר לא קשור למציאות)? לא חושב. מוסר נדרש להחזיק חברה מאוגדת ושורדת. כך לפחות אני מאמין. בלי האמונה המוסרית שמשהו לא בסדר, אין לאזרחים למה לצאת לרחובות ולמחות ובהדרגה יכולים לצמוח חוקים שפוגעים בחברה עצמה ובמטרות שהיא מציבה לעצמה.
הקשר של החברה עם מוסר יותר סבוך מהקשר עם הדת. דת אמנם משרתת צורך ביולוגי ובחלקיו מאוד דומה לזה של המוסר (להסביר את המציאות, לאגד חברה תחת אמונות) אבל את הדת אפשר לזנוח. אפשר גם ליצור אמונות בלי מערכת ממוסדת (כלומר דת) ושהן יחזיקו יפה.
מדע למשל בנוי כולו מאמונות. אמונות מצוינות ובכל זאת אמונות.
גם הראציונליזציה שנעשית למוסר נראית הגיונית בהתחלה. אנחנו מנסים לארגן הגדרות טובות ל"טוב" ו"רע" בהסתמך על מה שהחברה הצביעה עליו כטוב ורע כדי לדון בסוגיות חלוקות יותר מוסרית. כמו שמתמטיקה מגדירה קודם דברים מובנים ומקובלים מראש (אקסיומות והגדרות) ומשם מצמיחה משפטים. על אותם דברים מקובלים. חלק מהמשפטים נראים מאוד לא אינטואיטיבים אבל אנחנו חייבים לקבל אותם כי הם עומדים על דברים מקובלים על כולם.
אבל מתמטיקה משתמשת בשפה אחרת. לא שפת האדם אלא שפה קרה יותר ואנליטית יותר.
אולי זה אפשרי לבנות מערכת מוסר טובה. היא צריכה להתבסס על אקסיומות שיכתבו בצורה מאוד מאוד לא טבעית. כמו שפת מחשב. בלי רגשות. ממנה יצמיחו בעזרת לוגיקה משפטים. אם המשפטים מתאימים למוסר המקובל בתרבות, משמע אפשר להשתמש במערכת הזאת כבסיס לדילמות קשות.
אבל גם במתמטיקה אנחנו מגיעים לדברים מאוד חלוקים עלינו. דברים שרגשית (כלומר אינטואיטיבית) יש לנו בעיה איתם אבל אנחנו מקבלים אותם כי אנחנו מקבלים את האקסיומות. במתמטיקה לעומת מוסר אנחנו מקבלים אותם ומשתמשים בהם. אנחנו לא בונים את החברה על מתמטיקה. אנחנו מבינים את המגבלות שלו ומשתמשים בכמה ענפים משולבים יחד כדי להסביר את המציאות.
אני מתקשה למצוא מישהו שיסכים להשתמש במספר תורות מוסריות, כל אחת לתחום אחר בחייו המבוססות כל אחת על מערכת אקסיומטית אחרת. אני לא חושב שמבנה חברתי יהיה מסוגל להיבנות ככה.
מנגד, האם זאת לא ההגדרה של דיסוננס קוגנטיבי? לכנסייה הנוצרית לא הייתה בעיה מצד אחד לתמוך בדברים חמודים כמו love thy neighbor או עשרת הדיברות ובכל זאת לתמוך בשחיטה של כופרים בירושלים. שתי מערכות מוסר שונות המתאימות כל אחת לסיטואציה אחרת.
האם האדם המודרני יהיה מסוגל לקבל רעיון כזה? האם אפשר ליישם אותו ביעילות?
מה לגבי רוע וטוב אבסולוטיים? האם יש תכונות באדם שלא משנה איזה באיזו חברה יצטיירו כרוע או כטוב? אולי בדמויות בדיוניות. אני לא מסוגל לחשוב על כאלו תכונות. אשאיר את זה לפילוסופים רציניים.
אחזור לטקסט:
אלו התחושות שהיו לי. שאמרו לי מה רע ומה טוב אבל הרע והטוב שלהם שגוי. לא ספציפית בנושא של חייל בודד. במיוחד בנושא של התבודדות חברתית ואינטילקט. זה רע להיות לא חברותי, זה רע לקרוא ספר בפינה (עוד ביסודי), זה רע להתלבש שונה, זה רע להתווכח באי הסכמה בשיעור, זה רע להפגין ידע או חוכמה בפומבי ועוד רעות רבות. אתה חייב לרדד את השיח. אני עוד חייב לעשות את זה. לדבר על ענייני היום, על רכילות, פוליטיקה ברמה הפשוטה, כלכלה למפגרים ואם אתה באמת מתקדם אז עבודה.
יודעים מה? גם חשתי רע שאני מבולבל מינית (וזאת ההגדרה שאני יושב עליה עכשיו, לא סטרייט ולא הומו, מבולבל מינית וגאה בזה).
אתה חש בושה לעשות אחרת אבל אתה לא אתה כשאתה עושה מה שכולם עושים. אתה בארון. לכוד. מרגיש לא בנוח ויוצר דמות שכולם יכולים להתחבר אליה.
האלוהים הזה. הוא לא אלוהים. הוא השטן. הוא דמות מרושעת שהם ממתגים לך ואומרים לך שהוא הישות העליונה. הוא עצוב ומעורר רחמים. הוא רשע. הוא קובע חוקים אוניברסליים ומחשבה כוללת לכולם שלא מתאימה לכולם. מאלפת בני אדם לציות.
מה המוסר שלי? מה שאני מרגיש בנוח איתו בינתיים. ייתכן שביום מן הימים אכתוב את תורות המוסר האקסיומטיות שלי. היום אני בנוח פשוט עם להרגיש רע כשאני עושה משהו רע ולהרגיש טוב כשאני עושה משהו טוב. אני הרגשתי רע ששיקרתי. די בזה.
וייתכן שלכל אדם יש את אותו מצפון רגשי. או לפחות אלו השפויים. חלקם מדחיקים אותו וחלקם נותנים לו להתבטא. וזאת ההגדרה של מוסרי או לא מוסרי. על טוב ורע הפסקתי לדבר כי הם אבסורדיים. הוא בנוי מגנטיקה (רמת אמפתיה למשל שמתקשרת להחלטות מוסריות שלך היא גנטית מאוד), פסיכולוגיה ותרבות.
וקשה לכעוס על אדם כשאתה מבין שהוא עושה רע כי הוא למד שרע זה טוב.
הנרקסיס למשל.
אני מכיר נרקסיס בצבא. הוא עושה המון רע כדי להרגיש שהוא טוב. כשאני מסתכל על התהליכים שעוברים לו במוח עכשיו אני מרחם עליו. אולי אני והוא לא כל כך שונים. אולי ההבדל הוא שאני קצת יותר מודע לעצמי.
זה מתקשר לאתמול. חשבתי על מעשים שלו. חשבתי על מעשים שלי. שיקרתי קצת לאחרונה. הוא משקר בצורה הרבה יותר פתולוגית ממני אבל גם אני שיקרתי בשביל לענג את הדמות הנרקסיסטית שלי. זה נכון מה שאומרים שהשלב הראשון בריפוי הוא מודעות. כששמתי לב למה שיקרתי התחלתי להפסיק. היום שיניתי את זה.
התחלתי גם להודות בטעויות שלי יותר ובגבולות הידיעה שלי. אני יודע שאני חכם גם בלי שאתווכח. אין לי בעיה גם שיצחקו עלי קצת.
אבל הוא? אני לא יודע איך להכיל את הנרקסיס השני. הוא מאתגר אותי באמת.
אבל אין שום דבר רע בלהיות מתבודד, לא סוציאלי ונבון. החברה גורמת לך רק לחשוב את זה. זה עם חזק ומצליח.
לבסוף יש את ההסבר השלישי. חשבתי בחודשים האחרונים על מוסר רבות. הוא תמיד היה שם במחשבות שלי.
הגעתי לפני זמן מה למסקנה הזאת: אין שום עליונות מוסרית לשום מערכת מוסר. אף אחת מהן לא טובה מהשונה. פשוט... שונה מהשונה. אלו אמונות סובייקטיביות שמקדשות ערכים שונים בחיי האדם. 'כבוד', 'גבריות', 'אבירות'. היחידות שמפריעות לי הן אלו שמבססות את הלגיטימציה שלהן על אמונה שגויה. המוסר היהודי-דתי, המוסלמי והנאצי למשל. אותן יש לדחות על הסף.
מאחר וכל אחת מהן סובייקטיבית וחסרת הצדקה כמו חברתה, אין לה שום קדושה אוניברסלית כמו שאוהבים לתת להן. מערכות מוסר קמו ונפלו יחד עם אימפריות. כל קבוצה שואפת להפיץ את המוסר שלה בעזרת כוח והשפעה.
לתומכי ומתנגדי העבדות השחורים יש את אותה כמות לגיטימציה להגדרה "מוסרי".
במערכת המוסרית שלי המשעבדים חוטאים כי הם פוגעים בחופש האדם וזה מקודש במערכת שלי.
במערכת טבעונית אני חוטא.
אדם מוסרי הוא אדם המחזיק מערכת מוסר ודובק בה. זה קצת מצחיק להגדיר זאת כך כי אתה יכול להכיל מערכת מוסר מאוד לא מחייבת ובכל זאת להיקרא מוסרי לפי ההגדרה הזאת. סט null של חוקי מוסר.
ואמנם בני אדם מנסים להסביר בעזרת תיאוריות מורכבות ופילוסופיה רבה את ההיגיון מאחורי תורות מוסריות שונות בחיפוש אחר התורה האולטימטיבית, אבל הן כולן כושלות להכיל בדרך את הדברים שאנו רואים כמוסריים.
תועלתנות לדוגמה. היא דבר בן זונה עם המון השלכות חיוביות. ואז יש את הצד ההוא שלה... ההוא שתומך בשיעבוד בני אדם.
הרי המטרה העיקרית היא להגדיל את כמות השמחה במערכת.
האדם עושה במרוצת חייו טעויות המפחיתות בשימחתו. אם נכפה על האדם צורת חיים שטובה לו הוא יהיה מאושר.
נשתמש במדע כדי לשלוט באושר של האנשים ובעצם נשלוט באנשים עצמם.
האם זה מוסרי? ובכן, רוב בני האדם אוהבים את החופש שלהם ויגדירו את זה כלא מוסרי.
ובעיני זו כל תורה מוסרית שכלתנית פילוסופית. כולן מנסות להכיל את העולם המורכב של מוסריות ונופלות על אותה בעיה.
יש דברים שהאדם יוצר בצורה רגשית או פשטנית, בלי שכלתנות. מילים למשל. המון מהן היו בני אדם שראו משהו, הצביעו עליו ואמרו הדבר הזה הוא X. הם לא בהכרח הקדישו לזה מחשבה. אם זה אהבה, כחול, מתוק או כלב. הוא יודע מה הם אבל זה לא בצורה שכלתנית. הוא לא יגיש לך הגדרה מסודרת אליהם.
פילוסופים בתורם לוקחים את זה ומנסים להכניס לעולם המפגר שלנו ראציונליזציה (לצד תחומים מדעיים החוקרים בני אדם). אך יש את המחסום הפשוט הזה שהאדם מתחיל המון מהעבודות שלו בצורה רגשית ולא שכלתנית ולכן קשה להכליל אותן תחת סט חוקים הגיוניים ורציפים.
כך הדוגמה עם החוקים המוסריים שלנו. אנחנו בראש ובראשונה יודעים להצביע מה גורם לנו להרגיש לא מוסרי.
עבדות, רצח עם וכו'. להכיל את כל אותם דברים רגשיים תחת מערכת הגיונית ורציפה זה מאוד קשה עד בלתי אפשרי.
אז כל טוב ורע הם יחסיים. הם עומדים על תצפיות של מערכות מוסר שונות על המציאות.
הם כמו הדתות שלנו שאנחנו מנסים לכפות בצורה מאוד אלימה על אנשים אחרים שמבוססות בסופו של דבר רק על אמונה. רק שאת מלחמות הדתות די סיימנו (למעט תרבויות מסוימות) ומלחמות המוסר עוד קיימות. עד שנבין שמוסר קשור למציאות כמו דת (כלומר לא קשור למציאות)? לא חושב. מוסר נדרש להחזיק חברה מאוגדת ושורדת. כך לפחות אני מאמין. בלי האמונה המוסרית שמשהו לא בסדר, אין לאזרחים למה לצאת לרחובות ולמחות ובהדרגה יכולים לצמוח חוקים שפוגעים בחברה עצמה ובמטרות שהיא מציבה לעצמה.
הקשר של החברה עם מוסר יותר סבוך מהקשר עם הדת. דת אמנם משרתת צורך ביולוגי ובחלקיו מאוד דומה לזה של המוסר (להסביר את המציאות, לאגד חברה תחת אמונות) אבל את הדת אפשר לזנוח. אפשר גם ליצור אמונות בלי מערכת ממוסדת (כלומר דת) ושהן יחזיקו יפה.
מדע למשל בנוי כולו מאמונות. אמונות מצוינות ובכל זאת אמונות.
גם הראציונליזציה שנעשית למוסר נראית הגיונית בהתחלה. אנחנו מנסים לארגן הגדרות טובות ל"טוב" ו"רע" בהסתמך על מה שהחברה הצביעה עליו כטוב ורע כדי לדון בסוגיות חלוקות יותר מוסרית. כמו שמתמטיקה מגדירה קודם דברים מובנים ומקובלים מראש (אקסיומות והגדרות) ומשם מצמיחה משפטים. על אותם דברים מקובלים. חלק מהמשפטים נראים מאוד לא אינטואיטיבים אבל אנחנו חייבים לקבל אותם כי הם עומדים על דברים מקובלים על כולם.
אבל מתמטיקה משתמשת בשפה אחרת. לא שפת האדם אלא שפה קרה יותר ואנליטית יותר.
אולי זה אפשרי לבנות מערכת מוסר טובה. היא צריכה להתבסס על אקסיומות שיכתבו בצורה מאוד מאוד לא טבעית. כמו שפת מחשב. בלי רגשות. ממנה יצמיחו בעזרת לוגיקה משפטים. אם המשפטים מתאימים למוסר המקובל בתרבות, משמע אפשר להשתמש במערכת הזאת כבסיס לדילמות קשות.
אבל גם במתמטיקה אנחנו מגיעים לדברים מאוד חלוקים עלינו. דברים שרגשית (כלומר אינטואיטיבית) יש לנו בעיה איתם אבל אנחנו מקבלים אותם כי אנחנו מקבלים את האקסיומות. במתמטיקה לעומת מוסר אנחנו מקבלים אותם ומשתמשים בהם. אנחנו לא בונים את החברה על מתמטיקה. אנחנו מבינים את המגבלות שלו ומשתמשים בכמה ענפים משולבים יחד כדי להסביר את המציאות.
אני מתקשה למצוא מישהו שיסכים להשתמש במספר תורות מוסריות, כל אחת לתחום אחר בחייו המבוססות כל אחת על מערכת אקסיומטית אחרת. אני לא חושב שמבנה חברתי יהיה מסוגל להיבנות ככה.
מנגד, האם זאת לא ההגדרה של דיסוננס קוגנטיבי? לכנסייה הנוצרית לא הייתה בעיה מצד אחד לתמוך בדברים חמודים כמו love thy neighbor או עשרת הדיברות ובכל זאת לתמוך בשחיטה של כופרים בירושלים. שתי מערכות מוסר שונות המתאימות כל אחת לסיטואציה אחרת.
האם האדם המודרני יהיה מסוגל לקבל רעיון כזה? האם אפשר ליישם אותו ביעילות?
מה לגבי רוע וטוב אבסולוטיים? האם יש תכונות באדם שלא משנה איזה באיזו חברה יצטיירו כרוע או כטוב? אולי בדמויות בדיוניות. אני לא מסוגל לחשוב על כאלו תכונות. אשאיר את זה לפילוסופים רציניים.
אחזור לטקסט:
אלו התחושות שהיו לי. שאמרו לי מה רע ומה טוב אבל הרע והטוב שלהם שגוי. לא ספציפית בנושא של חייל בודד. במיוחד בנושא של התבודדות חברתית ואינטילקט. זה רע להיות לא חברותי, זה רע לקרוא ספר בפינה (עוד ביסודי), זה רע להתלבש שונה, זה רע להתווכח באי הסכמה בשיעור, זה רע להפגין ידע או חוכמה בפומבי ועוד רעות רבות. אתה חייב לרדד את השיח. אני עוד חייב לעשות את זה. לדבר על ענייני היום, על רכילות, פוליטיקה ברמה הפשוטה, כלכלה למפגרים ואם אתה באמת מתקדם אז עבודה.
יודעים מה? גם חשתי רע שאני מבולבל מינית (וזאת ההגדרה שאני יושב עליה עכשיו, לא סטרייט ולא הומו, מבולבל מינית וגאה בזה).
אתה חש בושה לעשות אחרת אבל אתה לא אתה כשאתה עושה מה שכולם עושים. אתה בארון. לכוד. מרגיש לא בנוח ויוצר דמות שכולם יכולים להתחבר אליה.
האלוהים הזה. הוא לא אלוהים. הוא השטן. הוא דמות מרושעת שהם ממתגים לך ואומרים לך שהוא הישות העליונה. הוא עצוב ומעורר רחמים. הוא רשע. הוא קובע חוקים אוניברסליים ומחשבה כוללת לכולם שלא מתאימה לכולם. מאלפת בני אדם לציות.
מה המוסר שלי? מה שאני מרגיש בנוח איתו בינתיים. ייתכן שביום מן הימים אכתוב את תורות המוסר האקסיומטיות שלי. היום אני בנוח פשוט עם להרגיש רע כשאני עושה משהו רע ולהרגיש טוב כשאני עושה משהו טוב. אני הרגשתי רע ששיקרתי. די בזה.
וייתכן שלכל אדם יש את אותו מצפון רגשי. או לפחות אלו השפויים. חלקם מדחיקים אותו וחלקם נותנים לו להתבטא. וזאת ההגדרה של מוסרי או לא מוסרי. על טוב ורע הפסקתי לדבר כי הם אבסורדיים. הוא בנוי מגנטיקה (רמת אמפתיה למשל שמתקשרת להחלטות מוסריות שלך היא גנטית מאוד), פסיכולוגיה ותרבות.
וקשה לכעוס על אדם כשאתה מבין שהוא עושה רע כי הוא למד שרע זה טוב.
הנרקסיס למשל.
אני מכיר נרקסיס בצבא. הוא עושה המון רע כדי להרגיש שהוא טוב. כשאני מסתכל על התהליכים שעוברים לו במוח עכשיו אני מרחם עליו. אולי אני והוא לא כל כך שונים. אולי ההבדל הוא שאני קצת יותר מודע לעצמי.
זה מתקשר לאתמול. חשבתי על מעשים שלו. חשבתי על מעשים שלי. שיקרתי קצת לאחרונה. הוא משקר בצורה הרבה יותר פתולוגית ממני אבל גם אני שיקרתי בשביל לענג את הדמות הנרקסיסטית שלי. זה נכון מה שאומרים שהשלב הראשון בריפוי הוא מודעות. כששמתי לב למה שיקרתי התחלתי להפסיק. היום שיניתי את זה.
התחלתי גם להודות בטעויות שלי יותר ובגבולות הידיעה שלי. אני יודע שאני חכם גם בלי שאתווכח. אין לי בעיה גם שיצחקו עלי קצת.
אבל הוא? אני לא יודע איך להכיל את הנרקסיס השני. הוא מאתגר אותי באמת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה