הרבה הולך ומסתכם ליחסים שלי עם אמא שלי. המיניות שלי שלפעמים תופסת צדדים משונים, המשיכה שלי לנשים מסוימות, הנרקסיזם ועוד מספר תופעות. בכל זאת, זה אחד מהדברים שאני הכי פחות מוכן לעסוק בהם.
זוכרים שעסקתי פה בדחייה שלי להסתכל על אימי? כמו שאנו לפעמים מעבירים רגשות שלנו למקום אחר (כעס עצמי מועבר לכעס למישהו אחר למשל), אנחנו גם מעצימים לפעמים את הניגוד של הרגשות שלנו.
לפי תיאוריה זאת, ההתרחקות שלי מכל מגע או חום איתה נובעות מההכחשה שלי שהיא דמות מינית וההתנגדות לכך שהיא יוצאת עם מחזרים ומזדיינת עם אנשים אחרים. בין השאר אבא שלי בזמנו.
ייתכן וזה קשור להיקשרות חזקה אליה. הדחיה ממנה נובעת מכך שאני רוצה להיות עצמאי ולא שלוחה שלה ומהעובדה שזה פוגע בגבריות שלי. בניגוד לכך, אני עוד רוצה בלעדיות עליה.
לא יודע... זה מסובך לבינתיים.
הדבר שהכי אני רוצה להתנתק ממנו, ייתכן וזו הפנטזיה ההומוסקסואלית הגדולה שלי, היא היכולת לתקשר עם בחורה כידידה עם אפיק מיני. כך אתנתק מתחושת הסירוס הכואבת שבדבר ושלילת הגבריות. האם זה חולני שכל דחייה עבורי היא פגיעה בגבריות? או פשוט מודעות רגשית לאותם דברים קטנים שנמצאים אצל כל גבר?
היה לי חלום לפני מספר שבועות בו מרחתי לקה עם ידידה בלי פנים על אצבעות הרגליים בזמן ששוחחתי איתה. מריחת לקה אצלי אסוצאטיבית מאוד לבחינת גבריות וביטחון עצמי. אם אתה מסוגל להתמודד עם אתגר הנשיות הגדול ביותר ולעמוד בו, אתה ניצחת.
אך היא גם אסוצאטיבית אצלי לפתיחות רגשית. כי כשאני חושב על המנהג הזה אני חושב על 'שיחת הבנות' המפורסמת. לא על בנים. על נגיעה בנקודות כנות גבוה.
פנטזיה מינית אצלי, מאוד משונה, היא שאני ממשש את השדיים של מישהי בצורה אפלטונית. בלי זיקפה.
זה מוזר לחלוטין וסותר את כל הפנטזיה.
אני נמשך לרעיון כי זה אומר שאוכל להגיע לרמת קירבה גבוה אצל פירות אסורים.
אני מנסה לטעון לגבריות באותן פנטזיות אבל אולי יש לזה משמעות הופכית דווקא. ניסיון לאמץ פאסיביות המוצג בקיצוניות. זה משונה כי איני סבור שאני מציג מאצ'ואיזם בחיי היומיום. אני בהחלט מקדש אבל את הגוף שלי, את השכל והישגיות. אם דומיננטיות אצלי לא מתפרשת בצורה של הפגנת שרירים, היא מתבטאת בתחרותיות, פרפקציוניזם וגם בדמות אב שאני מקדש בעצמי.
כשאתה צופה בדמויות הנחשקות ההוליוודיות והמוזיקאליות קשה שלא להתנער מהדמות האנדרוגינית. ליאונרדיו די קפריו וגוני דפ. זו הדמות שאני מנסה לאמץ. הבלוג הזה והדברים הסובבים אותו הוא הנשיות היחידה בחיי אבל.
זה מרגיש כי אני בינתיים רק זורק מחשבות קיימות וחצים לכיוונים אליהם הם עשויים להצביע. הבילבול פה חזק. לאיזה כיוון עלי לקחת את כל זה?
אני אצטרך לחשוב על זה, לישון על זה קצת.
בואו נעבור לגודל בינתיים.
משפט אי השלמות קובע שמערכת אקסיומטית עקבית, אפקטיבית ושלמה לא יכולה להכיל את כל המתמטיקה. יהיו בה טענות עצמאיות שלא ניתן להוכיחן או להפריכן.
באותה מידה, יש מערכת אקסיומטית שתאפשר להוכיח את הטענה ויש כזו שניתן להפריכה ובכל זאת שתיהן יכולות להיות מועילות.
אם תחברו את סדרת כל המספרים הטבעיים תקבלו את הסכום המשונה 1/12-. זה כמובן שגוי במערכת אקסיומטית אחרת והיא למעשה שגויה במספר מערכות כאלו.
בכל זאת, יש שימוש פרקטי של זה ושל המערכת האקסיומטית של סדרות בתורת השדות הקוונטית ותורת המיתרים בין השאר. מה זה מלמד אותנו? שלא רק מתמטיקה בנויה מהמון סטים של מערכות אקסיומטיות שונות, גם ההסברים שלנו של המציאות מתבססים על מערכות כאלו.
במילים אחרות, התיאוריות שלנו הן כמו לוחות טקטונים שמקיפים את כל עולם המציאות. לא יכול להיות לוח אחיד שיכסה את כולו. הלוחות בנויות ממודלים שמתבססים על הנחות שונות וסותרות והם מתחככים זה עם זה. אם נרצה להקיף את כל היקום בתיאוריה מדעית אחת, היא תצטרך כנראה להכיל מספר מערכות אקסיומטיות שונות בתוכה שלפעמים אפילו סותרות זו את זו (או מערכת אחת עם מעט השלכות). היא תהיה בנויה ממספר מודלים שונים של המציאות שמתבססים על גופים מתמטיים שונים.
בהנחה שאותה תיאוריה תתבסס על המתמטיקה. למה אני מתכוון?
בניגוד למשפט המפורסם, איני מאמין שאלוהים כתב את העולם עם מתמטיקה. היא המצאה אנושית, כלי אבוליציוני שאנחנו משתמשים בו היטב כדי לשרוד. כלים אבוליציונים, כמו העיניים שלנו, לא נועדו להציג את המציאות נאמנה כי אם ביעילות להישרדות שלנו. המוח האנושי לא צריך היה להכיל את המציאות ברמה גבוה. המתמטיקה שלו לא צריכה להבין אותה מצוין.
אני מאמין כי יש אי שם תיאוריה אחידה של המציאות הבנויה ממודל יחיד. היא פשוט לא מתבססת על מתמטיקה. היא מעבר להבנה שלנו של המציאות.
בצורת העבודה הנוכחית שלנו אולי לא נצליח לגלות אותה אבל נוכל לשאוף קרוב מאוד אליה על ידי בנייה של תיאוריות שמכילות שטח רחב יותר של המציאות.
המדע שלנו מכיל אלמנטים מטא פיזיים מאוד. מטא פיזי הוא כמובן כל מה שמעבר ליכולת התצפיתית והמתמטית שלנו. תיאוריה אחידה כזו שמעבר ליכולת המחשבה שלנו היא כמובן מטא פיזית. מה בדבר חישוב מתמטי שרק מחשב מסוגל לעשות? כלומר, כמו שאנחנו עושים היום?
הם מעבר ליכולות שלנו. אנחנו יכולים רק לדעת שהמחשב יודע מה הוא עושה ולכן החישוב נכון. אבל זו אמונה באותה מידה שזה חיזוי מדויק. היא מתבססת על הניסיון שלנו עם מחשב והידע שהוא מסוגל לספק חישובים נכונים. בפועל, יש חישובים שרק מחשב מסוגל לעשות או במקסימום אדם שיחשב כל חייו את התרגיל.
האם המחשבים יהיו מסוגלים להפיק מערכת שמסוגלת לעזור לנו לנתח את המציאות אבל לא מקורקעת למגבלות של המתמטיקה? כזאת שאינה נופלת למשפט של גדל ובמקביל איננו מסוגלים להבין?
מחשבים היום כמובן מתבססים על מתמטיקה אנושית ולכן זה לא נשמע אפשרי. אבל לידיעתי ההגבלה הבאמת רחוקה של המחשב היא לוגיקה בוליאנית.
אם מחשבים ייצרן מחשבים לבד, האם הם יהיו מסוגלים להתנתק מהמגבלה הזאת?
מדהים לפנטז על זה. תיאוריה מגובשת אבל שאנחנו לא מסוגלים להבין. היא תניב תוצאות נכונות בלי אחוז שגיאה אחד אפילו אבל לא נוכל לדעת באמת איך.
כנראה שאותן מחשבות אינן מפותחות מספיק. איני מכיר את המתמטיקה לעומקים כאלו ואפילו לא את גדל. איני בטוח שהמדע לא יכול לעבוד רק עם מערכת אחת או שמערכת צנועה לא מסוגלת לעשות את הצרכים של המדע.
אני רק חושב בינתיים. כשאלמד אוכל אולי לתת תשובה מדויקת יותר.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה