מהו אלוהים? כאשר בעלים להגדיר מושג, צריך קודם כל להסתכל על כל מה שמצביעים עליו כאשר משתמשים באותו מושג ולהחליט על עקרון כולל שמכיל את כל אותם אובייקטים. אולי לא את כולם כי חלק מהמטרה של מושג היא שתהיה מסוגל לקטלג בעזרתו דברים שאתה נתקל בהם לאחר קיבוע המושג ולקטלג בעזרתו דברים שלא כלולים תחת המושג והציבור עשוי בטעות להכניס לתוכו.
על כן, מהו אלוהים? מהו אותו דבר שתרבויות שונות הצביעו עליו? אם תשאלו אותי, זה הדבר הלא מותנה שהתחיל את כל הפיזי. פיזי דהיינו מה שאנחנו קוראים לו 'עולם', הדבר שבתוך המרחב והזמן. לא מותנה דהיינו שלא יצר אותו, קדם לכל.
זה אלוהים.
כל דת, פילוסוף ותיאלוג העניקו לו איפנונים שונים וביניהם המוטעים ביותר הם התבונה והאישיות.
אבל זה לא צריך אף אחד מהם בשביל להיות אלוהים. בשביל להיות הלא מותנה הראשוני.
למה אני בוחר להשתמש במילה אלוהים? אחרי הכל, אני יכול לתת לאותו לא מותנה ראשוני את השם 'לא-מותנה ראשוני' או חוק יסוד. אבל אני בוחר בכך כי אם תפשיטו מאלוהים כל דבר חוץ מהמכנה המשותף ביותר שיש לכל הדתות עבורו תקבלו את זה - טריגר ראשוני.
אני מעדיף מילה אחת כדי שאוכל להיות גמיש עם השימוש בה.
התכלית של המדע היא דדוקציה. פישוט הכל למספרי חוקי יסוד פונדמנטלים.
זו כמובן אידאה המתעלמת מההגבלות של המדע במטלה זו אבל נזניח אותן לצורך הדיון.
במידה ונוכל לפשט הכל לאותם חוקי יסוד נוכל להתחיל לחקור את היווצרות אותם חוקים והיחס שלהם זה לזה. זה חלק מהמתודה המדעית. היא תהיה חייבת לפרק את חוקי היסוד של עצמה למרכיביהם כי זה כל מה שהיא יודעת לעשות.
ואז אחת משתי אפשרויות תצוץ. או שהחוקים יתאגדו תחת חוק יסוד בסיסי יותר שיהיה סיבת היווצרותם או שנגיע למסקנה שהחוקים באינטרקציה אין סופית שאותה נוכל לכנות גם כן 'חוקי היסוד בדבר הדינמיקה האין סופית של חוקי היסוד' שיהווה הוא בעצמו חוק יסוד ואותו חוק יסוד יהיה גוף ישותי בכך שיהיה מורכב מחלקים פשוטים יותר.
כלומר, תכלית המדע היא במיצוי מהטבע את עקרונות היסוד שלהם נוכל לקרוא 'אלוהים'.
למעשה, כל מטרת התבונה היא הסברת המציאות ועל כן במציאות 'אלוהים'. זו מכונה אדירה ביכולתה שהגבירה את ההישרדות שלנו בטבע.
בכך שסופית קבענו את מקומו של אלוהים, אפשר לאפיין אותו סוף סוף בצורה נכונה.
הדתות האברהמיות ורוב הדתות האחרות גם כן כושלות בכך ומובילות לכך שבקלות אפשר לסתור אותו אמפירית. אלוהים מותנה בקיום המציאות ולא מעליה.
גם התיאולוגים כמו קאנט ודקארט טעו כשניסו להשתמש באלוהים הזה כצידוק למוסריות. למוסריות צידוק ביולוגי ולא מטאפיזי.
אם אלוהים הוא האפשרות הראשונה של חוק יסוד היוצר את כל החוקים, אלוהים הוא הדבר היחיד שאפשר לומר עליו בודאות שיש לו חופש. כי עצם זה שהוא קיים לפני הזמן ולפני בכלל הסיבתיות אומר שהגורם הזה הוביל לסיבתיות בלי סיבתיות. כלומר במקריות. בכך ניתן לומר שלאלוהים עשוי להיות חופש.
אבל אני לא פילוסוף ולכן תפקידי לא לאפיין אותו. ייתכן שאעשה זאת ביום מן הימים, כרגע אני נאחז באמונות שלי.
אני קודם כל פרגמטיסט. אני מאמין שמדע היא השיטה הכי תועלתנית בסקאלות אנושיות גדולות לטווח אנושי רב מאחר והיא לא מכילה סתירות פנימיות ולא סתירות עם תצפיות לעומת שאר השיטות. אני מאמין באותו אלוהים נטו כי נוח יותר לעבוד עם כזו ישות בחוקי היסוד ובכל זאת לא אתן זאת להוביל אותי לאפיון שגוי שלו, אימוץ דת או חשיבה דוגמטית וכן הלאה.
על כן אני מאמץ כעת את הגישה של דאיזם-אגנוסטי. דהיינו דאיסט עד אשר יקבעו סופית בנושא.
למה דאיסט ולא סתם תאיסט או פנתאיסט? במידה וחוק היסוד התקיים גם לאחר שיצר את חוקי היסוד האחרים, זה לא ענייני. אני מפריד בין שני החלקים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה