יש בי צד שמעדיף לא לראות את המשקית. אין ספק בכך.
אני מבותר בין אני של התפיסה האסתטית ואני של התפיסה האמפירית.
אני האסתטי אומר: אתה מרגיש טוב עם זה, תמשיך.
אני האמפירי אומר: זה לא מתיישב עם התפיסה של המציאות, זה לא בריא.
יותר משאני מייצג את התפיסה השנייה, אנשים מייצגים את התפיסה השנייה. לא פלא אם כן שאני שונא דעות של אנשים. הן תמיד נורא תחת תבניות של תכתיבים תרבותיים.
פעם ב, כשיוצא והיא עולה בשיחה הם אומרים לי שהיא מנצלת אותי, שהיא שמה עלי זין ועוד. אם כבר, וזה משעשע, זו התקופה שהיא אכלה ממני הכי הרבה חרא. כאילו, היא מנסה הרבה פעמים להיות בסדר איתי ואני מאוד מעריך אותה על זה. אני מנסה להיות פחות משוגע לידה.
גבר צריך לרצות סקס וגבר שבידידות עושה משהו לא בסדר. בידידות הוא לא צריך להפגין אהבה ובטח שלא חזקה. הוא צריך להיות מרוחק וקר. כך הם אומרים. קשה לי שלא להיות מובך בשיחות כאלו. פעמים רבות אני יוצא למתקפה אבל יוצא משם מרגיש כאילו היא באמת משחקת איתי באיזו שהיא צורה. אחרי זה זה מתפוגג.
ואז יש אותי של תורת האסתטיקה. מה הוא אומר? שאני מרגיש טוב עם זה אז להמשיך.
היא ממלא לי צורך. זה לא מיני. זה מה שמרגיש לי טוב... זה אהבה... וקירבה.
זה לבנות דינמיקה עם אדם כשאתה מושקע בה רגשית ומנגד לא לומר לעצמך שהיא בר חלוף. לא לנתק עצמך. לבטוח... לנסות שלא להרוס.
זה גם לחשוב על דרכים להפגין את אותה חיבה.
זה ללמוד גבולות בעולם.
ייתכן וזה ייגמר. שאני אקבל מהיחסים האלו את שאני צריך בחיי, את הביטחון, השמחה, ההבנה, האהבה וכל שאר המסרים של הטלטאביז האלה ואז אלך לחפש סוף סוף קשר מיני עם מישהי גם.
ייתכן ואמצא גם. כנראה שאמצא. אם למדתי מהמרוקאית משהו זה שאני מסוגל לכך ואני צריך עוד להתכוונן פשוט.
היא ממש מחבבת אותי לאחרונה.
אבל אם כבר אאבד את הצורך הזה, בכל זאת אני מקווה שאשמור איתה על היחסים, כהוקרת תודה על שנתנה לי, כהערכה למה שיצרתי איתה ופשוט כי זו תהיה עבורי פנינה.
אני חושב שדי סיכמתי לא רע את מה שאני חש בימים האלו בשלושת בטקסטים האחרונים עליה ועל המרוקאית ועל נשים בכללי. אין לי חשק לחפש נשים כעת. אם אמצא אז אמצא אבל לא אתור בכח. אולי יום יבוא ואמצא אדם לצאת איתו לברים ולהתחיל עם כוסיות. אולי אפילו עם המשקית. היו ימים.
דיברתי עליה לאחרונה יותר מדי.
אני מאמין שבעזרת הדברים שאני כותב עליה אני חושף גם צדדים שלי מעולמות אחרים.
אני צריך לכתןב עדכון על אבא שלי ובאמת שאין לי כח. פשוט כי זה אומר שזה ערב עם וודקה ולדפוק את הראש ואז לכתוב וכבר הרבה זמן שלא השתכרתי ממש ואני פשוט לא רוצה להתחיל שוב.
השינה שלי גם חזרה לקדמותה בחודשים האחרונים ואיך שהוא היא שבה בימים האחרונים רק קלות להתעוררות בלילות.
אם כבר מדברים על האסתטיקה והאמפירציזם, אני אמור לברגיש רע מזה שאני משקיע ימים בבית אבל אני נהנה. מהקריאה ומהנגינה ומהאימונים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה