קאנט מונה את שלושת טיעוניי האלוהים ומשמיד אותם אחד אחרי השני - הטיעון האונטולוגי, הטיעון הקוסמולוגי והטיעון הפיסיקו-תיאולוגי. אם תשאלו אותי, המאה עמודים הללו יחד עם הפרדוקסים של זאנון הם החלק המבריק בספר שלו שמדביק את הכל ביחד.
הפילוסופים של המאה ה17 בעיני מסכנים. הם צריכים להצדיק את הנצרות שלהם בעולם ההומניזם והמדע וכושלים בכך קשות.
גם קאנט נופל בכך.
קודמיו ניסו נואשות לאשש את אלוהים ונכשלו. הוא ניגש לכך בצורה יותר בוגרת ואומר שאנחנו לא יכולים להוכיח את קיומו ובטח שלא בגישת התנןעה הראציונלית עי התבוננות פנימית. אבל אנחנו יכולים לעשות משהו אחר. אנחנו יכולים לומר שהוא הכרח כדי להבין את עצמנו.
קאנט אומר שבלי אידאה שמיימית ובלי האידאות של אפלטון לא ניתן לגבש מוסריות ולא ניתן להסביר את צורת ההסתכלות האנושית.
אני השתמשתי קודם בטיעון הקוסמולוגי.
אני עדיין מאמין בו. זה לא השימוש השגרתי. בשימוש הנפוץ מאחדים בין אותו חוק יסוד עם האידאה שמגדירים לפני כן שהיא אלוהים. מה שאני עשיתי היה להגדיר את אלוהים פשוט אחרת. הוא לא האידאה.
אבל זה העניין: גם אם מקבלים את הטיעון האונטולוגי מבית דקארט ואומרים שאלוהים קיים בגלל איזה טריק מחשבתי כושל (שעובד רק אם מקבלים את הפרמיס שנבנה עד לאותה נקודה שהגישה הראציונלית נכונה), זה לא האלוהים הנוצרי שלהם. זה אלוהים דאיסטי כמו שלי.
הוא אלוהים שלא מתערב ישירות בעולם, לא בונה מצוות דתיות ומוסריות נוקשות ואין לו רגשות אנושיים כמו כעס.
למעשה, הרמבם גם נאבק עם אלוהים כזה בעברה של היהדות. בימי הביניים. הוא אימץ את גישת אפלטון. מה הפיתרון של הרמבם לכך? הוא חיסל כל משמעות מהתנך. לא בצורה כזאת קיצונית כמובן אבל זה מה שעשה בפועל. הוא פירש את התנך כך שיאמר מה שהוא ירצה ובכך התנך הפך להיות גמיש לתקופה.
זה הכלי העוצמתי ביותר של היהדות. כך הם יכולים לפרש את התנך כאוות נפשם ולהשאיר אותו רלוונטי לאותה תקופה.
אבל היתרון שהתנך זכה לו הוא החיסרון להבנה האנושית. בלי חוקיות מסודרת ועקרונות מנחים לפירוש התנך, הפירוש הוא שרירותי ואנחנו מקבלים רק שימוש בדיעבד שלו. אי אפשר להפיק ממנו אמיתות לעתיד, חיזויים ותצפיות כי הטקסט אומר מה שרוצים רק שיאמר. כמובן כשכן קורה משהו ניתן לייחס זאת לתנך על ידי פניה לפירוש.
הפילוסןפים שלנו נפלו לאותה טרגדיה. רק שהנצרות מעולם לא ידעה לפרש אז הם בכלל נפלו לפיר.
מה לגבי ההסבר של קאנט?
ובכן, אני לא אוהב אותו אבל מכבד מאוד את התפיסה. אלוהים משאר אצלו ישות שהוא מאמין בה מסיבה פרגמטית ולא מאיזה כורך של המציאות. היא לא עוזרת להסביר יותר טוב את המציאות לפי דקארט, היא פשוט משהו שצריך.
אני יודע שאצלי לפחות, אותה אידאה התחלפה באישה. האישה המושלמת.
ניטשה, ממשיך דרכו של קאנט שמט את השטיח מרגלי הטיעון שאלוהים נחוץ בשביל המוסריות וזה המסע הבא שאני לוקח לעצמי אחרי קאנט.
באשר לטיעון האידאות? ובכן, כל הספר מבחינתי הוא רק תיאןריה אחת מיני רבות שאפשר להציע לתפיסה האנושית. תיאוריה מבריקה אבל לוקה ודווקא ההתפחות של המדע והמתמטיקה מראים את חסרונותיה. אני מבין ממנה דברים יותר טוב אבל יש לאן להתקדם.
אפשר לקבל את תיאורית האידאות או הפרוטוטייפים שלו אבל כפי שהוא אמר בעצמו, רק במסגרת קיומן בתודעה ולא בתור קשר ישיר למציאות ודווקא השימוש שלהן במציאות מתעתע.
זה מזכיר את אלו שמדברים על זכויות אדם ודמוקרטיה. מבחינתם כל אלו דברים אמיתיים. אבל אלו אידאלים שנוצרו תחת האידאל של צורת ממשל מתוקנת ומסודרת וטובה תחת אידאות הומניסטיות. הם לא קיימים בפועל.
מה שזה אומר זה שאם המציאות פוגעת בהן, צריך לחשוב מה לעשות ולשנות את הפרדיגמה של זכויות אדם.
כשאתה עוסק בקהילה הערבית אתה לא יכול לדבר על זכויות אדם כי הם מתנגדים להן עם האיסלאם.
כשאתה עוסק בחרדים על אחת כמה וכמה. אתה לא יכול לדבר על דמוקרטיה ופלורליזם כשהם דוגלים בחיסול הדמוקרטיה ומלחמות דמוגרפיה.
דמוקרטיה אובדנית היא דמוקרטיה גרוע שלא מפנימה את היחס של למציאות. אם בא גורם אלים בדמוקרטיה ומאיים עליה, יש להפעיל עליו כח ולפגוע בזכויותיו. לא לתת לו לעלות לכח בהדרגה ולנצל מערכת שמושטתת על תמימות וטוב.
אם כן אני דאיסט מאוד מתון. אני שם אלוהים רק כדי למתוח גבול לכמות ההסברים שאני צריך לתת לעולם.
אני לא משתמש בו כדי להשתפר מוסרית.
בשביל זה יש לי אישה ומבחינתי אני משתפר בשביל האישה. סליחה, אישה, אומנות וילד.
שלושתם אידאות שיש לשמר או יותר נכון אידאלים עם אחיזה במציאות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה