בית הספר שלי

אז עסקנו באחד הכוחות שהכי מאיימים עלי בתוכי. הטוב הפנימי שלי. זה שמתגרה בי וסותר אותי ואוכל אותי. שמוכיח לי שבני אדם לא נצלנים מסריחים.
לא כולם לפחות. אני מודע לקיומו. לכן אני מאמין שאנשים חכמים נוטים להיות אנשים טובים. כאילו אני פחות כי אני באופן אישי מצולק מבני אדם אז אני מרוחק מהם יותר. אבל חוכמה היא היכולת להפיק נתונים מהמידע שנתון. זה למצוא את הצדדים החיוביים בבני אדם גם. זה גם לראות עצמך כחלק מחברה ולא כיחיד ולהבין את הנפשות הפועלות.

כעת נעסוק באחד החלומות שלי: להקים בית ספר. הוא עוסק בשני נושאים. אומנויות לחימה כקידוש הגוף וידע כקידוש השכל. עסקתי בכך בנסיעה חזרה הביתה כשמכרתי את התפיסות שלי כשהנהג המבוגר והמנוסה חקר אותי. חברה של אימי עליו כבר דיברתי. הוא אדם עשיר ובעל סגנון.
כשהוא שאל אותי על בית הספר הזה ומה המניע שלי ידעתי כבר שזה רעיוו ייחודי ומהפכני אבל התקשיתי להסביר למה. כעת אני מסוגל.
בתי הספר היום ממהרים להקנות ידע והמון ממנו. אבל זאת טיפשות. כמות הידע הקיימת היא אין סופית.

מה התכלית של בית הספר? לתת לך כלים לחיים? כי אם כן, מי אמר שספרות, מדעים ואנגלית זה הפתרון? זה לא ייתן לך כלי לכל מקרה בחיים ואפילו לא בהכרח לכמות הרחבה שבהן. להפוך אותך לאזרח יותר טוב? על פי מה מודדים אזרח טוב?

אז אני מאמין שהתפקיד הוא באמת להקנות כלים להתפתחות בחיים אבל שהידע עצמו הוא לא התשובה.

התשובה היא הכלים לקבלת ידע.

תלמיד תיכון נתקל רק בסוג אחד של ידע בלימודיו וזה עצוב: ידע דוגמטי. מקור סמכות אומר איקס ואתה מקבל את אותו איקס כי הוא מקור סמכות והסטימולציה החיובית עוסקת בשאלה האם ספגת מהמקור את כל איקס או לא.

במקום זה צריך לשאול את התלמידים שאלה שלא נשאלת מספיק: מהו ידע? וממנה הגזירות השונות: איך מפיקים ידע? איך בודקים את אמינותו? מהם מנגנוני רכישת הידע?

פתאום ידע דוגמטי יראה מגוחך. יותר מזה: פתאום הם יפנימו את זה ואז יוכלו לבחון את הידע שבית הספר מכנה להם על מהו ידע. להבדיל מהידע הדוגמטי של היום, הוא גם ילמד כלים לביקורת וגם יוכל ליישם אותם ולראות האם המידע שהוא מקבל מבית הספר עומד במבחן התוצאה. המון מהידע הדוגמטי שנלמד בביתי הספר היום למשל לא עומד במבחנים האלו. התנ"ך בתיכון מתרסק מולו למשל.

ילדים צריכים ללמוד פילוסופיה. על צורת החשיבה שלנו, הכשלים שלה, המגבלות שלה, השיטות המדעיות, הפילוסופיות והדתיות לרכישת מידע. זה קודם לכל קליטת מידע בחושים. אנחנו צריכים ללמוד את מנגנון קליטת המידע כדי להבין את הליקויים בו וכדי להגן על עצמנו מפניהם.

כשהם יבינו איך הם חושבים הם יוכלו לקחת את זה לאיזה מקום שהם ירצו. אלו הכלים הכי אלמנטרים ולא מידע על צורות אזרחות נכונה או חרא מטופש כזה.

בצורה הכי בסיסית, זה יאפשר להם לבצר את עצמם מכשלי תפיסת האמת. כל אדם היום מסוגל ליפול לכתות. הן לא משהו רק לפסיכופתים. הן מנצלות את החולשות של החשיבה האנושית כדי לקבע תפיסות מסוימות של אמת שהן שגויות. אבל אדם שמסוגל לדעת מה הן עושות ואיך לשמור על עצמו מפניהן יכול לברוח מהלכידה האכזרית שלהן.

הוא יוכל לדעת איזו טענה נכונה ואיזו שגויה בדיון, מי משתמש ברגשות כדי לשכנע ומי לא.

הוא יוכל להבין את התקשורת ולראות את הגועל מאחוריה.

הוא יוכל לברוח מידע המגיע ממקור סמכות כי יש לו דרך יותר טובה לרכוש ידע.

בצורה יותר מתקדמת, זה יאפשר לו להבין את עצמו.

כי לא כל בני האדם מעוניינים בידע. הוא יוכל להבין איך הוא חושב, הוא יוכל להכניס למשבצת של מילים את מה שעובר עליו ובכך להנהיר זאת לעצמו ולהכיר את עצמו יותר טוב.

להפנים את הכשלים והחוזקות של אמונה באל למשל. לקבל אותה עליו למשל מסיבות הגיוניות ולא כי נולד למשבצת דתית. לקבל אותו מהרצון להרגיש טוב בחייו האישיים, כדי ליישב בתוכו תסביכים פילוסופים וכן הלאה.

הוא יוכל לעצב אידיאולוגיה המוגנת מהאמת ולא משקרת לה.

הוא יוכל אפילו לעסוק באומנות בצורה יותר טובה. כי להכיר את מערכת רכישת הידע הוא בעצם להכיר את המערכת החושית שלך ובכך להכיר מה מענג ומה לא ומה זה אומר.

כן, אני בעל אמביציות ושאיפות רבות למערכת שפילו לא קיימת. הרעיון שלי בעיני מהפכני.

ידע הוא לא ההתמקדות. קליטת הידע היא ההתמקדות. זה כל כך ברור כי זה משהו שצעקו עוד גדולים ממני לפני. המהפכה הקופרניקאית של קאנט. ההבנה של ה"אני חושב" של דקארט. הם שמו את המחשבה האנושית בראש ובכך הבינו את התפיסה של האמת וסללו את הדרך למדעים בדרך מתונה ומודעת למגבלות האנושיים שמעצבים היום את העבודה שלנו. השימוש בסמיות, ההכרה של פלסיבו וכן הלאה.

אני חושב שזה קריטי כי אני רואה כמה נופלים היום לבורות של טיפשות בלי סיבה. סוצאליזם היא תפיסה שהייתה אמורה למות בעולם בו התודעה מודעת לעצמה ולידע. דתות אמורות למות כבר כי הן סותרות את עצמן והן מתודות כושלות לאיסוף מידע. המדע אמור כבר להכיר את מגבלותיו ולתת למטריליזם הנוקשה שדוחה את חשיבות המחשבה הפילוסופית להיזרק לפח של הרעיונות המפגרים.

אני לא מתכוון ליישם זאת על הטיפשים. כאשר מערכת הופכת להיות רחבה היא הופכת להיות בינונית. אני רוצה את האיכותיים. לבצע מבחנים ראשית ולקבל לתוכנית מוחות בשלים ואז לתת להם את הכלים למבחן אישי מדוקדק. להפוך אותם לבני אדם גדולים באמת. יותר גדולים ממני אפילו. בני אדם שמודעים לכושר החשיבה.

אומנויות הלחימה? הן נועדו לעיצבוב התחושות וסיוע לבניית אורח חיים. כשם שעזרו לי.