יש הרבה מה לכתוב על הטקסט ההוא שכתבתי. הייתי שיכור באמת. שש כוסות יין ואז מספר שוטים של וודקה טובה בבית. חג פסח שמח לי.
החלק הראשון ממש מדבר על שחשתי. אני לא שייך לקבוצה ההיא שהייתי איתה אז. באופן כללי, אני מעדיף לא להיות עם אנשים. היה שם הפנייה לתובנותיו של הפייסטוס כי כך אני חש. יש קונטרסט בפסח הזה. בימים אני מתבודד ובלילות אני שותה יינות טובים במסיבות של אנשים שלא ידברו איתך אם אתה מעשן נקסט.
ואתם יודעים מה אני רוצה לעשות כשאני עם הפוצים האלו? להיות בבית ולהמשיך איפה שעצרתי, או ללכת לאימון, או לנגן במפוחית. עכשיו זה גורם לי להרגיש רע כי אני לא אמור כעיקרון להנות מבדידות. זה לא התנהגות אנושית נורמטיבית. אבל זה כל כך יותר טוב.
אבל יש אחת שבשבילה אני לא אנטיפת.
שאני מעדיף אותה על שבת עם ספר וויסקי.
ידוע לכם מי זאת.
זה למה אני מעדיף לגמוע קילומטרים בשבילה.
הוספתי לזה גם את העובדה ההיא שאני רוצה שיהיה לה טוב.
זה רגש משונה הרצון הזה לגרום למישהו אחר להרגיש טוב.
אבל יש את העניין הוא שהיא מנותקת ממני שם, לא מוכנה לחשוף.
בכללי זה המצב בינינו. דיברנו על שתי האסטרטגיות ואני משתמש בה יתר על המידה מולה. אני מנסה ליזום יותר שיחות ולדבר איתה יותר כי אני מאמין שאם לא אנסה, היא תיעלם. אני לא רוצה שהיא תיעלם. אז אני נמצא שם יותר. היא עסוקה. אני מבין את זה. לכן היא לא מסוגלת לעסוק באנשים. אבל אם היה הצורך בוער בה היא הייתה מתקשרת. או שהיא ככה עם כולם? ומה אחרים עושים איתה?
אינעל דינאק.
אני מנסה לקשר את זה לאבי. אני לא מתקשר אליו בדרך כלל אלא אם כן עולה צורך דיפלומטי. וכשהוא מתקשר אני בדרך כלל מעדיף לא לענות. האם ככה היא מרגישה? או שהיא רוצה לענות?
אני צריך אלכוהול כדי להמשיך לדבר...
אז שתיתי עשר כוסות יין וחיסלתי שלושה בקבוקים היום אצל הפילנטרופ. הוא החליט לארגן מימונה של אשכנזים.
אלוהים אני לא מאמין שהגעתי למחשבות האלו עליה.
וזו בדיוק הכוונה באידאה.
אידאות נועדו להכווין אותנו בחיים על פי ישויות מושלמות שאנחנו מאמינים בקיומן למרות שאנחנו יודעים שלא קיימות. האישה היא אחת האידיאות שלי. אישה שמכילה את כל התכונות המשולמות כבת זוג. בת זוג? שותפה לחיים.
מהאידיאות והאידאלים אנחנו שואבים את דמותם של החפצים בעולם, מהו טוב ומהו רע. המשקית? היא נגזרת של אידאת האישה. אידאת האישה גורמת לך בעוצמתה הרבה ביותר להשתעבד לבית ולילדים ולרצות את זה יותר מכל. היא לא מונעת ממני הישגיות. אני עוד מחפש את הידע, השלמות שחסרה לי. הצלחה כלכלית כדי להגשים את היעד החינוכי שלי. אבל קיומה מעסיק את מחשבותיי וגורם לי לרצות לחפש אחר אישה שתשלים את האידאה. שתרצה אותי ונאהב זה את זה.
כשאני כותב את השורות האלו אני מבין כמה טוב שהשתכרתי עכשיו מיין.
כשכתבתי את השורות האלו קודם, אגב ניסיתי לכתוב אותן קודם וגרסתי אותן, חשבתי שאני צריך להעלות אותן בפניה. אך תמיד יש את החשש שאני מעיק לה. אז לא התקשרתי היום. אני קוקסינל. אתקשר שישי הבא.
כן... אני מפחד שאתמסמס מתחת לרדאר שלה והיא תרצה בכך. אני יודע כמה קל לה לאבד אנשים. אבל היא האדם היחיד שבאמת מעניין אותי כעת. מהבחינה הזאת שאני נהנה באמת ובכנות לדבר איתה. שכיף לי לתת לה. שאין אושר יותר גדול מלראות אותה צוחקת או מחייכת חוץ מאולי לראות אותה אוהבת אותי גם כן, רוצה בידידות שלנו כמו שאני רוצה.
התהלכתי ברחובות תל אביב ממנו שיכור מהתחת רטוב ברגליים כי נעלתי כפכפים וחשבתי לעצמי שאני לא נהנה.
אם אני נהנה זה באימונים או בבית או איתה.
לא עם חבורה של זקנים. כתב בערוץ 1, נשים זקנות שמשעשנות צינגלה, מיזנטרופ (סליחה, אותו אני דווקא אוהב).
אז תארו לכם איך זה לדעת שקרה לה משהו ושהיא עצובה ושאתה לא יכול לנחם אותה... שהיא לא רוצה שתנחם אותה. זו קרירות כלפיך אבל אתה מקבל את זה בהבנה כי לא תרצה לענות לה רע.
אבל זה מטריד אותך במחשבות.
האשמתי שם את הבלוג אבל זה יותר מהבלוג כמובן. הוא פשוט חלק מזה. הוא טוב כי הוא יצר בינינו את הקירבה מלכהתחילה אבל יש בו גם מן הרע.
למה אני לא נהנה במקומות אחרים? גם לזה התייחסתי שם. כי בצבא אני מרגיש כאילו אני היחיד שחושב שם, עם הפילנטרופ אני מרגיש בחברת אשכנזים מפונפנים שלא מתעמקים ובבית... אגיע לזה.
בצבא יש לי את המשקית חינוך אבל גם היא בעיני לא נוגעת בזה.
עם הפילנטרופ, לא יודע, אני נחרד ומתעצבן ונלחץ ומזייף צלילים.
בבית אני נהנה במידה מה. אני מהנה מאחותי מאוד כמו שאני נהנה עם המשקית. אבל היא פוליטיקאית. כי היא סטודנטית ורוצה להינשא ואין לה כסף והיא בסכסוך עם אבינו בו לכולם יש צד אז אני לוקח את שלי והיא את שלה.
זה לא מפריע לנו ללכלכך על חצי מהעולם, זה מפריע לנו להסתדר קצת.
אח שלי הקטן הוא הפרויקט שלי.
אמא שלי היא התסביך שלי.
התם לפעמים כיף לדבר, לפעמים זה משחק דומיננטיות איתו.
בסופו של יום אם ארצה לחייך באמת אז או שאקרא את אחד המשוררים החדים עם ויסקי או שארים את הטלפון עם ויסקי ואקווה שהיא תענה. כי אני ממש אהנה. בדרך כלל השיחות איתה מהנות עבורי.
אז נראה מה יהיה. אני יודע שאני נחרד מדבר אחד וזה כשהיא אומרת לי 'תזרום' בדבר היציאות והשיחות איתה. כי אני לא מבין מה זה אומר ואני לא יודע איך להתנהל. אני יודע שאציב לעצמי יום שאתקשר אליה במידה והיא לא תתקשר ואני יודע שאנסה לקבוע איתה בעוד שבועיים. זו הזרימה שלי. נוקשה ותבניתית כמו אחרון היאקים.
מה בדבר הכוס שהתנפצה?
כשאני יודע שהמח שלי קורס לעצמו לכאוס מוחלט ואני לא הולך להירדם בלילה ממחשבות. מה שאני עושה זה אוסף את השברים וזורק לפח. אני מנסה לצייר סצנה בראש ואז לתת לה להוביל אותי לחלומות.
כשיש לי את הבלאגן ביומיום אני מחפש לזנוח את הכל ולאכול את העוגה ולחייך ולדבר איתם על זיוני המח אבל לעולם לא אוכל באמת לברוח ממנו. הוא תמיד יהיה שם להציק לי. פרצי מחשבות ואנדרלמוסיה. גם אם אשליך את הטלפון. גם אם אאסוף את החתיכות.
אני שיכור.
אני בבלאגן בראש עכשיו.
כי אני צריך להתקשר עוד לאבא שלי היום, כי אני לא מרוצה ממה שאני מנהל אצל הפילנטרופ ואני צריך לכתוב על זה ובאמת שלא באלי כי אני מרגיש כמו זונה, כי אני נתתי את הפרטים שלי למקום עבודה וזה כי אני מפחד שנגמר לי הכסף ואני בסטרס איתו ובמקביל אני מפחד שאני מאבד את האימונים, אני צפחד שהזרוע לא תחלים ואצטרך לעשות שוט של צילומים שאין לי באמת זמן לעשןת אבל הכי אני מפחד לגבי היחסים עם המשקית. כי אני לא יודע איך לפתח אותם ומה ולאן. והאם היא תשתף איתי פעולה. האם היא בסדר עכשיו ואיך אוכל לשמח אותה והאם היא נלחצת ממני או כועסת עלי או שהיא מעריכה אותי כמו שאני מעריך אותה.
אז לילה טוב עולם, תן לי להיגמל ממך.
לילה טוב משקית, שתמיד תמצאי מקום במוחי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה