אהבה מפאתוס

ישבנו בספסל בגינה. ישבתי יותר נכון והיא עמדה מולי עם מבט זועף וצעקה עלי.
"מה אתה חושב לעצמך?! מה אתה בא ככה?!"
לא היה לי מה לומר. או שלמעשה היה לי אבל לא הצלחתי להביע אותו במילים. לא יודע. יש לי יותר מדי בלאגן בראש.
"אתה פשוט לא יודע גבולות. נמאס לי. באמת שנמאס."
ומתוך המערבולת שנוצרת לי בבטן והבעיטות שחטפתי ממנה נפלט ניצוץ קטן:
"אני עובד כל יום משבע." מילמלתי.
"מה אמרת?"
"אני כל יום עובד משבע... עד אחד עשרה."
חיכיתי שהיא תצעק אבל היא השתתקה.
"קורע את התחת שלי בעשרות עבודות בלי הפסקה אפילו לרגע, נח בטיטוא של הרצפה ונרדם עם סיגריה באוטו בדרך לפה.
החיים שלי הרוסים... טוב לא לחלוטין. לא יודע.
אני ממש מנסה לתת לך כמה שאני יכול ואני יוצא מטומטם. עשיתי באמת כל מה שיכולתי.
כי אני אוהב אותך מאמי. כמה שאני אוהב אותך אהובה שלי, את מה שנותר לי בסוף היום. הקינוח המתוק לארוחה כבדה.
יקרה שלי. את הנערה שלי.
אבל מאז שאהבתי אותך... אני מאבד את עצמי.
הדאגות צפות.
אני מתחרפן!"
קמתי מהספסל.
"תביני... כולם אמרו לי שלא יצא מזה שום דבר טוב. אבל ניסיתי, אלוהים! כמה שניסיתי."
הבטתי לשמיים משתגע והיא התיישבה מהפחד.
"יצאתי פשוט חתיכת מטומטם. אין לך שום כוונות טובות איתי.
ואני עובד משבע... עד אחד עשרה כל... כל לילה ואני משתגע ומשתגע ומשתגע.
די!" צעקתי. עצמתי את העיניים מנסה להירגע. והידיים נזרקות לצדדים בטראנס משוגע.
"מאז שאהבתי אותך אני איבדתי את השכל שלי."
"ואתה חושב שזה לא קשה לי? אתה משאיר אותי פה לבד ואז חוזר באחד בלילה וצופה בטלויזיה! אתה זה שהתחיל את כל זה! אני לא זאת שחיזרתי אחריך ואני ממש לא זאת שהרגה את זה! אין לך שום זכות לבכות על זה. אני מרגישה כמו מטומטמת בגללך. מאז שהתאהבת בי אני אשמה בהכל. אני המכשפה המרושעת שפוגעת בך. לא! זה לא מה שקורה! נמאס לי להרגיש אשמה! אתה עשית את זה!"
הדמעות שלי נפלו וגם שלה. האדמתי. הדמעות נפלו כמו גשם.
"את לא שומעת אותי נאנח מכאב?! את לא רואה שאני בוכה על מה שקורה?! את לא רואה שאני בוכה בסתר?!
את לא זוכרת איך הייתי מגיע לך כל יום למפתן הדלת?! איך כל יום הייתי עובד בשביל לשמח אותך?! אז אין לך בושה עכשיו לנעול אותה עלי?! לומר לי שאת לא רוצה אותי יותר?
אני עובד כל יום מפאקינג שבע עד אחד עשרה כל לילה וזה גורם לי להשתגע.
לאבד את המח הטרוד שלי."
"מה אתה רוצה שאומר?!"
"שקט! רק עוד משפט! רק עוד משפט אחד תני לי!!"
"מה?!"
אבל לא יצא כלום. כי הכל כבר היה בחוץ. אז צעקתי. השתגעתי מבפנים ומשם היא תפסה לי את החזה ונשענה עלי. נעמדה ונישקה אותי ואני נישקתי אותה בתשוקה שחשבנו שאיבדנו.
אבל אותה לא איבדנו. רק את השכל שלנו.