הייתה לי שיחה משעשעת פעם אחת עם מישהו מהאימונים שהלכה ככה:
"אני בקושי מוצא זמן להתאמן לאחרונה."
"כן, גם אני" השבתי.
"רגע, מה התדירות שלך?"
"פעם בשבוע" ואז הוא קילל אותי. פנאן.
אני העליתי לאחרונה לארבע פעמים. ארבעת הפעמים המתוקות שהיו לי. עכשיו נוסיף גם את אימוני שישי ונחזיר הכל. אבל השבוע זו הפעם הראשונה שהתאמנתי.
זה מצחיק איך יורדים לך הביצועים מהיעלמות כזאת. ייתכן וזה פחות ניכר לאנשים אחרים אבל אני הרגשתי את זה. התודעה שלי הייתה מעורפלת משטויות.
אם יש משהו אחד שמרתיע את המשקית ממני זה התיאורים המפורטים של אונס ורצח שלה, העובדה שאני נוסע קילומטרים בהפתעה ובניגוד לרצונה לביתה פעם ב, העובדה שאני חושף מחשבות פרטיות בפניה וזה שאני קצת עוקב אחריה בפייסבוק. אוקיי, אז יש הרבה משהוהים אבל אם אחד ספציפי אז התשוקה שלי לאומנות שלי.
אנשים לא מבינים שאייקידו פותח מאומנויות קרב וקראטה פותח מאומנות הגנה עצמית.
מה שקרה בשנים האחרונות זה סירוס של האומנויות. התאמה שלהם לילדים קטנים ומפגרים, לתחרויות, לתפיסות פילוסופיות מפגרות.
כשאני קורא על התפתחות הקראטה זה יותר מזעזע אותי מהסיפורים של בצלאל על הכיבוש. קראטה זה דבר מדהים ומה שעושים לו זה השפלה, רידוד ומחיקת ההיסטוריה.
האומנויות מלמדות אכזריות רגוע ושלווה. זה מונחל בקאטות למי שרוצה לחקור. פשוט היום לא מלמדים את זה. מי שרוצה להיות אומן לחימה ולא ספורטאי צריך להכיר את הפאן הזה. זה אפילו לא פאן. זו המהות.
אני מסוגל לסרטט סכמות של הצוואר ולהציג נקודות מהנות ללחיצה. הואגוס, הגיגולאריס, קנה הנשימה, מיתרי הקול. כל אחד מהם הכרתי מלחיצות אישיות לא פחות מאימונים. אני במיוחד אוהב את הצוואר למעשה. זה פשוט איבר סקסי. יחד עם הרגל.
בקראטה המודרני יש המון בעיטות ארוכות. זה מפגר. בקרב אמיתי לא תיתן מיי גרי. אתה תיתן ברכיות או בעיטות קצרות טווח. הן גם רוב הבעיטות שמופיעות בקאטות.
מעניין לעניין, Son of a Preacher Man.
אני אוהב את השיר הזה. יש לו את העבודה של Since Ive Been Lovin You של קצב חלש ואיטי שלאט לאט מוגבר ובכך מפתה אותך מהקונכייה יחד איתו. הסיפור מצוין גם.
יש שם מוטיב חזק של ניגודיות. בין קדושה לטומאה.
בילי ריי בהדרגה מחזק את הקשר שלו עם הדוברת עד שבסוף השיר המבטים החטופים הופכים לסקס מושחט.
אנחנו יודעים שיש בזה משהו אסור כי הם עושים את זה בסודיות: Stealing kisses for me on the side.
הקשר ביניהם מעניין כי הוא היחיד שהצליח לגשת אליה. נער הכומר הכביכול תמים הוא זה שפתח לה את הג'ורה.
נגע בה רגשית כנראה בדרך מיוחדת וזה גרם לה לפסק.
והיא מנסה להיות טובה אבל קשה לה כשהוא נמצא שם.
במידה מסוימת יש לזה גם יתרון. הם לומדים זה מזה והוא מלמד אותה את דרכי האל בזוגיות הכפרנית שלהם.
אבל הוא לא תמים. הוא sweet talking son of a preacher man. אין פה ממש מסר או עלילה. רק מוטיב חזק של טוהר טמא. האם הזוגיות ביניהם רעה? אחרי הכל, היא לומדת ממנה, האם בילי ריי טוב או רע? הוא מגיע אליה ומלמד אותה אבל הוא גם מפתה אותה ומתנהג שלא כיאה לבן הכומר.
אני מנסה לחשוב האם זה מתקשר למשקית אבל לא. אין קשר. מסתבר שיש דברים שאני אוהב בלי קשר אליה. למה אני אוהב את השיר הזה כל כך? ייתכן שבגלל הזוגיות בשיר.
Since Ive Been Loving You הוא השיר האהוב עליי. הבכי של הזמר פשוט מדהים. אני אוהב לשיר איתו. הבלוז והגיטרה מצוינים. יש שם תשוקה. הסיפור לא כזה מורכב אבל הפשטות שלו היא הקסם.
אני באמת חושב על המשקית כשאני שר אותו ומשתגע. זה כי אי אפשר לשיר את השיר הזה בלי פאתוס ואין לי פאתוס לנשים בלי המשקית. זה השיר האהוב עלי בלי כל צל של ספק.
הוא לא מאפיין את הזוגיות שלי עם המשקית (זוגיות? שם לא מתאים, יחסים? מערכת? קשר? ידידות? חברות? ידידות או חברות נשמע יותר מדויק). הוא כועס על אישה שכבר לא חשה אליו כלום למרות שקורע את עצמו למענה. פשוו אני צריך מידהי למשבצת כדי שיהיה לי על מה לצעוק.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה