למה התפוח טעים?
כי בראשך מצויה אידאה של מאכל טעים והתפוח עונה לצפיות שלך לטעים לפי האידאה.
מה הן התכונות שעושות אותו טעים?
מתיקות
ומה מקור המתיקות?
הפחמימות שבתפוח
ואיך אני יודע שהפחמימות הן מקור המתיקות?
כי ניסיון החושים שלנו מלמד אותנו שכל מה שנתקלנו בו עד כה והיה מתוק הכיל פחמימות.
האם זה אומר שכל מתוק הוא פחמימה או שכל פחמימה היא מתוקה?
את השני. אבל עוד לא נתקלנו בלא פחמימה מתוקה.
אז למה עלי לקשר בין פחמימוץ למתיקות התפוח?
כדי ליישב קשר של סיבה ותוצאה.
למה שארצה ליישב קשר של סיבה ותוצאה?
כדי שתוכל לבנות רצף זמן הגיוני כי הרי אינך מסוגל לקבוע שהמתיקות קדמה לפחמימה עד אשר תקבע סיבה ותוצאה. בנוסף, כדי שתוכל לבנות את העתיד ואת הצפיות שלך כלפיו. כשתרצה מתוק תאכל תפוח וכשתאכל תפוח תצפה שיהיה לך מתוק.
ואם אדחה את את הסיבתיות?
תדחה את רצף הזמן
ואם אדחה את רצף הזמן?
לא תצליח להסביר את העובדה שאתה מתצפת כל הזמן על עקיבה בעולם של תרחישים.
ואם אדחה את תפיסת החושים?
לא תוכל. אתה מכיר את החושים מהתחושה שלך ולא מהשכל.
דהיינו אני מכיר את החושים מהחושים?
כן.
ואת החושיות של החושים מהחוש?
כן.
ואותם חושים, כיצד הם בונים את המציאות?
מאין סוף התבוננויות בו ובשימוש בשכל ניתן להבדיל בין אובייקטים שונים בעולם ולזהות את רצף הסיבתיות.
ואיך אוכל להפריך את נכונות החושים?
תראה שחלה סתירה בין מספר תצפיות חושים. תנגס בתפוחים רבים וכל פעם תטעם טעם שונה וכך תסיק שחושיך מתעתעים בך.
ואם זה חלום?
אז כל המציאות שתחזה בה מורכבת מהמציאות שכבר פגשת מחוץ לחלום. המח אינו מסוגל לסנטז אובייקטים או צירוף המורכב מחלקי אובייקטים שלא נחשפת אליהם בחושים. אתה לא יכול לדמיין צבע שלא ראית לעולם כשם שעיוור אינו יכול לדמיין צורה שלא ראה מעולם. קיום המציאות מוכר לנו מהברבורים השחורים שעוד לא חווינו ואנחנו מסוגלים לחוות. החלום מורכב מהציפיות שלך ולעולם לא ממשהו שאינך יכול לצפות לו.
אם כן התפוח המר והמלוח מעידים שאני קיים?
כן אבל במידה ושללת שהתפוחים עצמם לא מקולקלים, מדובר בהטעיית חושים.
אז כאשר רצף הסיבתיות מופר ואין סיבה סיבתית דיו כדי להסיק שמדובר בפגם במציאות, הפגם הוא בתפיסת חושיי?
כן. יהיה מדובר בסתירה וסתירה מעידה על שגיאת הטענה.
ולמה סתירה מעידה על שגיאת הטענה?
כי זה הכלל היחיד שאם אינך מקבל אותו אתה מטורף.
ראויה הייתה היום לשבח המש"קית כשאיתרה כשל חשיבה אצלי שלא הבחנתי בו. אני רוצה להציג בפניה את כל המחשבות העולות ברוחי על הדינאמיות של החשיבה כדי לראות מה תאמר עליהן.
מנגד יש את המשקית חינוך שמצופה ממנה אף יותר לאיים עלי ועל דעותיי אינטלקטואלית אך אינה מעסיקה עצמה בזאת.
היא אומרת שמדובר מפחד מהשאלות הקיומיות ומהרצון להתמקד בדברים אחרים כל עוד היא אינה מוכנה נפשית לכך בשל צרות פסיכולוגיות. חבל לי כל פעם מחדש. היחסים בינינו בעיקר אינטלקטואלים. אם אלך איתה לכנס או אצא איתה מחוץ לבסיס זה יהיה להרצאה על התבונה. ובכל זאת, כל פעם שאני מעלה סוגיות פילוסופיות מעבר לשיעמום הפוליטי (שזה כמעט כל הזמן אצלנו), היא נוטה להגיב הערות שלא משתוות לאינטיליגנציה שלה, שמצופה ממנה ליותר לטעמי.
זה מצער אותי כי מוחות מהסוג שלנו נדיר. אני אומר שלנו כי אני מוצא זיק שקיים שמטריף אותי שאני לא רואה אותו בעולם, גם אצל מתמטיקאים גדולים או פיזיקאים.
מטריף במלוא לשון המעטה. אני מתחרפן באמת ובכנות מהשיחות שלי עם אנשים תבונתיים שהצליחו בזכות התבונה שלהם כלכלית על כוס מרלו מזויינת מדברים הבל הבלים חסר מעט ספקנות, פילסוף, תחכום.
ישבנו במשרדה אני, היא ועוד איזה בחור שקורא המון. הוא גם נבון אבל נפל לתהומות העמוקות של הפילוסופיה ולא יכול כעת לצאת ממנה לנשום את המציאות כהלכה. יותר מדי מושפע מרעיונותיהם של הוגים.
נהניתי מחילופי הדברים, מהברק.
איפה הוא ביומיום?
אנשים מדברים על תוכניות טלויזיה, פוליטיקה ואידאולוגיות ריקות ועלובות. כאלו שאני רואה את הכשל בהן ממרחק וכך גם היא. נזרקות דעות היום ממקום למקום בלי צידוק הגיוני בתוכן כי זה מותר היום. כי זו דמוקרטיה.
דוגמטיזם. קבלת רעיונות בלי צידוק מעמיק יותר של התבונה, בלי התבוננות בלמה אני מאמין. רק אמונה לשם האמונה. לשם ריצוי איזה יצר פסיכולוגי שטחי.
לפחות אני מודה כשהאמונה שלי פסיכולוגית. כל המשנה הפוסט-פמניסטית שלי פסיכולוגית וגם אז מכילה צידוקים מאוד יציבים.
הכי משגעים אותי הפיזיקאים וחוגי מדעי החברה היוקרתיים, השמאל.
פיזיקאים כי הם אנשי התבונה אך הם דוחים אותה. אדם שקורא את איינשטין וניוטון אינו יכול להתכחש לכך שהם היו אנשי מחשבה, פילוסופים. המח שלהם עבד. הם לא חיפשו קשרים קורולטיבים קטנים בזוטות, דישדשו על הקרקע לרמזים. הם הביטו מעלה על הדרך וניסו לחשוב איך היא נראית מעיניהם. הם היו פילוסופים.
פילוסוף ברשימת הקריאה שלי הוא קון. ברח לי שמו המלא וספרו. אחד אדיר בעיני אבל שאיני מסכים איתו לחלוטין. הוא טוען שכל המדע נשען על פרדיגמות. הן ניתנות לאישוש בלבד במסגרת שלהן וכל הפרכה זוכה להיפוטזות אד הוק למינהן שחוסמות אותה עד קימתה של הפרדיגמה הבאה. הפרדיגמות הן צורות חשיבה פילוסופיות נקיות. לא התבוננות שטחית בשטח אלא התבוננות לשם יצירת עקרונות מנחים לפיהם המציאות עובדת.
על כן הפיזיקאים מכעיסים אותי. הם יוצאים בהצהרות מלאות היבריס שהם עוסקים בחקר האמת ומדברים על בוזוני היגס כאילו היו אמת אובייקטיבית מוחלטת ומתעלמים באידיליה מהטרגדיה שאלוהים תיסרט ברקע: שמדובר בפרדיגמות שיקומו ויפלו. שאיננו מסוגלים באמת ללמוד את כל הנתונים בשטח ולכן איננו מסוגלים לבנות תיאוריה דתרמניסטית מוחלטת. שלא פעם חקר האמת שלנו ריק מאמת. כמובן שהפיזיקה אדירה והיא מאוד קרובה לאמת אבל אלקטרון הוא לא אלקטרון אלא הסבר נוח שלנו לתצפיות שמאוד מסייע להן.
ואילו הפילוסופים של השמאל שונאי החוכמה ואוהבי הפוליטיקה הם הגרועים יותר מכל. הם לא מביטים בעולם, לא מסתכלים על המציאות ועל התצפיות וכבר מפיקים מסקנות. אפילו מתעלמים מהפילוסופים הגדולים כדי לקדם את העולם השמאלי שלהם. מדינת הקומוניזם האדומה האנטי אמפיראליסטית הטבעונית.
גפ המתונים גרועים באותה מידה. מפיקים הסבר למציאות לשם עצמם בלי גיבוי של תפיסות מושרשות יותר בתוכם. מה מקבלים? בדיחה עצובה. עולם שטחי ועלוב.
ושונאים אותי על ספקנותי. שני הצדדים מתעבים אותי. על כן אני אוהב את אנשי הזיק. הם גם אוהבים אותי. כמו המשקית חינוך.
הפיזיקאים כי איני מקבל את התצפיות כאמת מוחלטת בלי התפלספות עליהם והדוגמטיקנים על שם אי המוסריות שלי ואי קבלת הפרדיגמות המושרשות שלהם לפני בחינה מדוקדקת.
בא אליי רוסי בצבא לאחרונה. אדם שאני שונא את בישוליו כי הם תפלים. אביו היה תזונאי תחת השלטון הקומוניסטי וטבח. על כן הוא מכיר שיטות מקובעות מאוד לבשל. אתה מרתיח לחמש דקות, שם קצת מלח, סוגר ומחמם עוד ואז מוציא.
הוא ראה אותי מבשל פסטה והשליך אותה לפח כי אינה מתאימה לדרך שלו.
לאחר מכן הסביר לי את הדרך הנכונה ולכך השבתי "אנשים אוהבים את הפסטה שלי" אקח את הדרך שלו ואנסה חלקים ממנה אבל אכפת לי מהתוצאה ובתוצאה היא שאהבו את הפסטה שלי כשניסיתי אותה.
אלמד ממנו אפילו לקצוץ מזון. אבל לא אלמד ממנו לבשל.
הוא שונא את זה שאני "יודע יותר טוב מכולם" והכוונה היא שאני שואל שאלות את כולם ולא מקבל את דעת המומחים בהכרח.
לא תמיד זה נכון, אבל לעיתים רבות זה נכון.
איני ספקן מוחלט כי איני רואה את הטעם בהטלת ספק במציאות בלי שאוכל לחיות בעולם המוטל בספק (כי אין להם פתרון כיצד מוטב להתנהל בעולם שנתון לנו למרות שהם קובעים את בדיית הכל), אבל גם איני דוגמטיקן. אקבל את הפיזיקה כי היא מדויקת. אדחה את הפרשנים הפוליטיים, מדעי המדינה וגם חלקים מהכלכלה (לא כולם, אני אוהב כלכלנים).
אדחה שמישהו יודע יותר ממני כי למד באקדמיה. אני מאוד מעריך אוטודידקטים כשאני יודע בודאות שהם כאלה כי זה אומר שהם מכירים את החומר העילאי בלי לקבל סמכות מחשבה מאיזה פרופסור.
וזה מנפח את אותם אנשים. שאני אומר להם שאשמח לקבל ספרים בחשמל כדי לדעת חשמל ברמה של חשמלאי עם הנדסאי, שאומר להם שאני לא רוצה לעקוב אחר נהלי הפסקת חשמל אלא לעבוד מהפנמה של העקרונות.
אלו האנשים שאני אוהב. אנשי הזיק. המשקית חינוך אחת מהן. הם אלו שהביאו את מהפכות החשיבה. ששינו עולם. שכתבו ספרים מצליחים במתמטיקה, פיזיקה ופילוסופיה.
העולם צריך את עובדי השדה שילקטו מהאדמות של אותם אנשים גדולים את פיסות הידע שהם זרעו.
אבל אני רוצה משהו מעבר. אני אוהב את האנשים שמעבר.
באשר למש"קית חינוך, אני יודע שזה כי היא מפחדת לצלול לשם ולכן אני גורר אותה איתי. אני מעלה בפניה סוגיות לפיצוח והיא עוקבת לבינתיים. יגיע הזמן בו תעלה בפני קושיות שיפילו אותי כנראה ואז אהיה באקסטזה.
באשר למש"`קית, אני אוהב את המחשבה שלה. מצמרר אותי כמה פעמים היא מזכירה לי את עצמי ומנגד שהיא שונה משל עצמי. אני רוצה לבחון אותה יותר כדי שהיא תישבור לי את התיאוריות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה