לאן יש לי לפנות כשהכל הלך?
לאנשים? לאישה? הם כולם בוגדים.
למשפחה? לאם? אני לא יכול להיות חלש עבור הצרכים שלהם.
אז אתם מתפלאים שאני פונה לבקבוק? שאני בוכה אליו? אתם באמת מעיזים לקרוא לי שתיין? תחרעו כולכם.
הוא מחזיק אותי באהבה שאין כמותה. מחבק אותי ואומר לי שהכל בסדר. ריח של לאגר טוב.
מעשיר אותי בחום ואהבה. מטפל בפצעי עם מנה גדושה של כוהל. האם מישהו מכם עשה זאת מימיו? לא? אז מה אתם שופטים?
נשיקה קטנה משפרת הכל איתו. האם מישהי מכן נשקה לי כך?
גורם לי להתבלבל, לצחוק, ללכת עקום וליפול לקרקע.
נותן לי ביטחון להילחם בשדים שלא העזתי.
משקיט את הדאגות בראשי. מטפש אותי.
אהבה יותר טובה מזו האמיתית. כי לפחות היא משיבה בחיבוק. לפחות היא מעניקה לי.
וכשאני מתעורר הוא לא קיים יותר כדי לשפוט אותי, הוא לא גורם לי להרגיש לא נוח.
הבקבוק היקר תמיד מבין אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה