לאחר מלחמת העולם השנייה נפתחו המון בתי בושת ברחבי יפן.
למה, אתם שואלים? כדי להפחית את מקרי האונס כמובן. האמריקאים שפלשו לאיים וכבשו אותם אנסו ורצחו נשים רבות בזמן המלחמה. אבל צבא אמריקה החליט בסוף להשבית את תעשיית הזנות. לא כי היא נוראית, פשוט כי 70% מהחיילים אובחנו בסיפיליס ו-50% בזיבה. לפני הביטול היו 40 מקרי אונס ליום ביפן ולאחר מכן היו 330 כל יום. יותר מזה, הממשל האמריקאי צינזר כל ניסיון לדווח על האסון הזה ביפן.
מה בה לפני זה? ובכן כמובן אחד האירועים הגדולים בהיסטוריה שישנה את התפיסה שלנו של לוחמה והשימוש באטום: הפצצות הירושימה ונגאסאקי.
השנייה הופלה שלושה ימים אחרי הראשונה. למה? כי היפנים סירבו להיכנע? כן ולא. ההנהגה הראשית רצתה להיכנע אבל הצבא ושר המלחמה הפעילו כח על כל מי שהתנגד. גם השלום שההנהגה ביקשה היה מאוד לטובת היפנים, הם קיוו שיוכלו לשמור על ריבונות פנימית. סביר מאוד להניח שאם האמריקאים היו מכניסים כח פנימה ליפן או פועלים בדרך כל שהיא אחרת הם היו מביאים לכניעה עם פחות הרוגים אבל הם התבוננו בשלושת הימים האלו והחליטו להפציץ. הם הרגו בין 39 ל-80 אלף איש בנאגאסאקי בלבד.
מה בדבר הרוסים?
אין צורך ממש להרחיב. הרוסים התייחסו לחיילים שלהם עצמם כזבל אנושי. האסטרטגיה הרוסית הייתה לזרוק חיילים על הרובים של האויב עד שהם מתים. הם איבדו כ-20 מיליון חיילים ואזרחים במלחמה ובכל זאת אם תשאל רוסי עליה הם יאמרו שמדובר בהצלחה גדולה. זאת אחת הסיבות שאני קורא לרוסיה הזונה של אירופה. כי הם מנצחים ועולים תמיד לא כי מדובר במדינה שמיטיבה עם מישהו. לא עם אזרחיה, לא עם העולם, רק עם האוליגרכים שלה. היא חזקה כי היא מתייחסת לעם כמו זבל, משעבדת אותו לגחמותיה.
אין צורך לתאר את חוסר המוסריות של העם הרוסי במלחמה. האניסות שהתרחשו בכל חזית שהם עברו בה, היחס למקומיים, הרצח. אפשר פשוט להסתכל על אזרחי מזרח גרמניה שיצאו מהסובייטים ונראים מוכים, חלשים ועלובים בשל השלטון הקשה ששרר שם.
לאן אני חותר פה?
מי שמנסה לצייר לכם תמונה יפה של הטוב מול הרשע, אלוהים מול השטן במלחמת העולם השנייה טועה.
זה פשוט רשע אחד מול רשע הרבה יותר גדול לפי הסטנדרטים שלנו.
האמריקאים היו גזענים, סקסיסטים ומחרחרי מלחמה. פשוט הם לא ביצעו שואה.
אנחנו מאוהבים בהם כי הם ניצחו ובמקרה היו בצד שלנו (לא שבכלל היה אכפת להם מהיהודים כל כך, לאף אחד לא אכפת היה מהיהודים ממש).
אבל שימו לב לדבר היפה שקרה מכיבוש יפן, לדבר המחלחל הזה שכאילו סותר את כל התפיסות שלנו של טוב ורע: כיבוש יפן היה חיובי. גם כיבוש גרמניה היה חיובי.
תסתכלו על המדינות האלו עכשיו.
אני לא מצדיק את כל הכיבוש, האונס מזעזע והאלימות דוחה אבל בסופו של יום - גרמניה ויפן הפכו למקומות בהם אדם יכול להיות חופשי, הצנזורה של השלטון בוטלה, המשפחות האוליגרכיות ששלטו ביפן נחלשו משמעותית, תנאי הנשים ביפן השתפרו פלאות, הכתיבו חינוך מערבי בבתי הספר.
פחות בגלל האונס והשחיטה כמובן, בעיקר כי הופעל עליה אלימות.
השמאל משתמש במלחמת העולם השנייה כהוכחה ניצחת שהימין הוא כישלון אבל בעיני זה ניצחון הימין.
כי למרות כל הניסיונות הדיפלומטיים של השמאל והניסיונות שלו לברוח ממלחמה לכיוון של שלום - מה שניצח זה הפצצות אטומיות וכח צבאי פולש. יותר מזה, זה מה שהבטיח את השלווה והשלום שהאירופאים והאמריקאים נהנים ממנו היום. את האידאליות של החיים שלהם במערב.
האדם מחפש בשל תבונתו עקרונות עליהם לבסס את חייו.
הוא מתצפת על המציאות ומוצא קווים של סיבתיות שמהם הוא גוזר חוקיות שממנה הוא גוזר תפיסות עולם ועקרונות שכביכול מנחים את כל התנהלות הטבע או החברה האנושית.
זה שטויות כמובן אבל אחד מהחטאים המלוכלכים של התבונה בהם היא חייבת להתפלש.
האדם המודרני צייר לעצמו מערכת מוסר של טוב ורע שהיא מאוד יפה והומנית. אבל היא גולשת ממקומה ובורחת למחוזות שאין לה מקום וזה עשוי להוביל למפלתה. כי העקרונות המנחים צריכים להיות קשובים למציאות ולהתאים עצמם לה ולא להתנגש בה ואז לכפות את עצמם עליה.
המדע והמוסר דומים זה לזה במקצת. מדע היא מערכת שנועדה להסביר את המציאות עם הכללות גדולות ככל האפשר ומוסר היא מערכת שנועדה להכליל את החברה האנושית וליצור עקרונות התנהגות הולמים בה.
שימוש טוב במדע ייצור תיאוריות שנאמנות למציאות, לא מתעלמות ממנה כשלא נח ולא כופות את עצמן עליה כשהיא לא מתיישבת. הוא יודה כשזה לא עובד ויחפש דרך מילוט.
מוסר טוב יעשה אותו הדבר במחוזו.
אבל הנה ההבדל: על אף שיש קשרים חזקים בין תיאוריות מדעיות שונות, התיאוריות משתמשות במערכות מתמטיות שונות, התבוננויות שונות במציאות והסברים שונים בתחומים שונים של הטבע. הן לא חייבות בהכרח להשתלב זו עם זו או להשתמש באותם כלי מחקר, הן יכולות להשתמש במערכות אקסיומטיות שלא עובדות ביחד כדי להסביר חלקים אחרים במציאות, העיקר שיעבדו טוב בתחומן.
ייתכן שחוקיות כוללת לעולם, תיאוריה להכל, קיימת, האוזניים שלי קיבלו בעיקר חיזוי עגום לאפשרות הזאת מסיבות שונות שקטונתי מלעסוק בהן. אם זה בשל האפשרות הפיזית לבחון אותה עם כלים, בעיות מתמטיות שונות, או בעיות במתודה המדעית. כרגע יש לנו המון תיאוריות פשוט וזה עובד לא רע ואנחנו מתקדמים איתן מצוין בהבנת המציאות. הן נותנות חיזוי טוב ויישומיות מאוד לחיי היומיום.
מוסר לעומת זאת מתקשה עם זה.
המון אנשים באמת ובכנות מאמינים בעקרונות מטריה לכל התנהלות חברתית אנושית ולכן מתנגדים לצדים ריאל-פוליטיים עם השלכות אכזריות. כמו כיבוש למען הבטחת שקט.
ההבדל העיקרי בין השמאל לימין בעיני הוא שהשמאל מסרב בכל תוקף לשימוש בכח ככלי לגיטימי להשגת המטרות והימין רואה בזה כלי לגיטימי. כאשר ככל שנהיים יותר קיצוניים בשני הקצוות הצדקנות המוסרית של השמאל והמיליטנטיות של הימין גדלות.
כי הרי הסיבה שרוב השמאל מתנגד לכיבוש היא לא מטעמים פרקטיים אלא מוסריים ואילו הימין תומך בכיבוש בעיקר מפרקטיקה (חוץ מפסיכופתים יהודים משיחיים).
הם גוזרים את ההומניזם להתנהלות חוץ. ערכים כמו זכויות אדם, פלורליזם וכן הלאה שנורא טובים להתנהלות הפנימית של חברה מתפשטים להתנהלות החיצונית.
אבל אני תוקף את הטענה שהתנהלות החוץ של מדינה צריכה ליפול לאותה התנהלות של ענייני הפנים.
If Heaven should be so benevolent as she would never have to make war, the languidness that should arise would make her either effeminate or divided: which two together, or each one by itself, would be cause of her ruin.
היופי בשוק הדעות החופשי, פלורליזם, ליברליזם, בעצם בחופש שהאזרחים של העולם המודרני נהנה מהם הוא שזה מבטיח השכלה ועושר לכל מי שמחפש אותם ונלחם עבורם. גם אם זה קשה, זה יותר קל מאשר בתפיסות מוסריות אחרות בהן דוגמטיות, עבדות, קסנופוביה ואפליה מקובלות.
עבורי לפחות זה טוב. אני אוהב לשים את האדם במרכז. במיוחד כי הוא אחד הדברים היחידים שאני בטוח בקיומם.
אבל אי אפשר לנהל עם הערכים האלו מדיניות חוץ כי הם פשוט לא מותאמים להתנהלות מול חברות שלא דוגלות בערכים האלו. לא מדובר פה רק עם האויב ממדינה אחרת. מדובר פה גם על האויב מבפנים שמאיים על עירעור הסדר החברתי עבור דיקטטורה.
עליו צריך לכפות את הערכים האלו כדי שהוא לא יאיים עלי, על הטוב לטובת האדם עצמו, על החופש.
אי אפשר גם להתנהל כך גם עם האויב מבחוץ. במיוחד עם האויב מבחוץ.
אובאמה לא יוצא אדם הומני כשהוא עושה הסכם שלום עם מדינה שבמקביל רוכשת נשק שמכוון נגדו ונגד בני בריתו. הוא פשוט יוצא דביל.
כי העם האיראני לא יזכה מכך לחופש או לערכים חיוביים אחרים והממשל האיראני רק יכול לאיים כך על האזרחים שכן זוכים לערכים שאובאמה והשמאל מוקירים - האמריקאים.
הוא צריך לבגוד בערכי הבית שלו ולתקוף.
לבקר את הכיבוש הישראלי זה טוב ונחמד. הסיבה שאירופה דמוקרטית ושוחרת שלום היא כי פירקו את כל המדינות הלוחמניות והאלימות ודחפו להם ערכים אנטי-מיליטנטים. בכיבוש. בכח.
שיחות השלום של השמאל לא היו עובדות. מאבק נגד הכיבוש היה רעיון גרוע אז והכיבוש האמריקאי היה הרבה יותר כוחני, אכזר וגם ברוטאלי מהישראלי.
רק זה פיתרון אמיתי לסיכסוך. פיתרון שיוביל לעם שאפשר לדבר איתו כי הוא מדבר את אותה שפה כמו שלך עם ערכים כמו שלך.
ואז יש את הגלמים שמתנגדים לכפיית דמוקרטיה כי זה קולונאליזם. וואלה? מעניין לי את התחת.
כי אני מסתכל על העולם הערבי והמערבי ואני רואה עולם אחד בו מיגרו מחלות, האזרחים חיים הרבה יותר טוב (אם זה מזון, נוחות, טכנולוגיה או כל דבר אחר) ועולם בו לא פותרים סיכסוכים עם מלחמה.
כן, אני מאמין שהמוסר שלי יותר נעלה. אני לא האדם הראשון שחשב כך ולא האחרון. אני פשוט מעוניין באושר האנושי ואני רואה שאצלי זה קורה יותר טוב.
גם אם זה אומר שצריך להפעיל כח.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה