שיחה בדיונית על דיכאון שהצטבר

צפיתי בסרט בחדר בקרה. איזו רומנטיה קומית מפגרת תוך כדי שאני אוכל מאפין זול. סילבסטר, בסוף הספירה הם התנשקו ואני חושב לעצמי כמה אני מטומטם שאני נמצא שם.
הלב ממוקם במקום אחר ואני רץ אליו במהרה.
"לקח לך הרבה זמן הפעם." היא אמרה במשרד שלה עם חיוך.
"אבל אני לא יכול לברוח ממך אף פעם." הוצאתי את הציוד מהכיסים. טלפון, אולר ומפתחות ואז הורדתי חולצה כדי לחשוף שרירים.
היא היפה בנשים. הבחורה שלי. שיער בלונדיני גולש של מלכה ארית, עיניים כחולות בוחנות כל צעד שלך, גוף שמנמן אבל לא מדי, שדיים גדולים, מוצקים ועומדים, אף קטן, לסת מרובעת קלות הממסגרת את פניה.
קרבתי אליה והצמדתי את המצח שלי לשלה. קרבתי לנשוק לה.
"ידעתי." היא לחשה לאוזני, פתחתי עיניים והיא חזרה מולי. עם עיניה החומות הגדולות שצדות אותי.
קמתי מיד. "סעמק" ליחששתי בין השיניים.
פניתי לבקבוק שהיה מונח על השולחן. גרגוס. מזגתי לעצמי כוס גדולה ונתתי שוט.
"ממתי אתה שותה וודקה?"
"כשאני רוצה להשתכר." נתתי עוד אחד.
"אתה יכול להסביר לי מה זה אמור להביע? מה אתה רוצה שיהיה בינינו?"
"מה את רוצה שיהיה בינינו?! תגדירי כבר את היחסים האלו."
"אתה יודע מה אני חושבת."
זרקתי את הכוס לרצפה.
"מה נסגר איתך?" היא כעסה.
"זה לא מה שהתכוונתי. סעמק."
"אז מה אני עושה פה?"
"יש לי סיוט. אני בא לנשוק אותך והכל מתפורר ואנחנו מפסיקים לדבר.
איך את עדיין מדברת איתי? את לא מפחדת?!"
"למה שאני אפחד?!"
"כי אני אובססיבי."
"צודק. וזה מפריע לי."
"ידעתי! אז למה את לא אומרת לי כלום?!"
"מה אתה רוצה שאני אומר לך?"
"שתאמרי לי שזה מפריע לך ושאני אפסיק."
"זה לא קיצון אחד למשנהו. תלמד את הגבולות."
"פאק." לקחתי את הבקבוק ושתיתי ישר ממנו.
התיישבתי מולה. האלכוהול התחיל להשפיע.
"אתה אוהב אותי?"
"למה את שואלת שאלות קשות?"
"אתה אוהב אותי?"
"את יודעת איך אני יודע שכן? אני יכול לדמיין אותך בכל סיטוטציה מבעיטה ודוחה ככל שתהיה ובכל זאת ארצה אותך."
"אז אתה רוצה אותי?"
"לא! לא! את פשוט לא מבינה."
"אז מה, אמתי? תחליט כבר."
"אני החלטתי. אני לא רוצה כלום. נמאס לי. אני פשוט רוצה שנסתובב יחד ואני אהנה מזה ושלא יהיו לי מחשבות עליך."
היה שקט כאשר נערכנו מחדש וחשבנו על דברים.
"אתה נלחם עם זה?"
"את אפילו לא מבינה."
"אז אתה רוצה שנפסיק לדבר?"
"לא טל, ממש לא" דמעה זלגה מלחיי. "זה לא קשור ליחסים בינינו. רק למה שהולך בתוכי."
"אבל זה כן משפיע עלי."
"נכון. אני רוצה שפשוט תאמרי לי כשאני מגזים."
"בסדר, כל תדאג. הכל יהיה בסדר בינינו."
"אני מפחד שהגורל של הקשר שלנו למות.
זה פשוט מוזר כי עם אנשים אחרים אני בכלל לא בטוח בזה כמו עם הקשר הזה. לא עם המשקית חינוך ולא עם אנשים אחרים. אבל גם איתם אני רוקם קשרים כעת והם מתפתחים טוב."
"כנראה שהקשרים האלו לא חשובים לך כמו זה אז אתה לא חרד עליהם באותה צורה."
"כן. נכון."
"אתה חולם עלי?"
"אתמול בלילה חלמתי. לא משהו מיני. חלמתי שאת מסמסת לי לרדת למטה, שאת רוצה לדבר, שאת צריכה אותי. בחלום באס אם אסים חשבתי שאת רוצה לדבר על זוגיות וירדתי למטה והתיישבנו במסעדה שעבדתי בה ופשוט דיברנו. ונהנית. ואני גם נהניתי. בלי שיהיה מעבר. זה היה טוב פשוט.
זה חוזר לתחושה שעולה בי שוב ושוב. מין משהו בתת מודע שיקרה משהו כל פעם וכל פעם קורה אותו הדבר - אנחנו נהנים וזה טוב ואני מרוצה מזה אבל אני בכל זאת ממשיך לפתח ציפייה."
"כי זה הדבר הזה שאתה נלחם איתו."
"וזה מה שעושה את הקשר הזה לכל כך מיוחד איתך. שלושה דברים יותר נכון. הרגשות שלי כלפיך, הכנות שלי איתך והעובדה שאת כל הקשרים לפניך פירקתי שמובילה לחרדות."
"אתה עוד יוצא עם נשים?"
"גם על זה חלמתי לפני יומיים. על אישה ממזרית יפה בשמלה אדומה עם שיער שחור. היא ברחה לי ורצתי אחריה. לכדתי אותה ותפסתי אותה בשתי ידיים והתנשקנו."
"זה כן או לא?"
"מה חשבת שהמשמעות של הטקסט כשכתבתי שאני מקדיש עצמי למספר דברים? התכוונתי שאני באמת מקדיש עצמי להם. לא עוסק כמעט כלל בשום דבר אחר. גם לא בנשים אחרות."
"אני לא מסכימה לך."
"אם היא תבוא היא תבוא. אין לי דחף לזה עכשיו."
"מה עם המרוקאית?"
"אדיר. מעניין. היא חזקה וחכמה ועם טעם טוב.
היא עוכרת ישראל אז אנחנו מגיעים כל פעם לנקודות מעניינות כי לי פשוט לא אכפת. זה עוזר לי לבנות את עצמי.
ובכל זאת, אני לא יודע אם אני נמשך אליה. נצטרך לחכות ולראות."
"נרגעת?"
"אני קצת שיכור עכשיו."
"אתה תמיד שיכור באיזה שהוא מובן."
"כשאת צודקת את צודקת."