יש פעילי שמאל שמתלוננים שביבי לא דמוקרטי.
אני לא מבין מה הם רוצים (האמת שאני כן יודע אבל תזרמו איתי שנייה), ביבי הוא הדמות הכי דמוקרטית שיש.
דמוקרטיה היא שלטון העם וזה באמת מה שקיבלתם. שלטון של העם (הו הו אני כזה מתוחכם עם רטוריקה).
העם זה לא אתם הצפון תל אביבים למינהם ששותים בקפה ג'ו לפני שהם צופים באדיפוס המלך בבימה ומתוננים על הכיבוש (כלומר, זה לא אני), זה אשדודאים, באר שבעים, פתח תקוואים. זה אמחא. כל אחד מהם יאמרו לכם אחיי לאליטיזם הדוחה שאנחנו לא עממיים, אנחנו לא העם.
כי לא משנה כמה פלאפליות נפתח בתל אביב ונרגיש טוב עם עצמנו שאנחנו כאלה מגניבים שאנחנו אוכלים באבו-שם-ערבי-כל-שהוא באבן גבירול או הולכים לכרם התימנים, לא משנה כמה קובי פרץ קצבי ואידיוטי נשמע ולא משנה כמה מילים ערביות נדחוף לשפה שלנו, לא נהיה עם.
אנחנו גם לא רוצים. כי זה העם שמפחד מהשונה, זה העם שחי במשבצת הקטנה שלו ולא אכפת לו מכלום חוץ מלתחת של עצמו, זה העם שמצביע ביבי.
העם הוא המכנה המשותף הנמוך ביותר של האוכלוסייה והתכנים שמגישים למענו. זה תכנים שמעוררים את הרגשות הכי נמוכים של האוכלוסייה, אם זה מופלטות ואוכל ג'אנק שכזה (כלומר בצק בתוך שמן), שידורי חדשות מלאים בפחד, אימה, אלימות ועצב מסונטזים, מוזיקה קצבית חסרת תוכן והומור רדוד.
תיחכום זר לעם כי רוב בני האדם לא חכמים.
כשהציעו דמוקרטיה ביוון לא היה מדובר בעם במובן העממי של המילה, היה מדובר באותם אלטיסטים זקנים ועשירים שדיברנו עליהם קודם.
אין חברה שקבלת ההחלטות בה מתבצעת על ידי חבורת מאזיני אייל גולן. את המנכ"ל בוחרים בעלי מניות עם המון כסף וכח שעמדו בעצמם לפני כן. למה? כי שיטה שמתבססת על דעה של ההמון הבור תתפרק. מי שייבחר הוא לא האדם המקצועי ביותר, אין להם את היכולת לקבוע מי יותר מקצועי, אפילו לי אין את היכולת הזאת (והאפילו באמת קצת מתנשא, אני לא מתעניין עד כדי כך בפוליטיקה ואין לי את הסבלנות כדי להבין איך לקבוע את רמת המקצועיות). הם יקבעו לפי יכולות השיווק של האנשים השונים מולם וראינו את זה יפה מאוד בבחירות הקודמות כאשר שיווקו למטומטמים סרטונים ויראלים, בדיחות גרועות, הסתה והבטחות לא הגיוניות.
ואז באים אלינו בטענות, לפעמים מהמחנה האלטיסטי-סססמולני בעצמו, ומתלוננים שמקור הרוע הוא אנחנו. למה? כי אנחנו עשירים יותר? כי אנחנו מתנשאים? אוהבים לטעון שאנחנו חכמים יותר?
הם מוזמנים לדחוף את זה לתחת.
נכון, יש במחנה העשירים אנשים שהתעשרו פשוט כי מאמי ודדי קנו להם מגיל צעיר יאכטות. אנשים רדודים וטיפשים כמו הפרכים עם שרשראות החי שאנחנו אוהבים לצחוק עליהם שאין להם טיפת פוטנציאל גולמי בתוך עצמם שעוצב לאישיות מוצלחת. או אנשים שכן היה קיים פוטנציאל בתוכם אבל מועט ורק עצם זה שהיה להם מסלול סלול לאקדמיה איפשר להם להנדס אותו להצלחה.
אתם צודקים, העולם לא צודק.
אבל יש גם אנשים אחרים, גם הם לא שייכים למחנה הפנתרים השחורים, ואני בוחר לומר שאליהם אני משתייך. אותם אני מעריך והם גם פותרים אותי מרגשות שאני מפלה פה מישהו.
כי זה לא משנה אם הם חרדים, ערבים, עניים או עשירים, אשכנטוזים מצופצפים או מזרחים ואפילו לא שמאל או ימין.
אלו אנשי התבונה. כי גם זה לא קיים בהמון ששולט במדינה שלנו תחת קרנות מזבח הדמוקרטיה המזופתת.
המאפיין היחיד שלהם זה שהם חושבים. הם לא נופלים לדוגמות, הם מסתכלים על כל העולם ומעבר לו.
וכן, הם יותר טובים מהעם.
הם שוחרי השכלה, אוהבים להפעיל את המח.
כן, הם נוטים להיות יותר עשירים ואין לכם מה לשנוא אותם בגלל זה, הם עשירים כי הם נבונים ממכם אז הם מסוגלים להתברג במקומות טובים.
והתבונה האדירה שלהם מאפשרת להם להסתכל על עצמם לא כפרטים אלא כחברה גם. הם מסוגלים לראות אנשים אחרים בחברה ועל כן להיות מוסריים יותר מהאדם הטיפש והעני (כי בדרך כלל טיפשות ועוני הולכים יחד).
מישהו פעם אמר שהרוע מתחיל כשאותם תבונתיים לא רואים את החברה ועל כן פוגעים בה עם הכח האדיר שלהם. אבל בלי ההמון העני הטיפש לא היה לו כח. הרי לכם ביבי בתפארתו. אדם המנצל את ההמון הטיפש לכח פוליטי ועושה איתו כמעט כלום מלבד טובות הנאה.
העולם האברהמי מצייר תמונה עגומה בה טוב מקושר עם הפועלים, העליבות, העוני. הם מקשטים את זה עם צניעות, ענווה, מופנמות. הבל הבלים.
תסתכלו על פסלי השיש היווניים. זה טוב. זה עליונות. ה-ubermench. החכמים, העשירים, המוסריים הם שלוש זהויות של אותו אחד.
כי נבונים מתברגים גבוה והם בדרך כלל טובים לכלל הסביבה שלהם. ואם הם לא מתברגים גבוה זה לא מעט פעמים כי הם לא מוכנים.
אל תתלהבו ממעמד הפועלים. הוא לא מציע כלום. הוא עצוב ומריר.
כמו מקק הוא מתהלך ברחוב. קטן וזניח. מחוייט על ידי היצרים הפשוטים שלו. רעב לסוכר פשוט שיניע אותו. עבד של העולם. מרצון כמובן. לפחות כי הטבע לא הכנה לו את התכונה הזאת להיות יצור חופשי.
ואל תאמרו לי שזה כי אין לו יכולת להצליח. כי הוא נעוץ בקיום היומיומי כל כך שאין לו זמן לדאוג למסביב.
כי הייתה תקופה שחייתי כך. עבדתי כל יום וכשלא עבדתי הלכתי לאימון וגם בצבא לא היה לי רגע מנוחה. סחטתי את עצמי עד הסוף. ולמרות הכל? קראתי. פתחתי ספר בשעה או שעתיים וקראתי.
אנחנו בעידן בו לא צריך אפילו כסף לקנות ספר כדי ללמוד. אתה יכול לכסות חומר של תארים אקדמאיים רק דרך הורדות באינטרנט. כל מה שאתה צריך זה חיבור לאינטרנט וראש מתפקד.
באשר לחיבור? 75% ממשקי הבית בארץ מחזיקים באחד.
במדינת ישראל, כמו במדינות אחרות, השכלה וגם תבונה זה פקטור של כמה שאתה רוצה את זה.
כמובן שלמי שיש יותר כסף וזמן יותר קל אבל זה לא אומר שגם העניים המרודים לא יכולים. זה שקר. פיקציה מטופשת.
הם עלובים כי מטבעם הם עלובים. כי יש בני אדם שנולדו עם סט הגנים הנכון להצלחה בסביבה שלהם ויש כאלו שלא. אבל אנחנו צריכים גם אותם. החברה לא יכולה לתפקד בלי המון פועל שייצר מזון וישרת את האחוזים הבודדים. אבל האחוזים הבודדים נחוצים כדי לקדם דברים גדולים יותר כמו רפואה, מדע, טכנולוגיה.
עולם צודק וטוב הוא לא מה שמרקס צייר, הוא טועה. עלינו לגנות את העליבות. עולם טוב הוא עולם ששואף לאידאה בה כולם תבונתיים ועשירים. בה מבהירים לאדם טיפש שהוא זניח אלא אם כן הוא עושה משהו. או עובד כראוי או מתחיל ללמוד ולחדד את מוחו.
חברה טובה גם תתן לו את האפשרות לחדד את מוחו אם הוא רוצה.
זה אבסורד להשטית חברה על כך שהציבור יביע דעה כשהציבור לא מסוגל להביע דעה מנומקת וחכמה.
והציבור היום לא מסוגל להביע דעה מנומקת ונבונה. הוא טיפש. מערכת החינוך לא עוזרת כי היא דוחפת פשוט עובדות למח של הילדים בלי להפעיל אצלם מנגנונים גבוהים יותר של ניתוח מידע.
ואז יבואו מסייגים ויבקרו שאני מגנה את הדמוקרטיה. הם יזכרו במשטרים החשוכים ויפחדו. אתם טועים מסייגים למינהם. לא חייבים לקפוץ מקוטב אחד לשני. יותר מזה, לא קראתם את מה שפאקינג כתבתי.
כי אני מגנה את האריסטוקרטיה בפני עצמה. אני תומך נטו בתבונה שבתוכה. אני אומר שלא צריך לשפוט את האדם על פי כמות הכסף שלו אלא על פי היכולות השכליות שלו ולתת לחברה להתנהל על פי המשכילים ולא על פי ההמון. אני פשוט מאמין שהתבונתיים סביר להניח ימצאו איפה שהכסף.
אני מאמין בסופו של יום בטכנוקרטיה.
אני מאמין שאת בעלי התפקידים צריך למנות מהמשכילים והתבונתיים על ידי המשכילים והתבונתיים.
לא על ידי הבורים הטיפשים שמצביעים למותג. לא על ידי העניים. לא צריך לשבח עני מרוד שהגיע לקלפי והכניס פתק לקלפי כי אמרו לו לעשות את זה.
ויודעים מה? אני מתייחס יותר מדי לעוני. באמת שגם לא אכפת לי מאיפה הוא מגיע. לא מהדעה שלו, לא מהזרם שממנו הגיע, לא מהאמונה הדתית שלו. אכפת לי רק מהראש שלו בתור אדם. לחפש את אותם אלו שיש להם ראש זהב ולעודד אותם להשתמש בו.
אני מאמין שמפה תבוא הגאולה. מפה המוסר יצמח כי האנשים האלו לטעמי מוסריים יותר אינהרטית. כי אתה לא יכול לברוח מהרשע בעולם באטימות כשאתה משתוקק לידע והמח שלך מסיק מסקנות רבות.
הדמוקרטיה צמחה במהפכה הצרפתית.
המהפכה הצרפתית התחילה לא כי העניים דוכאו וממש לא כי האריסטוקרטים קבעו עבורם. לא אכפת לעניי צרפת מזה. הצרפתים התקוממו כי היה רעב. זה מה שמעניין את האדם הנמוך בסופו של יום.
ולאריסטוקרטיה לא היה אכפת מהרעב כי הם היו עשירים אטומים וטיפשים גם כן.
והמשעשע? שכל הדברים האלו מגיעים לכם מאדם שאין לו ממש כסף ללמוד באוניברסיטה, שהמקרר שלו היה ריק שנה שעברה כי היה חייל בודד, שהוא ימני ניצי בכל רמח איבריו, שהאדם שהכי מעריך בסביבת העבודה שלו הוא חרדי.
אני מאמין שיש לי דבר אחד וזה תבונה. לא כושר גופני, לא יופי, לא כישרון, לא כלום חוץ מתבונה.
ואני שונא את עצמי. אני שונא את עצמי ממש.
אבל הגעתי למסקנתי הסופית מהתגוששות בהמון. הייתי חייב לקבל את הדעה המחרידה הזאת עליו מהיחשפות אליו. אני מחפש יותר צדק בסביבה שלי ופונה להתנדב יותר לחלש מאנשים סביבי, אני מחפש להשכיל, אני מקל הרבה יותר לחיילים במקום העבודה וגם למפקדים כי אני עובד יותר קשה. הכל מהתבונה לטעמי.
המסקנה הסופית היא כי אני מוצף באנוכיות, טיפשות ורוע מסביבי שהולכים יחד בדרך כלל.
וכל כמה זמן אני פוגש אדם עם זיק מיוחד. שאומר משהו שמקסים אותי.
שמסתכל על מקום העבודה שלו אחרת.
מפקד שלי או חייל איתי או חייל בכללי בבסיס ואפילו אנשים ביומיום. אני עוקב אחריהם כמו חרק על הקיר. בשקט מביט בהם ואני מקבל נחת. כי סוף סוף שפיות. סוף סוף מישהו שמסתכל קצת מעבר לעולם.
אדם שבא מבית הרוס יותר משלי. בית באמת חרא. אבל בית שנותן לו ספרים לקרוא. גם כשאין כסף.
והוא כל יום עושה תרגילים ושובר את הראש בשביל לצאת מהמשבצת ולהצליח לעשות משהו מעבר. הוא לא תבונתי אבל מעבר לעולם שלי, הוא מחפש להשכיל.
והוא בערימת האנוכיות שלנו נקודת אור כי הוא מחפש את הטוב ולהטיב עם אנשים.
אז אני שובר את עצמי בשבילו. לא מרפה ממנו ולפעמים מתאכזר אליו כדי שבאמת יעשה את מה שהוא רוצה בצורה הכי טובה. נותן לו ספר ומכריח אותו לקרוא ופותר איתו תרגילים ושואל מה קורה איתם.
מפספס את כל ההפסקות שלי כדי לשבת איתו, לא קורא בכלל בספר בשבילו.
כי זאת ההילה. מכאן צומח עולם טוב יותר. מהם.
מישהו פעם אמר שהרוע מתחיל כשאותם תבונתיים לא רואים את החברה ועל כן פוגעים בה עם הכח האדיר שלהם. אבל בלי ההמון העני הטיפש לא היה לו כח. הרי לכם ביבי בתפארתו. אדם המנצל את ההמון הטיפש לכח פוליטי ועושה איתו כמעט כלום מלבד טובות הנאה.
העולם האברהמי מצייר תמונה עגומה בה טוב מקושר עם הפועלים, העליבות, העוני. הם מקשטים את זה עם צניעות, ענווה, מופנמות. הבל הבלים.
תסתכלו על פסלי השיש היווניים. זה טוב. זה עליונות. ה-ubermench. החכמים, העשירים, המוסריים הם שלוש זהויות של אותו אחד.
כי נבונים מתברגים גבוה והם בדרך כלל טובים לכלל הסביבה שלהם. ואם הם לא מתברגים גבוה זה לא מעט פעמים כי הם לא מוכנים.
אל תתלהבו ממעמד הפועלים. הוא לא מציע כלום. הוא עצוב ומריר.
כמו מקק הוא מתהלך ברחוב. קטן וזניח. מחוייט על ידי היצרים הפשוטים שלו. רעב לסוכר פשוט שיניע אותו. עבד של העולם. מרצון כמובן. לפחות כי הטבע לא הכנה לו את התכונה הזאת להיות יצור חופשי.
ואל תאמרו לי שזה כי אין לו יכולת להצליח. כי הוא נעוץ בקיום היומיומי כל כך שאין לו זמן לדאוג למסביב.
כי הייתה תקופה שחייתי כך. עבדתי כל יום וכשלא עבדתי הלכתי לאימון וגם בצבא לא היה לי רגע מנוחה. סחטתי את עצמי עד הסוף. ולמרות הכל? קראתי. פתחתי ספר בשעה או שעתיים וקראתי.
אנחנו בעידן בו לא צריך אפילו כסף לקנות ספר כדי ללמוד. אתה יכול לכסות חומר של תארים אקדמאיים רק דרך הורדות באינטרנט. כל מה שאתה צריך זה חיבור לאינטרנט וראש מתפקד.
באשר לחיבור? 75% ממשקי הבית בארץ מחזיקים באחד.
במדינת ישראל, כמו במדינות אחרות, השכלה וגם תבונה זה פקטור של כמה שאתה רוצה את זה.
כמובן שלמי שיש יותר כסף וזמן יותר קל אבל זה לא אומר שגם העניים המרודים לא יכולים. זה שקר. פיקציה מטופשת.
הם עלובים כי מטבעם הם עלובים. כי יש בני אדם שנולדו עם סט הגנים הנכון להצלחה בסביבה שלהם ויש כאלו שלא. אבל אנחנו צריכים גם אותם. החברה לא יכולה לתפקד בלי המון פועל שייצר מזון וישרת את האחוזים הבודדים. אבל האחוזים הבודדים נחוצים כדי לקדם דברים גדולים יותר כמו רפואה, מדע, טכנולוגיה.
עולם צודק וטוב הוא לא מה שמרקס צייר, הוא טועה. עלינו לגנות את העליבות. עולם טוב הוא עולם ששואף לאידאה בה כולם תבונתיים ועשירים. בה מבהירים לאדם טיפש שהוא זניח אלא אם כן הוא עושה משהו. או עובד כראוי או מתחיל ללמוד ולחדד את מוחו.
חברה טובה גם תתן לו את האפשרות לחדד את מוחו אם הוא רוצה.
זה אבסורד להשטית חברה על כך שהציבור יביע דעה כשהציבור לא מסוגל להביע דעה מנומקת וחכמה.
והציבור היום לא מסוגל להביע דעה מנומקת ונבונה. הוא טיפש. מערכת החינוך לא עוזרת כי היא דוחפת פשוט עובדות למח של הילדים בלי להפעיל אצלם מנגנונים גבוהים יותר של ניתוח מידע.
ואז יבואו מסייגים ויבקרו שאני מגנה את הדמוקרטיה. הם יזכרו במשטרים החשוכים ויפחדו. אתם טועים מסייגים למינהם. לא חייבים לקפוץ מקוטב אחד לשני. יותר מזה, לא קראתם את מה שפאקינג כתבתי.
כי אני מגנה את האריסטוקרטיה בפני עצמה. אני תומך נטו בתבונה שבתוכה. אני אומר שלא צריך לשפוט את האדם על פי כמות הכסף שלו אלא על פי היכולות השכליות שלו ולתת לחברה להתנהל על פי המשכילים ולא על פי ההמון. אני פשוט מאמין שהתבונתיים סביר להניח ימצאו איפה שהכסף.
אני מאמין בסופו של יום בטכנוקרטיה.
אני מאמין שאת בעלי התפקידים צריך למנות מהמשכילים והתבונתיים על ידי המשכילים והתבונתיים.
לא על ידי הבורים הטיפשים שמצביעים למותג. לא על ידי העניים. לא צריך לשבח עני מרוד שהגיע לקלפי והכניס פתק לקלפי כי אמרו לו לעשות את זה.
ויודעים מה? אני מתייחס יותר מדי לעוני. באמת שגם לא אכפת לי מאיפה הוא מגיע. לא מהדעה שלו, לא מהזרם שממנו הגיע, לא מהאמונה הדתית שלו. אכפת לי רק מהראש שלו בתור אדם. לחפש את אותם אלו שיש להם ראש זהב ולעודד אותם להשתמש בו.
אני מאמין שמפה תבוא הגאולה. מפה המוסר יצמח כי האנשים האלו לטעמי מוסריים יותר אינהרטית. כי אתה לא יכול לברוח מהרשע בעולם באטימות כשאתה משתוקק לידע והמח שלך מסיק מסקנות רבות.
הדמוקרטיה צמחה במהפכה הצרפתית.
המהפכה הצרפתית התחילה לא כי העניים דוכאו וממש לא כי האריסטוקרטים קבעו עבורם. לא אכפת לעניי צרפת מזה. הצרפתים התקוממו כי היה רעב. זה מה שמעניין את האדם הנמוך בסופו של יום.
ולאריסטוקרטיה לא היה אכפת מהרעב כי הם היו עשירים אטומים וטיפשים גם כן.
והמשעשע? שכל הדברים האלו מגיעים לכם מאדם שאין לו ממש כסף ללמוד באוניברסיטה, שהמקרר שלו היה ריק שנה שעברה כי היה חייל בודד, שהוא ימני ניצי בכל רמח איבריו, שהאדם שהכי מעריך בסביבת העבודה שלו הוא חרדי.
אני מאמין שיש לי דבר אחד וזה תבונה. לא כושר גופני, לא יופי, לא כישרון, לא כלום חוץ מתבונה.
ואני שונא את עצמי. אני שונא את עצמי ממש.
אבל הגעתי למסקנתי הסופית מהתגוששות בהמון. הייתי חייב לקבל את הדעה המחרידה הזאת עליו מהיחשפות אליו. אני מחפש יותר צדק בסביבה שלי ופונה להתנדב יותר לחלש מאנשים סביבי, אני מחפש להשכיל, אני מקל הרבה יותר לחיילים במקום העבודה וגם למפקדים כי אני עובד יותר קשה. הכל מהתבונה לטעמי.
המסקנה הסופית היא כי אני מוצף באנוכיות, טיפשות ורוע מסביבי שהולכים יחד בדרך כלל.
וכל כמה זמן אני פוגש אדם עם זיק מיוחד. שאומר משהו שמקסים אותי.
שמסתכל על מקום העבודה שלו אחרת.
מפקד שלי או חייל איתי או חייל בכללי בבסיס ואפילו אנשים ביומיום. אני עוקב אחריהם כמו חרק על הקיר. בשקט מביט בהם ואני מקבל נחת. כי סוף סוף שפיות. סוף סוף מישהו שמסתכל קצת מעבר לעולם.
אדם שבא מבית הרוס יותר משלי. בית באמת חרא. אבל בית שנותן לו ספרים לקרוא. גם כשאין כסף.
והוא כל יום עושה תרגילים ושובר את הראש בשביל לצאת מהמשבצת ולהצליח לעשות משהו מעבר. הוא לא תבונתי אבל מעבר לעולם שלי, הוא מחפש להשכיל.
והוא בערימת האנוכיות שלנו נקודת אור כי הוא מחפש את הטוב ולהטיב עם אנשים.
אז אני שובר את עצמי בשבילו. לא מרפה ממנו ולפעמים מתאכזר אליו כדי שבאמת יעשה את מה שהוא רוצה בצורה הכי טובה. נותן לו ספר ומכריח אותו לקרוא ופותר איתו תרגילים ושואל מה קורה איתם.
מפספס את כל ההפסקות שלי כדי לשבת איתו, לא קורא בכלל בספר בשבילו.
כי זאת ההילה. מכאן צומח עולם טוב יותר. מהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה