הפאם פאטאל היא אולי הדמות הטראגית ביותר.
שמה כבר מתאר אותה שגוי. פאם פוטה יותר ראוי לה. היא לא קוטלת בלי סיבה אלא חותרת למשהו והביצוע הופך אותה לשנאת הגברים. היא ערמומית. אישה חכמה.
גברים אוהבים נשים. הם מכורים להן. יש כאלה כמו בחנות ממתקים מביטים מסביב עם חיוך מצד לצד ואוכלים בגרגרנות ויש כאלו שהאהבה שלהם היא לבלוק השוקולד הפשוט, שמים בפה ובצורה מדידטיבית הוא הופך לכל עולמם לרגע. ריח, מרקם, טעם.
זה הטבע שלהם. להתאהב עד עמקי נשמתם באלה מיתולוגית ולהקדיש לה את חייהם. לשם התקדמות המין. לשם המשך גלגל החיים. הם מוצאים אותה, הפאם פאטאל. אישה שפוגעת להם בלב והם חייבים לזבוח לה. כדי לא להסתכל לצדדים, כדי להיות נאמנים אך ורק לה. אבל לה יש ייעוד אחר בחיים, אהבה אחרת, נאמנות לאדם אחר.
בתוך הכבשן החם מתפתח יצור תועלתן ואנוכי. סועד מבטנה. היא חייבת לאהוב אותו עד עמקי נשמתה. אין דרך אחרת שקשר כזה טפילי יתקיים אחרת.
והגבר רוצה את אהבתה, יורד על ארבע ומתחנן "תאהבי אותי כמו שאת אוהבת את ילדינו". היא בוגדת בבעלה, יש לה אהבה חדשה אותה היא מנשקת לנצח נצחים.
שיער פרוע, מבט של מוות בפניה, דמעות היא מסתכלת על הגבר שאהבה וחייבת לתקוע לו כעת סכינים בלב כדי שלא יפריע לילדה.
היא סוללת לו את הדרך בין כל הרוע בעולם. בין כל הגברים התחרותיים וההישגיים שרוצים לרצוח אותו ולצמצם את התחרות. היא חכמה מהם על כן היא תוקפת באכזריות. אבל הם חזקים ממנה אז היא משתמשת בעורמה מלוכלכת. בוגדת, משקרת, נוגעת ומשתמשת במניפולציות. הכל בשביל ילדה.
זו הפאם פאטאל.
לא משנה באיזה גיל היא ואם אותו טפיל נולד או לא, כל הנשים רוצות להביא את ילדן ולהילחם עליו. כמו שכל הגברים רוצים לזיין.
אנחנו שונאים את החכמות כי הן טורפות את הקלפים. משחקות במגרש שלנו ומביסות אותנו.
היא מעמידה פנים שכלום לא מזיז לה. יומרה שאין כמוה. מעשנת סיגריה ומחייכת בזדון. מעמידה פנים שהיא קרה כמוות. היא לא. היא פשוט יודעת שעיוות קל של הפנים, פלירטוט פשוט, מגע חם וכל הפאסאד שלה מת. והוא ינסה לנצל אותה. הם כולם מנסים. להכניס את הזרע שלהם עמוק לתוכה אבל רק הטוב ביותר נכנס אליה. יתערבב איתה ליצירת התמהיל המושלם לסם החיים אליו היא תתמכר.
כמה היא רוצה שילביש עליה מעיל חם וידאג לה. להתמוסס בכוחו הרב. להיכנע פשוט. אבל אם תעשה את זה הכל אבוד. מהשועל הערמומי והפאטאלי היא תהפוך לזונה פשוטה שמנצלים.
וכשהיא תוציא את גוש החרא הזה ותתפח אותו הוא יגדל להיות אצילי וחזק. סוף סוף יהיה מסוגל לעמוד ולהילחם עם הגברים שרצו לחסל אותו כשהיה קטן.
אבל הוא גבר ואהבתו שייכת רק לאחת. זו לא אימו. זו המאהבת. האישה שתביא את ילדו. הוא ישנא את אימו. ישאיר אותה באשפתות. כלום לא משתווה לאפרודיטה שלו.
ומה הפאם פאטאל תעשה? מה היא יכולה לעשות? היא אוהבת אותו. היא תדליק סיגריה, תחייך ותאמר עם שפתיים קרות:
"היא נראית מקסימה". תשכנע אותו שהיא לא נקרעת מבפנים מעצב.
היא תישאר לבד. הגברים מפחדים מדי מכדי לגעת בה וילדיה עזבו אותה. היא השיגה את שרצתה.
אם כן, אין מה לשנוא אותה. תחושו כלפיה סימפתיה. תרחמו עליה. תחבקו אותה ותעשירו אותה באהבה. תדעו שהיא לא יכולה להחזיר לכם אותה. אבל אל תשנאו אותה על כך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה