שיחות עם פסיכולוג

התיישבתי מולו. הוא לבש מעיל זמש ירקרק עם משבצות כתומות. משקפיים למרות שראה 6/6 ושיער פרוע למרות שהיה מגולח. הוא היה אני כמובן.
"למה הבאת אותי?"
"ובכן סקרתי את הימים האחרונים עם הפסיכולוג והרגשתי שאני צריך איש מקצוע שמכיר את עולם התוכן שלי יותר טוב ויציע פרשנות מעניינת. פילוסוף אינטלקטואל חריף שכזה עם ראייה בוגרת על המציאות."
"אז פנית לעצמך?"
"ברור."
"אתה נרקסיסט."
צודק, מה זה אומר?"
"כלום, רק ציינתי עובדה."
"אני לא יודע כמה אני נרקסיסט וכמה זה פשוט אהבה של תכונות שאני מוצא בעצמי. נגיד היום הייתה לי פליטת פה למשקית חינוך שמי שאראה עם ביקורת התבונה הטהורה ביד באמת אעריך אותו. זה לא קשור לכך שהחזקתי את הספר ביד באותו רגע. פשוט זה ספר ממש קשה ואדם שמחזיק אותו מנסה להפיל אחד מהאגוזים היותר קשים שאני נתקלתי בהם, אני בקושי מצליח לתפוס אותו."
"אמתי... אתה נרקסיסט."
"פנאן, מותר לי.
ברצינות רגע, אני לא חושב שנגעתי מספיק בימים האחרונים וזה הורגש במיוחד במפגש. הוא טעה בפרשנות שלו לדעתי אז החלטתי להציג את זה פה."
"אוקיי, אז בוא תסקר את הימים האחרונים."
"אז נתחיל בשישי?
התקשרתי אליה אחרי שניסיתי לתפוס אותה כל השבוע והיא אמרה לי שהיא רצתה סתם לדבר. זה כבר היה מיוחד בשבילי כי אתה יודע, לא ציפיתי שהיא סתם תרצה לדבר אי פעם."
"זה ממשיך את התחושה שלך שהיא שם רק בשביל החטטנות שבדבר."
"בדיוק. זה גם למה נורא רציתי להחזיר לה את האתר. זאת אחת הסיבות שהייתי אי נינוח. אז זה הוסיף לי לביטחון העצמי."
"מצוין."
"כן, היא אמרה לי גם שאני מצחיק אותה. אני מאוד נינוח כשאני שומע את אלו."
"ובכל זאת?"
"ובכל זאת היא אמרה לי גם שאני לא שפוי ונראתה רצינית. מנגד יש לי קושי בלזהות ציניות אז אנא אערף."
"טוב אז נמשיך בשישי."
"אז היא אמרה לי שהיא בכתה ושיש לה דלקת ביד וזה הוסיף לי עוד תחושה. קפץ לי פיוז. כשקופץ לי פיוז אני צריך לרוץ אליה.
אבל היא לא רצתה שארוץ אליה. נגיע לזה עוד שנייה. שמתי לב שיש לי צורך לקנות בשבילה דברים כדי לגרום לה להרגיש טוב. קניתי לה חפיסת סיגריות והכל עמד בהן באותו הרגע."
"זה מובן, זאת דרך קלה וישירה לשמח אנשים."
"כן אבל לא בריאה. השתמשתי בה כי לא היה לי מה להציע."
"הייתה תקופה שהעשרת אותה בברכות ומכתבים. אני מצפה שיחד עם הביטחון החדש שני אלו יעלמו?"
"לפחות חלקית."
"קשה לשלוט על זה. ובכל זאת אני ממליץ לך להקשיב לאינטלקט שלך ולהתעלם ברגש ולא לקנות כשאתה מרגיש צורך אלא לחפש דרך יצירתית יותר לעודד אותה. שיחת עידוד למשל."
"ואני כמובן אתעלם מכל מה שאמרת עכשיו.
מה אני יכול לעשות? להצחיק אותה?! אני גם ככה נתקע לידה."
"להצחיק אותה זו אופציה. זוכר שאחותך המליצה לך להתחיל ככה עם נשים?"
"לא יודע מה לומר לך."
"אז תמשיך..."
"טוב אחרי זה היא אמרה לי לא לבוא ובכל זאת באתי."
"שימחת אותה?"
"לא יודע. מצד אחד כן מצד שני היא הייתה שחוטה מהעבודה וזו לא פעם ראשונה שהיא אןמרת לי שהיא שונאת ספונטניות בלוז שלה. פולניה פרופר"
"אז למה עשית את זה?"
"לא יודע. הייתי צריך לראות שהיא בסדר ולנחם אותה אם לא. זה צורך שלי יותר משזה בשבילה."
"בקיצור אז אל."
"כמובן. אבל נהניתי. ואני מאמין שגם היא.
ואז עלתה בפני הדילמה שהצבתי גם בפני הפסיכולוג והוא נכשל איתה.
האונס. אנסתי אותה בשימוש של המילה שכפיתי משהו בניגוד לרצונה. אבל זה היה טוב. אני לא רוצה לאנוס אותה. היא לא נהנית מזה בדרך כלל ואין לזה גבול מוגדר ולכן זה מסוכן אבל זה הביא לתוצאות חיוביות וזה תיסבך לי את המח.
הוא אמר שלדעתו הסתירה בין אי הרצון שלי לכפות עליה לבין האירוע הזה היה ששמעתי בתת מודע שהיא רוצה שאבוא."
"אולי היא שיחררה פרומונים מהתחת שמשכו אותך ממרחק של קילומטרים."
"כמובן."
"מה אתה רוצה שאני אומר לך?"
"תתחיל בלומר שהוא יצא דפוק."
"איזה סתום הפסיכולוג שלך."
"נכון! כי בפירוש ידעתי שלא. אני צעקתי לי בראש שלא ובכל זאת עשיתי את זה. לא. זה היה כי הרגשתי שהיא במצב לא טוב ורציתי שהיא תצא ממנו. גם אם זה לכפות עליה."
"אז זה דבר טוב."
"לא! כי זה אנס אותה למשהו שהיא לא רצתה."
"אז זה רע."
"כן אבל נהניתי."
"אתה מגיב כמו וגינה ענקית"
"מה שמעלה עוד נושא מעניין:
היחסים של גבריות ונשיות בינינו.
היא מבחינתי הגבר במערכת יחסים בינינו. הסיבה שאני אומר את זה היא שהיא פרקטית נורא ולא מזיינת תמוח על רגשות."
"או שאתה משייך אותה לגבריות כי אתה נמשך אליה מינית."
"זו אופציה יותר מעניינת מזו של הפסיכולוג שזיין את המח על פולאריות.
היא אמרה בצחוק שהדרך היחידה שנזדיין תהיה אם יהיה לה סטראפ און ואז אני בצחוק עצרתי ושקלתי את זה ו... ובכן שקלתי את זה אחרי זה לא בצחוק וזה באמת סקסי מבחינתי.
מיסיונרי על כיסא ואני מנשק את שדיה.
הרי לא מעט מהפנטזיות שלי מתקשרות לאישה שתופסת כיוון דומיננטי ויהי מה הוא."
"כל פנטזיה שלך."
"כן אבל לא כולן עם סטרפ און."
"מתי בפעם האחרונה דמיינת את עצמך מזיין אישה בצורה נורמטיבית?"
"יש בזה משהו."
"אבל אל תשלול את האופציה השנייה: שזו רק פנטזיה שמגלמת רצונות לפאסיביות ורוגע שאין לך בחיים כי אתה נמרץ או לחילופין את המאבק שלך עם אימך, הקשר עם אחותך והאינטרקציה המוקדמת שלך עם נשים. הרי לא התנסית מעולם עם זה ואתה בעצמך די מתנגד להשחטה של הישבן שלך."
"מסכים איתך. זה מה שמפריד בין פנטזיה למציאות."
"תרצה אי פעם לנסות?"
"אני לא מוכן נפשית ליצור פנטזיות של סקס עם עצמי."
"נגיד ותמצא מישהי שתרצה, ואתה בעצמך הרי לא מאמין שתמצא, תרצה לנסות חתיכת חרא מתחכם?"
"אפשר לנסות. אני תמיד פתוח לניסיונות חדשים. ומנגד, יש את הבעיה של מגע עם אנשים. פה העלינו את דור. המגע איתו היה מעולה אבל כל פעם שנגע בי היה ריחוק כזה. נהניתי אבל לא רציתי את המגע. נלחמתי בעצמי לגעת גם וגם אז נהניתי ולא רציתי."
"ואולי זה כי הוא גבר?"
"לא מאמין."
"יש רק דרך אחת לבדוק."
"נכון.
בוא נקשר את זה אבל לשישי?
נפגשנו ומבחינתי זה היה נפלא. באמת.
עכשיו הנה הקטע: חשתי משהו שלא חשתי קודם. זה היה אינטימיות חזקה יותר מבחינתי. לא יודע למה, לא עסקנו במשהו מיוחד.
אבל אני כזה נכה רגשית שאני לא מסוגל לפענח אם היא חשה אותו הדבר. אני מת לדעת."
"ואם היא חשה?"
"אז זה מופלא ואני מאושר בשבילה."
"ו...?"
"חשבתי על זה... האם הייתי צריך לנסות מגע איתה?"
"לא."
"אני מסכים לגמרי."
"אז למה העלית את זה?"
"שמע, זה לא שיש לי בעיה עם הידידות. קיבלתי את זה. אם הידידות עם הידידה הפריע לי כעת זה נעלם לחלוטין. כאילו קיבלתי את הפור. אני נידון להיות הידיד ולא המאהב וזה טראגי אבל סה לה וי."
"get to the point."
"אני מפחד שאני לא דומיננטי מספיק עם נשים. שהן מחפשות את הכפייה הקלה ואני לא עושה את זה."
"ענית בעצמך כבר לשאלה הזאת אצל הפסיכולוג האמיתי."
"כן. שלא אנסה כי המחיר יקר מדי ולא משתלם."
"שמע, זה טבעי שזה יעסיק אותך."
"אז נמשיך לנקודה הבאה.
משקאות חריפים. התשובה שנתתי לה הייתה מדהימה וספונטנית.
אני לא חשבתי בעבר למה אני אוהב את השיר הזה. פשוט הייתה לי את הסצנה הזאת בראש של הבחור שצועק לבחורה את מה שהוא מרגיש.
אבל זה בדיוק מה שאמרתי לה.
שאני חושב על הבחור המופנם שרוצה לצעוק את זה ולא מסוגל אז הוא מתוסכל. סיפור שרודף אותי."
"מה אתה רוצה לומר בזה?"
"שעצם החשיפה הספונטנית הניבה תשובה מעניינת מבחינתי."
"קוריוז נחמד."
"כן."
"נקסט."
"אני מניח שכיסינו את שישי. שבת.
כתבתי קטע וידעתי שיש בו משהו דמגוגי ובכל זאת כתבתי אותו. לא מרשעות.
הרי אנחנו מכירים את עצמנו מתוך הניסיון. כלומר מהתגובות שלנו לסביבה ומחשבות שנוצרות אצלנו אנחנו מפיקים סיבות על לתגובות ולמחשבות האלו שלה אנחנו קוראים האישיות, הרקע הפסיכולוגי, הגוף והגנטיקה שלנו.
אבל קשה לתעד את המחשבות והתגובות האלו בזיכרון שלנו בלבד כי הזיכרון שלנו הוא צורת תיוק לצורך מטרות אחרות.
בכך שאני מתעד אותם פה אני יכול להציג את המידע יותר טוב, לחקור את עצמי יותר טוב ואז להגיע למסקנות יותר טובות על עצמי.
אני יכול להסיק גם איך אני מרגיש מסימפטומים שהם מחשבות ותגובות לגירויים. אבל כדי שזה יהיה נהיר אני צריך לתייק הכל ואז מזה לדלות מידע. על כן אני כותב הכל פה.
היא ביקשה שאמחק תוכן מעליב ואני לוקח את זה כאילו ביקשו ממני למחוק מידע חיוני. זה הכעיס אותי תחילה.
ואז חשבתי איך עשוי הדבר היה לגרום לה להרגיש.
לא תאמין איך עשיתי את זה."
"אני מת לדעת."
"נזכרתי בפרק שהזכיר לי את זה בחברים. הפרק שבו רוס כותב רשימה של כל המגרעות של רייצ'ל והיא כועסת עליו על זה.
ואז נזכרתי מה היא אמרה שם: שזה נורא שאדם שקרוב אליך כותב על נייר את כל הדברים שאתה גם ככה מרגיש רע עליהם בעצמך. ואז חשבתי איך זה עשוי היה לגרום לה להרגיש ואז הרגשתי חרא עם עצמי ובשלב הזה פחות או יותר החלטתי להתקשר אליה כל שעה ביום ראשון כדי שהיא תענה לי.
כתבתי ממקום של שנאה עצמית בהתחלה באותו היום."
"כמו עבאד האוטיסט מקומיוניטי."
"כן! משהו כזה!
הרגשתי כאילו בגדתי באמון שלה. כאילו תקעתי לה סכין בגב. כאילו היא לא יכולה לבטוח בי יותר."
"אנחנו חוזרים לפולאריות."
"הפסיכולוג טעה."
"או שלא.
אתה מתייחס לזה בשני קטבים: או שהיא אוהבת או שהיא דוחה אותך, או שהיא בוטחת או שהיא לא. המציאות יותר מורכבת כמובן. אתה כתבת על זה אפילו."
"אתה יודע, הוא אמר לי שאם אתן מעצמי היא תיתן מעצמה גם ובאמת הרגשתי את זנ ביום שישי. אני מפחד שהחזרתי אותה לקונכיה."
"אין פולאריות. צא מהסרט. וגם אם כן הרתעת אותה, זה לא נזק בל יתוקן."
"אני זוכר שפעם הכעסתי ממש את הידידה המבוגרת, עוד כשהתחלנו לדבר, ודבר ראשון שעשיתי זה ויתרתי וכתבתי לה שבקשר נהרס בינינו. בעיניה זה היה מגוחך לחלוטין! בסך הכל היא התעצבנה עלי.
הוא צודק, יש בזה מין מנגנון הגנה. ברגע שאתה מריח דחייה קלה ואתה מסתלק אתה לא חשוף לשיפשוף.
"מה שמחזיר להיום. אחד הדפארים פלט פליטת פה שהיא ריכלה עלי פה עם משקיות תש לפני שנה.
הרגשתי נבגד. בסוף התברר שהם סתם עבדו עלי. או שלא. לא יודע. הם אומרים שכן. לא אכפת לי כבר. אבל מדהימה התגובה שלי לזה."
"זהו? תימללנו את הכל?"
"אני עדיין דואג לה. היא עובדת עם יד מודלקת. אני עדיין מגיב בעיני כאילו פגעתי בה למרות שבעצמה אמרה שהיא כבר לא כועסת עוד ביום ראשון. כאילו מחפש סימנים שהכל בסדר."
"אז תפסיק."
"תמות."
"זהו? סיימנו?"
"כן."