חלום שחלמתי:
אני נמצא בחדר הכושר של המפקדה שלי עם מישהו שלמד איתי בבית הספר. אנחנו יחסית רחוקים זה מזה. הוא יותר גבוה ממני.
אני מכיר אותו מהמשלחת שלנו לגרמנייה. הוא בחור בסדר גמור. התגייס לתותחנים. קרבי. גורם לי להרגיש אשמה שאני לא הולך לקרבי גם כן. נראה שנהנה שם.
ואז הוא אומר לי: "איך שאני מסיים את השירות אני עובר לגרמניה". זה היה לי מוזר. מה הוא עושה בתותחנים אם כן?
המון אנשים יורדים מהארץ בעשור האחרון. צעירים מצליחים. המון מהם אני מכיר גם. לאחרונה מתאמן אהוב עלי הודיע שהוא עוזב לעבודה בבריטניה בקרוב. אין יותר מדי מה לחפש פה. כמעט כל מילואימניק שאני מדבר איתו בצבא מדבר על עזיבה מהארץ. על ההזדמנות שצריך למצוא לברוח מפה.
אז תותחן שעוזב? לא מפתיע אבל מציג את זה.
מה מייצגת עבורי גרמניה? אולי מה שייצג עבורי הבאלקן. רק שפה זו אהבה יותר ארוכה. האומה הגרמנית מבחינתי היא אישה בלונדינית יפה ואינטיליגנטית. ליברלית וחמה בלב אבל קרה לזרים.
איך שסיתתתי את דור-הזקן שלי.
זה המקום שאני רוצה לחיות בו. הליברליות קוסמת לי. שאדם יכול לעשן ירוק לידך ולאף אחד לא אכפת. שאתה יכול להזדיין עם החבר הכי טוב שלך ולספר על זה למישהי שאתה יוצא איתה והיא תהיה בסדר עם זה. משהו שרק בתל אביב באזורים מסוימים אפשר לפגוש.
ההשכלה קוסמת לי. אני אוהב את הפילוסופיה שלהם, החשיבה שלהם, הדייקנות, השאיפה למצוינות. כשביקרתי בבתי הספר הגרמניים זה היה מדהים. אשכרה באים ללמוד.
היופי הגרמני. מדהים שהוא לא משתקף באומנות שלהם. השפה שלהם נשמעת כמו חרא והאמנות שלהם נוגעת בקווים של הפוסט מודרניזם היומרני והמטופש (שזה שם אחר ל-מכוער אבל כביכול עם סטייטמנט). הנשים בלונדיניות, גבוהות, עור עדין, עיניים כחולות. הגברים גדולים וחסונים.
זה לא אגדות. המון גרמנים באמת נראים ככה.
התקלחתי היום עם You've Gotta Let Me Out. תמיד מחשבות רצות לי כשאני שומע את השיר הזה.
All those things that I've done... ייתכן ואני שילמתי על כך שרציתי לרדת בג'וב מאיזה קארמה. לא. זה מגוחך. אבל הכל התחרבן מאז שהגעתי לשם. חזרתי למחשבה על אותו בחור ועל כך שגם אני צריך להיות בקרבי.
מה היה קורה אם הייתי בקרבי? לא הייתי משתגע מהמשבר.
אבל כן היה קורה משהו אחר.
לא הייתי פוגש את המש"קית.
לא הייתי עוסק בכל החרא שהיה.
לא הייתי נפתח לעצמי ומכיר את עצמי.
זה פעל לטובתי בסופו של דבר. עצם זה שאני לא בקרבי, שהוציאו אותי מהסביבה נפוחת האגו הגברי המטופש והעיוורון של התעסקות בפעולות מונוטוניות מטומטמות באמצע הים, אפשר לי ללמוד, לקרוא, להכיר, לעבוד, לגעת ולהיפתח.
All those things that I've done
כל מה שעשיתי עם המש"קית. בחרתי את הדרכים הכי שגויות ולא הגעתי בסוף לאן שרציתי. אני מנצל את המקום שהגעתי אליו לטובתי כמובן. אני נהנה איתה. גם אם זה כרוך בסבל רב אבל אני לא איחלתי לעצמי ומעולם לא רציתי להגיע לשם. כל הדברים שעשיתי הובילו אותי למקום הזה. אם זה טעויות מטופשות או החלטות נכונות. המצב שלי הרבה יותר טוב משהיה לפני שנה. אני מסתכל על קווי זמן אלטרנטיבים ומגיע למסכנה שמוטב לי במקום שנפלתי עליו.
אבל יש משהו אחד שאני עדיין מתקשה איתו. פעם זה שאינו יודע לסתום עשה משהו שהיה ראוי לפרס. קראתי לו ורציתי לקחת אותו בהפתעה לקניון. הוא פחד שאני מעניש אותו. הם מפחדים ממני. שזה בסדר. אבל אני לא מסוגל להיות נחמד אליהם. אני לא מסוגל להחמיא או לנחם אותם. הגוף שלי קר מדי לזה. זה משגע אותי.
אז תותחן שעוזב? לא מפתיע אבל מציג את זה.
מה מייצגת עבורי גרמניה? אולי מה שייצג עבורי הבאלקן. רק שפה זו אהבה יותר ארוכה. האומה הגרמנית מבחינתי היא אישה בלונדינית יפה ואינטיליגנטית. ליברלית וחמה בלב אבל קרה לזרים.
איך שסיתתתי את דור-הזקן שלי.
זה המקום שאני רוצה לחיות בו. הליברליות קוסמת לי. שאדם יכול לעשן ירוק לידך ולאף אחד לא אכפת. שאתה יכול להזדיין עם החבר הכי טוב שלך ולספר על זה למישהי שאתה יוצא איתה והיא תהיה בסדר עם זה. משהו שרק בתל אביב באזורים מסוימים אפשר לפגוש.
ההשכלה קוסמת לי. אני אוהב את הפילוסופיה שלהם, החשיבה שלהם, הדייקנות, השאיפה למצוינות. כשביקרתי בבתי הספר הגרמניים זה היה מדהים. אשכרה באים ללמוד.
היופי הגרמני. מדהים שהוא לא משתקף באומנות שלהם. השפה שלהם נשמעת כמו חרא והאמנות שלהם נוגעת בקווים של הפוסט מודרניזם היומרני והמטופש (שזה שם אחר ל-מכוער אבל כביכול עם סטייטמנט). הנשים בלונדיניות, גבוהות, עור עדין, עיניים כחולות. הגברים גדולים וחסונים.
זה לא אגדות. המון גרמנים באמת נראים ככה.
התקלחתי היום עם You've Gotta Let Me Out. תמיד מחשבות רצות לי כשאני שומע את השיר הזה.
All those things that I've done... ייתכן ואני שילמתי על כך שרציתי לרדת בג'וב מאיזה קארמה. לא. זה מגוחך. אבל הכל התחרבן מאז שהגעתי לשם. חזרתי למחשבה על אותו בחור ועל כך שגם אני צריך להיות בקרבי.
מה היה קורה אם הייתי בקרבי? לא הייתי משתגע מהמשבר.
אבל כן היה קורה משהו אחר.
לא הייתי פוגש את המש"קית.
לא הייתי עוסק בכל החרא שהיה.
לא הייתי נפתח לעצמי ומכיר את עצמי.
זה פעל לטובתי בסופו של דבר. עצם זה שאני לא בקרבי, שהוציאו אותי מהסביבה נפוחת האגו הגברי המטופש והעיוורון של התעסקות בפעולות מונוטוניות מטומטמות באמצע הים, אפשר לי ללמוד, לקרוא, להכיר, לעבוד, לגעת ולהיפתח.
All those things that I've done
כל מה שעשיתי עם המש"קית. בחרתי את הדרכים הכי שגויות ולא הגעתי בסוף לאן שרציתי. אני מנצל את המקום שהגעתי אליו לטובתי כמובן. אני נהנה איתה. גם אם זה כרוך בסבל רב אבל אני לא איחלתי לעצמי ומעולם לא רציתי להגיע לשם. כל הדברים שעשיתי הובילו אותי למקום הזה. אם זה טעויות מטופשות או החלטות נכונות. המצב שלי הרבה יותר טוב משהיה לפני שנה. אני מסתכל על קווי זמן אלטרנטיבים ומגיע למסכנה שמוטב לי במקום שנפלתי עליו.
אבל יש משהו אחד שאני עדיין מתקשה איתו. פעם זה שאינו יודע לסתום עשה משהו שהיה ראוי לפרס. קראתי לו ורציתי לקחת אותו בהפתעה לקניון. הוא פחד שאני מעניש אותו. הם מפחדים ממני. שזה בסדר. אבל אני לא מסוגל להיות נחמד אליהם. אני לא מסוגל להחמיא או לנחם אותם. הגוף שלי קר מדי לזה. זה משגע אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה