לילה על ספסל

היה לי חבר פה שהתאהב בדתייה אחת וכשיצא איתה סוף סוף רק אז הבחין בפגמים שלה.
מכאן דון קיחוטה.
היא פשוט היפה בנשים מבחינתי. טוב, לא אגזים. היא יפה. ומנגד, כשאני מסתכל עליה היופי שלה מחשמל אותי וזו היחידה שעושה לי את זה.
העיניים הגדולות והחומות שלה ממיסות אותי.  הקול שלה. הצחוק שלה. הצורה שהיא מתלבשת או לוגמת קפה.
אפילו יודעים מה? השפה העליונה שלה יפה מבחינתי.
היא הראת לי נשים אחרות ואמרה לי שהן יפות ממנה. פשוט לא ראיתי את זה. זה שיגעה אותי במקצת.
אמרה לי שיש לה קול לא יפה אבל היא הקסימה אותי כשהיא שרה לידי. גם אם זה היה אריק ברמן.
אפרופו בן הזונה הזה, אני מצאתי שירים שלו שהתמכרתי להם. בן אדם חרא. מה אני יכול לעשות עכשיו?  להתאבד. ואז יש את הקטע שנוצר לי עם טים ברטון. כוס עמק מה קורה לי. נהייתי פוץ אומנותי. חצי שעה אתמול דיברנו על פילם נואר, פאם פאטאל ופמניזם.
על מוזיקה למדוכדכים והפרשנות שלה.
אני לא יודע אם היא הרגישה את זה אבל חשתי אתמול משהו מיוחד. היינו קרובים יותר משהיינו אי פעם. קרובים כמעט כמו שהייתי קרוב לדור.
פיזית ומנטלית כמובן שיותר.
אמרה לי שהיא לא יודעת למה אבל אני מצחיק אותה. ידעתי שהיא מחבבת אותי.
בקרבה כזאת דור היה מתחיל לגעת בי. אני זוכר את זה. שיחה שיחה שיחה ופתאום הוא נוגע לי ברגל ואז עוד קצת ועוד קצת וגם אני הייתי מתחיל לגעת והיינו מנסים להמשיך ואז זה נעצר.
זה הרגיש פולשני אבל במידה מה טוב. גל של חום.
בינינו זה אחרת אבל. אנחנו לא חותרים למגע פיזי. ובכל זאת זה אדיר מבחינתי.
היא לא רוצה אותי מהבחינה הרגשית. אין לה את הבערה כלפי. אפ אנסה לגשת אליה בצורה ההיא זאת דרך שאחריה אין מקום חזרה.
בעבר ראיתי סרטון של Vsauce על משיכה מינית ואיך לצאת מה-friendzone. אם יקרה ואצא אהיה מאושר. אם לא? ובכן הוא סיים אותו בצורה שאהבתי. היום כמות החברים האמיתיים שלנו פחתה משמעותית. לא מדובר על מישהו להשתכר איתו אלא על מישהו לסמוך עליו ולהקריב למענו בלי לצפות לתמורה.
ואם לא אקבל מה שארצה ממנה, אשמח רק שאני נותן לה משהו מיוחד.
באשר למישור נוסף... ייתכן ואנחנו לא יוצאים כי היא לא מרגישה בטוחה איתי? היא מאמינה שאני לא שפוי ובמידה מה היא צודקת. היא אומרת שהיא לא הרגישה בטוחה לידי במטווחים. על זה נעבוד. על הביטחון שלה איתי. היא צריכה להרגיש בטוחה איתי. כמו שהיא מרגישה בטוחה לספר לי דברים כשהיא יודעת שזה לא יפגע בה.
נמאס לי שאומרים לי שיש לי אינטיליגנציה רגשית נמוכה ושאני לא שפוי. אני כן. זה מתחיל לעצבן אותי. אני פשוט אנטיפת. אין לזה קשר ליכולת לקרוא אנשים או לדעת איך אני מרגיש. דווקא במחלקה הזאת ממש השתפרתי.
אבל אם נחזור לדון קישוט: תמיד מש את הפחד שכל מה שאני רואה בה הוא אשליה. לא קשה לי למצוא סיבות לשנוא אנשים ואני לא מצליח לשנוא אותה. לא קשה לי אפילו למצוא נקודות חולשה באנשים גם כדאני לא שונא אותם. המשקית חינוך נגיד. היא בסדר בתור בן אדם אבל הדעות שלה גורמות לי לרצות  לתלות את במבי רק כדי להבהיר נקודה.
זה אפילו לא דיון לשיתרחש אלא דיון תיאורטי לחלוטין עם אימפליקציות למציאות: אולי היא לא מה שאני מציג אותה בפני עצמי.
אני זוכר שאמרתי לה פעם שבוער לי שנתנשק רק כדי לראות אם האובססיה שלי תימוג.
זה מה שקרה עם דור במידה מסוימת.
אני מת לדעת מה יקרה. כתבתי פה כבר: אם תאהב, אשנא? אבל אני יודע כבר שזה בדיה כי אני כעת משוכנע שהיא אוהבת, שהיא לא מסתובבת איתי בגלל החרא שאני כותב פה שמעניין אותה. ואני לא שונא. אם כבר אני אוהב יותר כי זה יותר יקר לי.
אולי הקלאס שמתפרץ מהשיחות שלנו הוא אשליה שאני מוכר וקונה לעצמי כמו איזה פראייר? יותר מזה, אולי זרקתי אנשים איכותיים לפח בגלל האשליה שלי והמצוד שלי אחר פגמים בהם?
חבר של אימי ניסה לשלב אותי בחןגי יוקרה ודחיתי אותו כי החוגים האלו לא הציעו לי משהו מעניין מבחינת דיון. אולי אני טועה.
כאמור, בבלוג הזה יצא לי להכיר אדם אחד ובעיני הוא מופלא כי נחשפתי אליו. סביר שבני אדם אחרים גם כך. בשנה האחרונה הכרתי אדם נוסך והיא בין האנשים היקרים לי ביותר כעת. לא רק כי יצרתי קשר איתה. לא הייתי יוצר אילולא מה שהיא.
אני סתם נותן מקום פה לפחד שאני דון קישוט הטיפש שנלחם על משהו מפגר בזמן שאיזה סנצו קורא ןמתבדח עליי. אבל אני טועה. זה כל כך שווה את זה.
תמיד אהבתי את אדון קיחוטה. בספר הוא דמות קומית. הוא ליצן פתטי. אבל הוא בטוח בדרכו ואינו חש בושה.

וזה מה שמשעשע: איך הגעתי אליה? אני סוגר בבסיס ודיברנו והיא סיפרה לי שהיא בכתה. היר בכתה. והייתה בעבודה. במצוקה. זה גרם לי לחשוב. היא אמרה לי שהיא לא רוצה שאבוא ובכל זאת באתי.
אני מפחד. דיברנו כבר על אונס ועל הפחד שלי מהאנס (דיברנו כלןמר אני כתבתי פה ואתם קראתם ואני מדמין שיש פה דיאלוג איתכם כי אני שפוי). אני לא רוצה לכפות עליה דברים. ובכל זאת, לא הקשבתי למה שאמרה וזה יצא טוב. כי היא באמת הייתה מאושרת כשבאתי. בלי קשר למה שהיא אמרה. בלי קשר למה שכתבתי ביצירה, היא באמת הייתה מאושרת.
ואכפת לה מהדעה שלי שזה מצמרר כי אני לא מחזיק מהדעה של עצמי. היא השמיע לי אריק ברמן כל הפגישה בניסיון לשכנע אותי שהוא טוב ונהניתי. באמת שכן. לא מהמוזיקה, חלקה טובה וחלקה רעה. רובה רעה. מצאתי דברים שהוספתי למוזיקה שלי ואשמע אותם כנראה אבל הרוב אשליך לפח.
אבל היא לא השתכנע שאני נהניתי. כנראה כי חציתי את תל אביב פעמיים כדי להגיע לשם והייתי שחוט מכך. אבל רבאק, מה יש לא להנות? מוזיקה, ספסל ונימפה.

ייתכן שדברים השתנו בגלל הערב ההוא. שהתקרבנו יותר. ייתכן שלא.
הרגע החשוב מבחינתי היה בשישי כשאמרה לי שהתקשרה אליי ופספסתי אותה כי היא סתם רצתה לדבר. זה עשה לי משהו.
ובכל זאת השבת בבסיס היה הרגע הכי מוצלח שלנו.

למדתי דברים מהלילה הזה, במיוחד מה לקנות לה ומה לא אם אני רוצה לעודד אותה, הבנתי שבינתיים אני נהנה מהידידות בינינו ואני משאיר את זה לשם ושאני אלחם בעצמי ואשבור את עצמי אם אחשוב על לגעת בה בלי שהיא תרצה בזה, אני יודע שאם היא תרצה אהיה מאושר באדם, הכי חשוב אני חושב שהפקתי משהו למערכת שלנו.
היא הכי מוצלחת שהיא הייתה בשנה שאנחנו מכיריםת