כל יום שני אני מתיישב אצלו במשרד על מדי ב'. אוטומטית מוציא מהכיסים כל דבר שעשוי להפריע לי - מפתחות, שמן, מברג, פק"לים וכן הלאה חוץ מהסכין היפנית שלי שאני שומר קרוב אליי תמיד ואז אני פותח בצורה הרגילה:
"היום אני רוצה שנדבר על מיניות"
אולי לא תמיד על המיניות אבל הפעם נדבר על המיניות שלי. החלום אתמול שיקף אותה.
אני ושתי נשים במגדל שן. חברה עתידית. אני נכנס למשרד הראשי ובו שתי נשים שאני מכיר ואת שמן נשמור אנונימי ואני כבר מציין שזה לא הבחירה האינטואיטיבית ההגיונית למי שקורא את הבלוג הזה.
הן מזיינות אותי. אני משתמש בניסוח הזה כי זה מה שהוא. אני לא מזיין אותן, הן מזיינות אותי. אני מסתכל מעלה לעיניה של אחת מהן תוך כדי שהיא אוחזת בי מהשיער.
השנייה מאחוריי רוכבת עליי.
זה החקר שלי של הומוסקסואליות שהשאיר אותי בידיים ריקות. אולי לא לחלוטין ריקות אבל ריקות דיו כדי לקבוע שאני לא הומוסקסואל. בחרתי את השביל השני.
גברים בפנטזיות שלי תופסים את תפקיד הנשים ונשים את תפקיד הגברים. אולי לא במובן המוחלט. הנשים נשיות. אבל הן עוצמתיות ברמה אדירה ואילו הגברים חלשים. אנדרוגיניים.
התפקיד של הפסיכולוג הוא לא לחדש לי. הוא בדרך כלל לא מחדש לי. הוא מדבר לפעמים אבל הוא משמיע את דבריו ברקע. אני מדבר מולו כי אני נותן למילים נפח כשהן נורות באוויר ואז אני יכול לפרש אותן כשאני חוזר עליהן בקול.
הניגודיות חזקה פה. אני אדם חזק בחיי. אני מגדיר את עצמי כלוחם כי אני פסיכופת שרואה בכאב חלק נפלא בחיים. אימנתי מישהו ביום שבת למבחן חגורה שלו. באתי לאימון ברגליים יחפות ונתתי לו חופש עבודה מלא על אספלט קר. גילגולים, נפילות ומנופים.
"מה תעשה אם אני לא אזוז?" מישהו התגרה בי היום בצבא כשהוא התיישב מול המחשב כשהייתי צריך לעבוד מולו. תפסתי לו את האצבע וכמעט שברתי אותה. לא התכוונתי לשבור אותה כמובן. הוא ניסה להזיז את היד השנייה והזזתי את היד כך שהיא חוסמת אותי ומנגד נתתי לו אגרוף לחזה, הוא הזיז את הרגליים וחסמתי אותן. הפרידו אותנו כשאני תופס את הצוואר שלו עם שתי ידיי.
אני נלחם על שלמות שכלית ופיזית. למידה, פיקוד ולחימה.
ובפנטזיות? אני עלה ברוח. חלש ושברירי. הן מקום מפלט ומנוחה בחיים עמוסים. הנקודה היחידה הזאת.
הביטוי השני מתקשר לדמויות הנשיות בילדות שלי. אם אלו שתי הילדות, אמא שלי או אחותי.
החולשה מגרה כי היא האינטימיות שאני הייתי צריך ומעולם לא הייתה לי. הקירבה לאדם אחר שהוא לא אני.
זה מבלבל כל כך. גם באייקידו אבל גם בחיים. כי נשיות זה חולשה וכוח בו זמנית. זה לא כוח ישיר אלא שימוש חכם יותר בו שמוביל לשליטה חזקה יותר. זה אייקידו. זה נשיות.
זה לא להכות מישהו, זה לנצל מישהו אחד כדי להכות מישהו אחר. זה לשחק במחשבה שלו.
בסינים יש מספר מילים לכח. בין השאר: 力 ו-功. בזמן שהראשון הוא כח ברוטאלי פשוט, השני הוא כח שמושג בעזרת: 工 שמשמעותו מאמץ ואנרגיה.
השני הוא כח חכם שאתה לומד בתרגול רב.
גונג פו (功夫) היא דרך כח תבונתי. דהיינו לא כח ישיר שקל להפעיל אלא כח חכם יותר שנלמד.
המפקד שלי בצבא שמן. יש לו מסה רבה יותר משלי כמובן. יש לנו דלתות שנאטמות בחדרי המכונות בגלל הפרשי לחצים בין הביפנוכו לחוץ (חדרי מכונות של מיזוג אוויר למשל). עם כל המסה שלו, הוא מתקשה לפתוח אותן בדרך כלל וצריך מספר דחיפות בשביל זה. אני מסוגל בדחיפה אחת. כמובן שזה לא נובע מכך שאני חזק יותר. אני פשוט מניע את כל הגוף כיחידה אחת ומשתמש במרכז המסע שלי לדחיפה. הזרועות הן המשך של אותו מרכז. זהו כח שהושג בחוכמה.
נשיות? נשיות הוא כח חכם. השרירים שלי רפויים רוב הזמן. אני נע כמו מים במפקדה. אם הם מתקשים זה נעשה לשבריר שנייה בה אני נפגש עם הפנים של מישהו.
ככל שאני לומד יותר טוב להשתמש בגוף, כך אני צריך פחות כח בו בשביל להניב תוצאות וכך אני נהיה יותר רך וחלש. זו לא חולשה במובנה הפשוט.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה