פעם בכמה זמן אני פוגש לוחם אמיתי.
אייקידו, גודו, הכל מילים יפות לתיאור איפלמנטציה של משהו יותר נעלה: בושידו. בושי הוא לוחם והדו היא דרכו. זה לא כזה פילוסופי כמו שזה נשמע. זה לא סט חוקי האתיקה המטופשים עם אותו כינוי. זו צורת הסתכלות על העולם ועל האימונים.
אני קד קידה בכבוד לאותו בושי שנקלה לדרכי. "רק בעדינות כי כבר דיממתי על מספר אנשים פה היום" הוא אומר ואני מביט בידיו לרגע. שני סימנים על כל יד ואני מזהה אותם כבר מהעבודה שלי. הוא עובד עם מאקיוורה. ברמה מאוד מתקדמת. אני מזהה כי יש לו שם פציעה מאגרופים שנפתחו אבל לא כל כך שזה יהיה מתחיל. היד שלו שבורה מבפנים וגם את זה אני רואה. הידיים נפתחו באמת מעבודה עם שק כנראה בהתחשב בכך שהם משופשפים. העבודה שלו מאוד מקצועית. הם בדרך כלל מתאמנים ברמה מקצועית. כשאתה מאמין שאתה מבצע את העבודה כדי לא למות ברחוב, אתה לוקח אותה ברצינות. זו אחת הסיבות שאנחנו נפגשנו לראנדורי בסוף האימון כשכולם הלכו. אתה מתאמן בדרך כלל מאינטרס. הוא עובד איתי כי הוא איבד את הרכות ואני איתו כדי לתרגל עבודה מול אנשים מסיביים וגבוהים עם ידיים ארוכות.
המעט פעמים שאתה מתאמן בלי להרוויח מכך זה נובע מכך שאיתרת אדם עם תשוקה כמוך לעולם.
אבל זה לא רק איכות העבודה אלא סוג העבודה. לא תראה אצלו טכניקה שהוא לא מאמין ביישומה לרחוב. ניקיו, איקיו וחבריהם. הוא תופס הרבה פעמים אצבעות, מנצל את יתרונותיו ונזהר מחסרונותיו ביחס ליריב.
הוא מכה בשביל להיכנס ומגן בשביל להגן בלי לשחק משחקים מטופשים.
האגן חשוב לו והעבודה שלו קדושה אבל לא תראה תנועות אגן ארוכות או התעסקות בנקודות קטנות או מטופשות
אני מביט בו ורואה אותו מסתכל לאופק, בלי להתמקד ספציפית במתקפות שלי אלא בהתקדמות בעולם כולו.
לוחץ בנקודות שאני מכיר. הוא למד אותן מהספרים.
שוקד על הקלאסיקות העתיקות שבקושי מכירים בעולם המערבי וקוטף מהן פירות.
לפעמים בא לשיעור עם תשוקה לתרגיל שנראה משונה. על מכות שהן גם הגנות קצרות לצוואר, על מצב בו תופס אותך אדם אחד והשני תוקף. אתה יודע שראה אותו ברחוב. הוא נכנס לא פעם לרחוב כדי ללמוד. מתגרה בגדולים וטיפשים. יוצא משם עם המון מחשבות שהופכות לטכניקות עוצמתיות.
בשיעור הוא ממוקד ולא משנה מה הלך השיעור. מוכן למתקפה שתבוא. עומד דרוך.
להם זה לא נראה משונה כשאני תוהה במחשבות.
בנשימה הגוף מתקשח והופך למקשה אחת. זה השלב בו הכי כדאי לעבוד עם גב ישר בצורה מושלמת. במצב זה אתה מתכנס בעצמך ולכן מושלם להגן. כשאתה נושף הגוף נרפה ואתה מסוגל לתקוף.
מחשבות על התודעה, התנועה של האגן והטאי סאבאקי. הם מבינים בכל. זה חלק מהחיים שלהם.
כשאנחנו נלחמים הוא מחייך כל פעם שאני מבצע איזה מהלך ממזרי. כי למד ממנו? כי איתגרתי אותו. משחקים שח של הגוף.
על כן אני אוהב אותו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה