היא מספרת לי שהיא חולה ושהיא בכתה. פתאום הטלפון הופך לדרקון אימתני, העבודה שלה למבצר. היא מתחננת שאבוא להציל אותה כשהיא אומרת "זה בסדר, אני רוצה ללכת הביתה לישון".
האופניים הפכו לסוס מלחמה, החולצה לשיריון נוצץ וחפיסת הסיגריות לאשפת החיצים כשאני דוהר לכיוונה.
השפיות מתערערת והתודעה כוזבת לידה.
הרוח הופכת ללהבות שהבעירו כדי להרחיק אותי ממנה, הכביש לתהומות ענקיים והרכבים לשוורי ענק. אני מתגבר על כולם לכיוונה.
דון קיחוטה האמיץ או הג'ובניק השוטה ששמע יותר מדי סיפורי אהבה.
היא יורדת מביתה עם שיער פרוע ועיניים חצי סגורות אבל החיוך שלה בוהק קילומטרים. הפיג'מה המוכתמת היא שמלה ממשי, העלים בשיער עלי כותרת של ורד. היא נסיכת חלומותיי.
היא יכולה לנסות להעמיד פנים שהיא כועסת שבאתי אבל זה ברור לכל שהיא מאושרת.
דולצ'יאנה דל טובוסו עם היופי העל אנושי או אלדונזה לורנצו הממוצעת להחריד.
ספסל הרחוב הופך לשולחן סעודה מלכותי, השיחה על להקות בנות סוג ב', שייגעצ ודר. קספר, הופכת להיות שח מחוכם של מילים. שיחה על טרובדורים אגדיים וזמרים מוכשרים.
היא מראה לי תמונות של נשים שהיא מקנא ביופיין ואני לא מצליח להבין על מה. היא היפה בנשים. ואני בטוח שאני מסוגל לראות את ההבדל אבל אני כבר לא יודע, אולי אני באמת הוזה?
קול של סירנה בוקע מצווארה העדין. ייתכן שאני הוזה את הכל. ייתכן שיש לה קול עורב. היא גורמת לי לצלול איתה למעמקי הים שם אמצע את מפלתי. הכל מתעוות אצלנו. היא הקסומה בנשים ואני אביר המסדר.
הייתי צוחק עלינו אם לא הייתי כלוא בפנטזיה. על אידאולוגיות פמניסטיות בשקל, ילד שכותב בבלוג, שני אנשים שמנסים לצאת מתוחכמים, מיוחדים.
ואני חוזר הביתה תשוש מהמסע והבירה הופכת לסיגריה והסיגריה לשכטה או יודעים מה? על הזין האנלוגיות ועל הזין התפיסה של המציאות כי יש דבר אחד פשוט שאני יכול לומר:
הבחורה הזאת מעיפה אותי.
האופניים הפכו לסוס מלחמה, החולצה לשיריון נוצץ וחפיסת הסיגריות לאשפת החיצים כשאני דוהר לכיוונה.
השפיות מתערערת והתודעה כוזבת לידה.
הרוח הופכת ללהבות שהבעירו כדי להרחיק אותי ממנה, הכביש לתהומות ענקיים והרכבים לשוורי ענק. אני מתגבר על כולם לכיוונה.
דון קיחוטה האמיץ או הג'ובניק השוטה ששמע יותר מדי סיפורי אהבה.
היא יורדת מביתה עם שיער פרוע ועיניים חצי סגורות אבל החיוך שלה בוהק קילומטרים. הפיג'מה המוכתמת היא שמלה ממשי, העלים בשיער עלי כותרת של ורד. היא נסיכת חלומותיי.
היא יכולה לנסות להעמיד פנים שהיא כועסת שבאתי אבל זה ברור לכל שהיא מאושרת.
דולצ'יאנה דל טובוסו עם היופי העל אנושי או אלדונזה לורנצו הממוצעת להחריד.
ספסל הרחוב הופך לשולחן סעודה מלכותי, השיחה על להקות בנות סוג ב', שייגעצ ודר. קספר, הופכת להיות שח מחוכם של מילים. שיחה על טרובדורים אגדיים וזמרים מוכשרים.
היא מראה לי תמונות של נשים שהיא מקנא ביופיין ואני לא מצליח להבין על מה. היא היפה בנשים. ואני בטוח שאני מסוגל לראות את ההבדל אבל אני כבר לא יודע, אולי אני באמת הוזה?
קול של סירנה בוקע מצווארה העדין. ייתכן שאני הוזה את הכל. ייתכן שיש לה קול עורב. היא גורמת לי לצלול איתה למעמקי הים שם אמצע את מפלתי. הכל מתעוות אצלנו. היא הקסומה בנשים ואני אביר המסדר.
הייתי צוחק עלינו אם לא הייתי כלוא בפנטזיה. על אידאולוגיות פמניסטיות בשקל, ילד שכותב בבלוג, שני אנשים שמנסים לצאת מתוחכמים, מיוחדים.
ואני חוזר הביתה תשוש מהמסע והבירה הופכת לסיגריה והסיגריה לשכטה או יודעים מה? על הזין האנלוגיות ועל הזין התפיסה של המציאות כי יש דבר אחד פשוט שאני יכול לומר:
הבחורה הזאת מעיפה אותי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה